תורת גיטין על מסכת גיטין קלו

הזמן הכתוב בגט וא"י לגרשה מעכשיו כלל וכיון שאינה ראוי לגרשה בגט זה מעכשיו כדין אינו מפסיד פירות והראב"ד חולק ע"ז וס"ל דיכול לגרשה מעכשיו כשירצ' וכיון דראוי לגרש בו מעכשיו ממילא ראוי שיפסיד פירות ולכך הוצרך להטעם דמחלה עד אותו הזמן כשמגרשה מעכשיו בגט זה אבל כשלא אמר מעכשיו ודאי דמדינא היתה מפסדת פירות עד אותו הזמן כיון שהתנאי כתוב בגט

ע"ב תוס' ד"ה זנות לא שכיח ויותר יש לחוש שמא תזנה וכו'. הכל תמהו בדברי התוס' דהא בכאן ג"כ החשש הוא שמא זינתה קודם הגט. ולפענ"ד נראה לתרץ דהא בלא"ה יש לדקדק בהא דקאמר הש"ס החשש משום ב"א וכן הרשב"א והר"ן כתבו דזנות לא שכיח היינו דב"א ולכאורה קשה אפילו בלא חיפוי דבעל והיינו כשאינה בת אחותו יש לחוש לשמא זינתה וכשתוציא הגט בלא זמן תפטור עצמה מקטלא אפילו אם הבעל אומר שאח"כ נתגרשה לא יהי' מהימן. וע"כ צ"ל דמשום החשש זה לא עשו תקנה דלא חשו לזה שמא זינתה אותה האשה שמגרשה בגט זה שאין בו זמן דלא חשו לחיפוי הבא ממילא בזנות דלא שכיח ולא חשו רק דלא יחפה בכוונה דכל אשה שתזנה שהיא קרובת הבעל ויצטרך לגרשה ויכתוב לה בכוון גט לחפות בשקר ולזה תיקנו שלא יחפו בשקר בכוון ולזה כתבו התוס' שפיר דבגט דהחשש הוא שאם אשה אחת תזנה ואז יתן לה הבעל קרובה גט בלא זמן וזהו כוונת התוס' במה שכתבו דיותר יש לחוש לשמא תזנה היינו שיתן גט בכוון להאשה שתזנה באיזה פעם משא"כ בכתובות דהחשש הוא רק על אותה אשה שישא אותה הבעל באחד משאר הימים לשמא זינתה אותה האשה דליחוש שמא הבעל ישא אותה בכוון לא שייך כאן וע"כ אין החשש רק שמא זינתה אותה אשה שרוצה לישא אותה באחד משאר ימים וזה החשש רחוק וגם אפי' יהיה הדבר זה הי' הדבר שלא בכוונת איסור משא"כ בגט יהי' בכוונה. ובסמוך אבאר עוד פי' אחר בפירוש דברי התוספת הנ"ל

תוס' ד"ה עד שעת נתינה. אבל קשה לר"י מהא דאמר בב"מ וכו'. ולפענ"ד נראה לתרץ דברי רש"י בשני דרכים דגם דעת רש"י הוא כדעת התוס' דמשום האשה א"צ לתקן זמן כי תוכל לילך לב"ד רק שהוצרך רש"י לומר הא דכי אתי למיטרף א"ל אייתי ראי' דהי' קשה לי' לרש"י לפי שיטתו בדברי תוס' קושיא עצומה והוא דלפ"ד התוס' שתירצו דלא הוצרכו לתקן זמן משום הפסד האשה כיון שיכולה לילך לב"ד קשה דמ"מ הי' צריכין לתקן זמן בשביל לקוחות דהא הר"ן כתב דהא דאמרינן חזקה דביום שנכתב נמסר הוא משום דלא מקדים אינש פרעניות ובודאי ביום שנכתב נמסר וגם כתב הר"ן בהא דר"ל דאמר משום פרות היינו דחיישינן לשמא יתעכב בין כתיבה לנתינה דשמא יראה קמה לקצור וכו' עיי"ש בהר"ן וברשב"א ולפ"ז קשה דמ"מ לימא ר"י כר"ל משום פרות דניהו דס"ל עד שעת נתינה וא"צ לתקן בשביל האשה מ"מ צריכין לתקן זמן בשביל לקוחות דשמא יתעכב בין כתיבה לנתינה ואז תביא האשה ע"ח לבד באיזה יום נחתם ונאמר חזקה דביום שנכתב נמסר דמה לו אם כתב זמן בשטר ונמסר השטר לבעל או שמעידין בע"פ הזמן שחתמו ומסרו להבעל ותטרוף הלקוחות מיום החתימה שלא כדין משא"כ כשיהי' זמן בגט אז הע"מ יוציאו קול כשיראו החתימה קודם לזמן המסיר' משא"כ כשאין בו זמן לא יוציאו קול כמ"ש תוס' בדף י"ח בד"ה הנהו קלא אית להו עי"ש והוצרך זמן משום הפסד לקוחות וא"כ הדרא קושית הש"ס לדוכתא ור"י מ"ט לא אמר כר"ל אך לשיטת התוס' יש ליישב קושיא הנ"ל דלדידהו י"ל דהא דחזקה דביום שנכתב נמסר לאו משום טעמא דלא מקדים הוא רק מהטעם שכתבו דכל גט שלא נמסר ביום הכתיבה כשיש בו זמן קלא אית ליה והא מדלית לי' קלא ודאי ביום שנכתב נמסר משא"כ כשאין בו זמן דאז ליכא קלא כשלא נכתב ביום שנמסר. ולפ"ז לא הי' צריכין לתקן זמן בשביל לקוחות דאף כשלא יהי' זמן לא תוכל לטרוף בע"ח כי כשלא יהי' זמן לא נימא כלל החזקה דביום שנכתב נמסר. זה נראה ליישב לשיטת תוס' משא"כ רש"י סובר כשיטת הר"ן דהחזקה דביום שנכתב נמסר הוא מטעם דלא מקדים וא"כ קשי' לי' קושיא הנ"ל ולכך הוצרך רש"י לתרץ קושיא זו ומתרץ בהא שכתב דכי אתי למיטרף דהנה הרשב"א והר"ן הקשו בדברי ר"ל דחש לשמא יתעכב בין כתיב' לנתינ' הא לא מקדים ותירץ בדוחק עי"ש אמנם תמה אני על הרשב"א והר"ן שנדו מדרך הפשוט דודאי יש לחוש לשמא יתעכב בין כתיבה לנתינ' כגון ששלחו ע"י שליח או שישלשו ביד שליש על תנאי דבזה לא שייך לא מקדים וא"ל דשליח קלא אית ליה אפי' בלא זמן כמ"ש הטור דיש קול לביאת השליח דז"א דניהו דיש קול ליום המסירה משא"כ יום החתימ' ודאי דאין לו קול אף ע"י שליח ולר"ל ההפסד לאשה מיום החתימה וא"ש קושית הר"ן והרשב"א הנ"ל דשפיר חושש ר"ל לשמא יתעכב כנ"ל וזה דעת רש"י וכן מיסתבר דלא חיישינן כלל לעכוב רק בגט הנשלח והמושלש דהא מקשינן בש"ס מכתבי' ואותבי' בכיסתא ומשני דלא מקדים והדר מקשינן מגט הנשלח והשתא כתב רש"י שפיר כי אתי' למיטרף וכו' וכוונת רש"י ליישב קושיא הנ"ל והיינו דניהו דמשום דידה א"צ לתקן זמן לר"י דס"ל עד שעת נתינה מטעם שכתבו התוס' מ"מ הא צריכין לתקן זמן משום לקוחות כנ"ל וע"ז כתב רש"י דזמן הגט לא מהני לתקן חשש זה דכי אתי למיטרף