תורת גיטין על מסכת גיטין קלט

את אשתי ובודאי א"נ לחפות למפרע בכת"י דמה לי אם אומר בע"פ ומה לי אם כותב בכתב דבזה ג"כ שייך טעמא דהנמ"י דלעולם יחפה עליה ע"י כתב אלא ודאי דלא שייך חיפוי ע"י כת"י הן אמת שמדברי תוס' גיטין דף ג' לא משמע כן ולמ"ד משום פירות ג"כ לא קשה דלא מיבעיא לרבנן דס"ל משעת חתימה משום דאיכא קלא כמ"ש התוס' בד"ה ור"ל אמר משום פירות ודאי דבכת"י אינו מפסיד פירות דהא ליכא קלא בכת"י ואפי' לריש דס"ל משעת כתיבה ג"כ לא קשה דהא כתב הר"ן דפירות תליא בפרקונא ובכת"י ודאי דאין האשה מפסדת פרקונה מזמן הכתיבה דהאשה תוכל לטעון שהקדים הזמן ואין הבעל נאמן להפסיד פרקונה הזכות שלה ע"י כתב יד ומש"ה גם הבעל אינו מפסיד זכות שלו ע"י כת"י. ועוד הא כתבו התוס' גיטין דף ג' בד"ה כתב בכת"י דכיון דפסלוהו שלא תנשא לכתחלה בדין מפסדת הפירות והרי אהני תקנתייהו בהא דלכתחלה לא תנשא למען תפסיד הפירות בדין ולק"מ

תוס' ד"ה גזי' לא כמו שפי' בקונטרס שם וכו' ולפענ"ד נראה ליישב פירש"י דודאי דעת רש"י שפיר דאחר שתיקנו זמן אי מחקה לה קטלינן לה ומטעם שאבאר לקמן ומ"מ מקשי הכא שפיר דמה הועילו חכמים בתקנתם והיינו דעדיין יכול לבוא לידי חיפוי כשנכשיר במוחק הזמן בזנות שהי' בין כתיבה לנתינה כשיתעכב כמו דחש ר"ל לענין פירות מחמת שיתעכב לפעמים דה"נ איכא למיחש שמא יתעכב בין כתיבה לנתינה ותזנה בנתים ויהי' הבעל ירא מליתן לה הגט עד הזמן כיון שע"י הע"מ יהי' הקול להרשב"א אפי' על יום המסירה ממש ולהנך דסברי דע"י הע"מ אין הקול מצומצם מ"מ יש לחוש על הזנות של יום הכתיבה דקטלינן על הקול של הע"מ כיון דיש קול על ידם שלא נמסר באותו יום וכמש"ל ואפי' על זנות שלאחר הכתיבה הרבה ימים קודם הנתינה ירא אולי יהיה קול ממש על ידי ע"מ ויתברר יום המסירה ולכך חותך הזמן למען לא יהי' קול אימת נמסר ואז תפטור מקטלא את עצמה מכח שתביא הע"ח לב"ד ונאמר חזקה דביום שנכתב נמסר מכח הסברא דלא מקדים דהוא כודאי ולכך שואל בגזי' לזמן דידי' מאי פירוש אם נפסלוהו לגמרי מהאי טעמא כיון שאפשר לבוא לידי חיפוי ולכך ראוי שיעשו חיזוק בכאן לתקנתן דלהוי ממש כמשנה ממטבע דאין הגט גט כלל דבשלמא בשאר גט שאין בו זמן כך היתה המטבע כמ"ש התוס' גיטין דף ג' בד"ה ג' גיטין פסולים משום דאהני דלכתחלה לא תנשא ולא יכתבו לה ספרי דיינין משא"כ בגזי' לזמן דידי' דלא מהני כלל יש לבטל הגט לגמרי כדי שלא יבוא לידי חיפוי א"נ בעי אם עכ"פ יש לפוסלו כמו בגט שאין בו זמן כיון שאפשר לבוא לידי חיפוי ומשני לרמאי לא חיישי' וכשר להרמב"ם אפי' לכתחלה דא"א לבוא כלל לידי חיפוי משא"כ ביבמות דהוא לפי המסקנא דהכא דלא חיישי' שהבעל יחתוך קודם הנתינה וליכא למיחש על הזנות שיש בין כתיבה לנתינה דשם מיירי בכל גיטין שנמסרים ביום הכתיבה וליכא למיחש רק על הזנות שהי' קודם הכתיבה ואז אם תביא ע"ח לב"ד פשיטא דקטלינן לה כיון שהיה הזנות קודם הכתיבה ואי לא תביא עדים נקטילינה מספיקא לדעת רש"י כשנמחק הזמן אחר שתיקנו זמן וא"ש מה שפירוש רש"י ביבמות דלהצלה דידה קאתי ונקטילנה. ונראה ליתן טעם לדברי רש"י בהא דקטלינן אותה מספיקא דהאו"ת בח"מ סי' מ"ד הביא קושית הרשב"א אהא דגזי' דהא מחק פוסל בגט דאימר תנאי הי' בו ותירץ דמיירי שניכר הוא שהמחק הוא בזמן עי"ש ובאה"ע סי' קכ"ד סעיף י"ט מבואר דהמחק שהוא בתורף אינו גט כלל וכל מקום שנאמר אינו גט הוא מדאורייתא וא"כ י"ל דרש"י ס"ל כדעת התוס' דגט מאוחר הוי כתנאי שלא יחול הגט עד אותו הזמן ולפ"ז לא מהני תי' התומי' דמיירי שניכר המחק בזמן דמה בכך מ"מ יש לחוש דילמא תנאי הי' בו ומחקו והיינו דילמא מאוחר הוא דהא מאוחר גופי' תנאי הוא ועדיין אינה גרושה ולא שייך לומר גם כן הרי גרושה לפניך שכתבו התוס' ד"ה משום ב"א עי"ש משא"כ כאן בגיטין דמיירי בזנות שהי' בין כתיבה לנתינה שתפטור עצמה מכח שתביא ע"ח לב"ד ומכח חזקה דביום שנכתב נמסר וכמו שכתבתי לעיל וע"ח יעידו שלא היה מאוחר והזמן שהי' כתוב בגט הי' קודם הזנות ומקשי התוס' שפיר ועולין דברי רש"י כהוגן

גמ' לרמאי לא חיישינן. בתוס' ד"ה נזי' הקשה המהרש"א דאמאי לא הקשה תוס' בהא דאמר ביבמות גבי שטר קידושין לינחא גבי דידי' זימנא דב"א היא ומחפה עליה והיינו דמחקה לה הא אמר הכא לרמאי לא חיישינן וכו' ולא ידעתי מה קשיא לי' דהא שם מאי דקאמר הש"ס ומחפה עלי' היינו משום שיכול להטמין ג"כ גוף השטר קידושין ויאמר שנאבד ממנו משא"כ כאן דע"כ צריכה להראות הגט שנתגרשה והא דאמר התם גבי דידה דמחקה לי' ולא קאמר דתטמין לא קשה דרבותא קאמר דגבי דידה אפי' למחוק חיישי' דאיהי כל טצדקי דאפשר תיעבד כמ"ש המהרש"א ואצל הבעל ניהו דלא חיישינן שימחוק דניכר הרמאות מ"מ יש לחוש שיטמין לגמרי ועוד דהבעל יכול להתנצל ולומר שהאשה מחקה בעת שהי' השטר קידושין אצלה שקידש' בו משא"כ בגט דלהצלה דידה קאתי שכתבו התוס' דהיא ודאי לא תמחוק ממילא הוא ג"כ לא ימחוק שאין לו שום התנצלות

דף יח תוס' ד"ה ואנחי' בכיסתי' מאי. ומיהו האי דגיטין הבאים ממדנה"י וכו'. ולפענ"ד