תורת גיטין על מסכת גיטין קלח

דניחוש לשמא יתן לה בצינעה. ולפ"ז מקשי בתר הכי שפיר כיון שהוכיחו מהא דנכתב ביום ונחתם בלילה דאינו פסול רק משום חששא דשמא יתן לו בצינעא אלמא דאיכא למיחוש לנתינה בצינעא אפי' במקום דדעתו לגרשה באמת ולזה מקשין האיך כותבין גט לאיש דניחוש לשמא יתעכב בין כתיבה לנתינה משום שיראה קמה לקצור כמו שחש ר"ל לענין פירות ויבואו לידי חיפוי ע"י נתינה בצינעא ותירצו דמסתמא מיד אחר כתיבה יתן לה וכו' וכוונתם כיון דמן הסתם הוא נותן הגט מיד אחר הכתיבה ושוב אין לחוש דשמא יתעכב משום פירות דהיינו שיראה קמה לקצור ובתוך כך תזנה ויבואו לידי חיפוי זה חשש רחוק הוא לענין זנות דלא שכיח. כנ"ל כוונת דברי התוספת

גמ' כי קאמינא אליבא דרבנן הקשה המהר"מ שי"ף דמנ"ל לר"י דרבנן פליגי על ר"ש וס"ל עד שעת נתינה דילמא מודה לר"ש דמשעת כתיבה אין לבעל פירות והא דפסול נכתב ביום הוא משום ב"א. עוד הקשה דלר"י אמאי לא תני במתניתין נכתב ביום וניתן בלילה דפסול משום ב"א וכן הקשה הרמב"ן. ולפענ"ד נראה לתרץ דנכתב ביום וניתן בלילה ודאי כשר לר"י דהא ע"י ע"מ יש קול שלא נמסר ביום הכתיבה עכ"פ ובנכתב ביום וניתן בלילה אין חשש זנות רק דילמא זינתה ביום הכתיבה וכיון דאיכא קלא שלא נמסר ביום הכתיבה קטלינן לה ולא יבוא לידי חיפוי. ועמ"ש בסמוך בתוספת ד"ה עד שעת נתינה דמה"ט הי' קשה להו דלתכשר בנכתב ביום ונחתם בלילה ותירצו דיש לחוש שמא ימסרנה לה בצינעא וזה שייך גבי נחתם בלילה דמוסרין הגט לבעל דיש לחוש שמא ימסרנה לה בצינעא משא"כ כשבא השאלה לפני החכם בניתן בלילה דהיינו שניתן בעדים מסירה בלילה דאז ליכא חשש שום חיפוי כיון שע"י ע"מ יש קול שלא נמסר ביום הכתיבה וקטלינן לה. ולפי זה שפיר הי' הוכחה לר"י דס"ל לרבנן עד שעת נתינה דאי משעת כתיבה א"כ הדרא קושיא לדוכת' דנפסול ג"כ בנחתם ביום וניתן בלילה מחשש פירות דכשתביא האשה ניטה לב"ד לגבות פירות וע"י ע"מ יש קול שלא נמסר ביום הכתיבה ויסברו הב"ד שנתעכב הרבה יותר מכמה ימים ונפסול הגט משום מוקדם ומשום חיפוי לר"י ובגט שהוא פסול אין הבעל מפסיד פירות משעת חתימה כמ"ש התוס' לעיל דף ג' בד"ה כתב בכת"י ולא תגבה עד שתביא ראי' ובאמת לא נתעכב רק יום א' דלא נפסל הגט משום מוקדם כמש"ל ומפסדת האשה פירות מיום הכתיבה שלא כדין ובזה לא שייך לומר שהאשה תלך לב"ד כיון שראתה שהזמן נכתב כדין דהא באמת הפירות שלה מזמן כתיבה ולא תעלה על דעתה שהב"ד יפסלו אותו מטעם מוקדם דהא הרבה מפורשי' כתבו דכשכתוב בו זמן אינה הולכת לב"ד ומכ"ש בכה"ג ומזה הי' לו לר"י הוכחה דעד שעת נתינה ומש"ה נכתב ביום וניתן בלילה כשר דליכא בי' לא משום ב"א ולא משום חשש פירות כיון דע"י ע"מ יש קול שלא נמסר ביום הכתיבה וקטלינן לה על זנות של יום הכתיבה וגם משום פירות ליכא כיון דיודעת היא דעד שעת נתינה אין לה פירות ודאי תעשה כדין ליקח מב"ד אימת היה יום הנתינה ואי לא תקח מב"ד ותרצה לגבות בשקר מיום הכתיבה איהי דאפסיד אנפשה כיון דע"י ע"מ יהיה קול שלא נמסר ביום הכתיבה ותצטרך לאתויי ראי' אימת מטי גיטה לידה

גמ' אלא לר"ל מאי איכא. קושיות המהר"מ שי"ף ידוע דהא כבר אמר מקודם דלר"ל שפיר קאמר ר"ש עי"ש. ונראה דהש"ס לאו בתורת קושיא אתי רק בתורת איבעי' אתי כיון די"ל דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ור"י לפרושי טעמא דת"ק אתי ור"ל טעמא דר"ש א"נ נינהו ס"ל דזנות לא שכיח הא כתבו הרשב"א והר"ן דהיינו זנות דב"א לא שכיח וזה שייך בעיקר תקנות זמן דלא תיקנו רק משום חיפוי דב"א, משא"כ במוקדם דחיישי' אפי' במקום דלא שייך טעמא דחיפוי בכוונה כגון בגט הנשלח דחיישינן אפי' בזנות דממילא דלא שכיח כיון שהזמן בשקר ודאי דפסלינן ולפ"ז לא פליגי ר"ש ורבנן רק בחשש כב"א ולא בפירי דמשעת כתיבה. ואפשר עוד לומר דטעמייהו דרבנן דפסלי במוקדם אפי' בלא טעמא דחיפוי משום דס"ל עד שעת נתינה ומשני דפירי דמשעת כתיבה עד וכו' א"ב ולא משום ב"א פסלי רק מטעם פירות ולהכי מקשה והא איפכא וכו'

תוס' ד"ה איפוך פי' משעת חתימה וכו'. ולפענ"ד נראה דאפשר לומר דמשעת כתיבה דוקא דרבנן ור"ש לשיטתייהו אזלי דהתוס' בד"ה ר"ל אומר משום פירות כתבו דנכתב ביום לר"ש ראוי לגרש דר"ש ס"ל כר"א דע"מ כרתי וראוי לגרש ע"י ע"מ א"כ י"ל דרבנן דר"ש ר' מאיר הוא דס"ל ע"ח כרתי ואינו ראוי לגרש ואינו מפסיד עד שעת חתימה וא"כ לפי מאי דקיי"ל ע"מ כרתי בגיטין ממילא מפסיד משעת כתיבה

גמ' אהני דלכתחלה לא תנשא. ופי' רש"י דלא יכתבו לה סופרי דדיינא המהר"מ שי"ף הקשה דהא מ"מ אפשר שיתן לה כת"י דהוא אחד מג' גיטין פסולים. ולפענ"ד לק"מ משום חיפוי ליכא דהא הרשב"א בחידושיו ליבמות כתב דגט הכתוב בכת"י לא בעי ע"מ מטעם הודאה דלא הוי חב לאחרינא ובקידושין דף ס"ג חשיב גירושין חב לאחרינא וע"כ צ"ל דבכת"י לא חשיב חב לאחרינא כיון דבידו לגרשה ולא גרע מבעל שאמר גרשתי וכיון דבעל שאומר גרשתי את אשתי אף דנאמן לא מהני לחפות למפרע מטעם שכתב הנמ"י דא"כ לעולם יחפה עליה. ולפ"ז נראה דגם בכת"י לא מהני לחפות למפרע דהא כת"י אין לו נאמנות רק מטעם בעל שאמר גרשתי