תורת גיטין על מסכת גיטין קלז

וכו' פי' דאפילו בלא זמן ליכא חשש זה דהא ליכא למיחש לשמא יתעכב רק בגט הנשלח וכמ"ש לעיל וגט הנשלח קלא אית לי' אף בלא זמן וכמ"ש הטור דיש קול לביאת השליח בלא זמן וכיון שידעו שהוא גט הנשלח ממילא ידעו ג"כ שלא ניתן ביום הכתיבה יאמרו ליה הלקוחות אייתי ראיה וא"צ לתקן זמן משום פירות. ולפ"ז הי' אפשר ליישב ג"כ קושית תוספ' בד"ה משום ב"א שהקשו דנוקי אחזקת א"א די"ל דעיקר החשש דב"א הי' כחששת ר"ל דשמא יתעכב בין כתיבה לנתינה דיחפה עליה שתביאה ע"ח לב"ד ומחמת חזקה דביום שנכתב נמסר משום דלא מקדים לא קטלינין לה. ודעת לנבון נקל לזה ליישב קושית תוס' ד"ה הנהו קלא אית להו אך כיון שהראשונים לא הלכו בדרך זה וס"ל דלא קטלינן לי' מספיקא לכן לא דרכתי דרך זה

עוד נראה לי ליישב דעת רש"י ולתרץ קושית תוס' מב"מ דף י"ט דבלא"ה צריך להבין שם דהא קשה לכאורה בהא שכתבו התוספת דיחזיר היינו שמגרשה עכשיו בע"מ הא יש לפוסלו משום ב"א לר"י וע"כ צ"ל דהמקשה הוי ידע דבנפל קלא אית לי' לידע יום המסירה רק שהמקשה סבר דהלקוחות יטעו לומר מדאהדרוהו רבנן וכו' משא"כ חששא דב"א לב"ד מסר ולב"ד טועין לא חיישי' ומשני דאף הלקוחות לא יטעו. ולפ"ז לא קשה ג"כ קושי' התוס' על רש"י די"ל דרש"י סובר דהא דאמרי' דחזקה דביום שנכתב נמסר הוא דוקא לר"י דס"ל משום ב"א דשם אליבא דר"י קאי ומוקדם פסול לדבריו ובעל אינו חשוד לקלקלה ולכך אמרי' דודאי דביום שנכתב נמסר ומכ"ש בנפל דיאמרו הלקוחות מדאהדרוהו רבנן ודאי קים להו לרבנן דליכא בי' פסול מוקדם דהא מוקדם פסול משום ב"א משא"כ הכא בגיטין דמקשה ור"י מ"ט לא אמר כר"ל והיינו דליכא חשש משום ב"א כלל והזמן כותבין משום טובת האשה ושוב ליכא חזקה דביום שנכתב נמסר כיון דליכא פסול במוקדם שבין כתיבה לנתינה דהא ב"א לית להו ואי משום לקוחות יאמרו לי' אייתי ראי'

בא"ד וא"ת לר"י האיך כותבין גט לאיש וכו' לכאורה תמוהין דבריהם דהא זה קושי' הש"ס גבי כתבי' ואותבי' בכיסתא ומשני משום דלא מקדים. גם מה שהקשה תוס' מנכתב ביום הוא תמוה דהא בע"מ ליכא קול מצומצם כמ"ש המהרש"א ומ"ש המהרש"א בזה הוא דחוק גם קושיא אחרונה שהקשו משמא תחפה ותירוצם הוא קושית הש"ס ממש בהא דכתבי' ואותבי' בכיסתא ותירץ הש"ס ממש עי"ש. ולכן נלפענ"ד לפר' כוונת התוס' דסברי כשיט' הרשב"א והר"ן בהא דר"ל חש משום פירות דהיינו שיתעכב בין כתיבה לנתינה דאף דלא מקדים מ"מ חיישינן לענין פירות שמא יתאחר משום שיראה קמה לקצור וכו' ולזה מקשה התוס' שפיר כיון דע"כ יש חששא שיתעכב בין כתיבה לנתינה לענין פירות א"כ אמאי כותבין גט לאיש הא יש חששא לענין פירות ולענין לקוחות שיתאחר מחמת שיראה קמה לקצור וכו' דיותר יש לחוש להפסד לקוחות מהפסידא דידה דחייש ר"ל ומתרצי דע"י ע"מ יש קול ויאמרו לה אייתי ראי' משא"כ ר"ל חש שפיר משום פסידא דידה ולא היה התוס' יכולים להקשות תיכף על תירוצם שתירצו דע"י ע"מ יש קול והיינו קול שאינו מצומצם כמ"ש המהרש"א דאכתי ניחוש שמא יתאחר מחששא דב"א דהנה הרשב"א כתב דע"י ע"מ יש קול גמור לידע ממש יום המסירה אך דברי הרשב"א לכאורה נראה שהן סותרין דבד"ה ור"ל מ"ט לא אמר וכו' כתב דהמקשה מיחש הוא דחש שמא יתן לה בצינעא עי"ש ולפ"ז הדרא קושי' לדוכתא דאמאי כותבין גט לאיש ואי משום שיהי' קול ע"י ע"מ הא יש לחוש לשמא יתן לה בצינעא וע"כ צ"ל בדעת הרשב"א דס"ל דדוקא באי מפייסא תפייס דאין בדעתו לגרשה כלל יש לחוש שיתן לה בצינעא רק כדי שתראה גיטה בב"ד לפטרה מקטלא ויחזיקנה אח"כ לאשה משא"כ אחר שמשני הש"ס דלהא לא חיישי' וע"כ כשכותב גט גומר בדעתו לגרשה וכשמגרש בודאי יתן לה בע"מ שלא לקלקלה ואין לחוש כלל לשמא יתן לה בצינעא. ולפ"ז לא רצו התוס' להקשות תיכף משום חששא דב"א דהי' באפשר לתרץ כתירוץ הרשב"א הנ"ל ודלא כמ"ש המהרש"א ולזה כתבו וז"ל ומיהו במשליש וכוונתם דבמשליש הדברים ברורים דליכא למיחש אפילו לב"א דבמשליש ודאי דהקול מצומצם לידע ממנו יום המסיר' כדאמר הש"ס בהדיא בגיטין הבאין ממדנה"י וכמ"ש התוס' עי"ש אבל הקול שיוצא ע"י ע"מ לא הי' ברירא להו עדיין אם הוא כדעת הרשב"א שהקול היוצא ע"י ע"מ הוא ג"כ מצומצם לידע יום המסירה או לא ולכך לא הי' יכולין להקשות מכותבין גט מכח חששא דב"א כנ"ל ולכך הקשה מקודם מנכתב ביום ונחתם בלילה אמאי פסול והא אית לי' קלא וכו' וכוונתם דניהו דנאמר דהקול שיוצא ע"י ע"מ אינו מצומצם לידע יום המסירה ממש רק שהקול הוא שמא נמסר ביום שנכתב מ"מ קשה הא גבי נכתב ביום ונחתם בלילה אין לחוש רק משום שמא זינתה באותו יום שנכתב וכיון דאיכא קלא שלא נמסר ביום שנכתב קטלינן לה בנחתם בלילה ולא אתי לידי חיפוי ואמאי פסול ולזה הוצרכו לתרץ דחיישי' שמא יתן לה בצינעא ואף שבדעתו לגרשה באמת מ"מ חיישי' לנתינה בצינעא ודלא כהרשב"א. ומ"ש התוספות ולהכי לא מצי לשינויי גבי כתביה ואותבי' וכו' כוונתם דאמאי לא משני הש"ס גבי כתבי' ואותבי' בכיסתא דקלא אי' לי' כדמשני אגיטין הבאין ממדנה"י וכו' פי' דלישני דע"י ע"מ קלא ממש אי' לי' כמו בגיטין הבאין ממדנה"י והיינו לידע יום המסירה וע"כ הא דלא משני לי' הכא הוא מטעם דמ"מ תקשי