תורת גיטין על מסכת גיטין קלג

דאי' ללוה גבי מנה ואף דשם איירי בקנין הא כתב שם הש"ך ס"ק ל"ג דל"צ קנין רק משום השטאה ובמעמד ג' אף בלא קנין לא שייך השטאה כמבואר בסמ"ע בח"מ שם סיק ל"ו ומטעם דלמה ישטה בהמקבל שלא ידע וכו' עי"ש בסמ"ע. וא"ל דאכתי אם נאמר דמעמד ג' קונה אפילו בע"כ מ"מ למ"ד בפקדון דוקא ולא במלוה קשה דלמה לי תקנה במעמד ג' הא החוב שיש על הנפקד אם נגנב או נאבד לא מצי להקנות דדמי למלוה רק הפקדון גופי' יכול להקנות שלא יהיה המלוה יכול לחזור בו ולענין זה הא מהני אודיתא וא"כ קשה דל"ל לתקן מעמד ג' דזה אינו קושי' די"ל דגם בפקדון לענין חיוב השבה יכול הנפקד לומר לאו בע"ד דידי' את והוצרכו לתקן מעמד ג' כדי שהי' המקבל יכול לתבוע להנפקד כמו המפקיד ולא יהיה הנפקד יכול לומר לאו בע"ד דידי' את נגד המקבל. ועוד נראה דבלא"ה לא קשה דהא ודאי דאודיתא לא מהני היכא דחב לאחרים כמבואר בח"מ סי' ס' סעיף ה' וירא המקבל דשמא חב לאחרים הוא משא"כ מעמד ג' הוא קנין דאז אין הבע"ח טורף מטלטלין שנמכרו בקנין דאין הבע"ח טורף מטלטלין המשועבדי' וע"כ צ"ל דס"ל להתוספת כהש"ך בסי' צ"ט ס"ק וי"ו דמהני הודאה בשטר הואיל דלא שייך חזקה בשטרות כל מה שת"י הוא שלו וכן כתבו התוס' ביבמות קט"ז ד"ה אותיות ומכ"ש במלוה ע"פ דהוי כלא הוחזק מקודם דנאמן כמבואר בח"מ סי' מ"ז דדוקא כשהוחזק בב"ד אינו נאמן אבל בפקדון ודאי דיש לחוש אולי יש שם עידי ראה ביד הנפקד ויודעין שהוא של המפקיד ודאי דלא מהני הודאתו דהא בב"מ דף ע' בעינן דוקא דהבא פריכא משום חשש זה

תוס' ד"ה לדבר שאינו בעולם ור"נ הוי איפכא מדר"ה וכו'. עפ"י שהקשה להרי"ף דפוסק כר"נ דהמזכה לעובר קונה ולדשלב"ל עדיף דאפי' לרבנן קונה אם כן אמאי הוי מעמד ג' כהלכתא בלא טעמא עי"ש ולק"מ דהא בלא"ה יש לתמוה על דברי תוספת שכתבו דלר"נ קונה לדשלב"ל דהא לאחר שאתגייר הוי לדבר שלא בא לעולם וס"ל דרבנן דלא קנה וע"כ צ"ל דהוא מטעם שכתב הרשב"א במסכת קידושין דף ס"ב דדוקא לעובר דממילא קא רבי קני משא"כ דבר שמחוסר מעשה וכו'. ולפ"ז לא קשה כלל דהא אף ר"נ מודה דהמזכה לנולד שאינו עובר דלא קנה וע"כ הוא מטעם דמחוסר מעשה כמו לאחר שאתגייר והתוס' לא כתבו דסברת רב הונא הפוכה מדר"נ רק בפירות דקל דממילא קא רבי דדמי לעובר דממילא קא רבי ואינו מחוסר מעשה ובזה סברת ר"ה הפוכה מסברת דר"נ דר"ה ס"ל דלדבר שלא בא לעולם גרע מדשלב"ל לענין קנין בדבר שממילא קא רבי ור"נ ס"ל להיפוך אבל בדבר דלאו ממילא קא רבי לכ"ע לא קנה לרבנן בין דבר שלא בא לעולם בין לדבר שלא בא לעולם ומש"ה הוצרכו לומר דמעמד שלשה הוי הלכתא בלא טעמא כיון דאפי' לר"נ תקשה מהקנה לנולדים שלא הי' עוברים בשעת הלואה

ברש"י ד"ה מ"ט כו' במלוה קנה וכו' עי' פ"י שהקשה דהא בפקדון נמי קשה דאי מטעם תנו כזכי וכו' והאריך ולק"מ דהכא כתב הרשב"א בסוגיא זו טעמא דאמימר הוא משום דהוי כאלו התנה דלב ב"ד מתנה והא דמקשה מהקנה לנולדים היינו משום דכל תנאי שאפילו היה הלוה מתנה בכך לא מהני ודאי דלא הי' מתקנין חכמים כיון דאפילו התנה בטל א"כ אף אי לב ב"ד מתנה לא יועיל עכ"ל עי"ש. ובזה א"ש דברי רש"י דבשלמא בפקדון כיון דבר הקנאה הוא שייך לומר דעשו ב"ד קנין משא"כ במלוה דהוי כדשלב"ל ואינו ברשותו ולא מהני ביה קנין מקשה שפיר: סליק פרק המביא גט המביא פרק שני גיטין

דף טו תוס' ד"ה המביא כו' דאיצטרך וכו' דס"ד ליתכשר טפי מכתב סופר ועד וכו'. ועי' פ"י שהקשה באמת למ"ד כתב סופר ועד כשר אמאי פסול בפנ"ח חציו וכו' עי"ש. ולפענ"ד לא קשה מידי דכיון דלא מיתכשר האי גיטא כשאומר בפנ"כ כולו ובפנ"ח חציו רק משום דאתקיים כתיבת הסופר ועד והוי כנתקיים חתימת שני עדים דאם כתיבת הסופר הוי ממש כשני עדים א"כ כיון דאמירת השליח בפנ"כ לקיומא גיטא קאתי דצריך לקיים חתימת שני עדים ומקיים הסופר בכדי שיהיה הקיום קיום שני עדים דכתיבת הסופר הוא במקום חתימת העד א"כ הדר אתי לאיחלופי דדוקא כשאומר בפנ"ח כולו ושוב א"צ אמירת בפנ"כ לקיום ואם כן איכא הכירא כשאומרו דלא ליתי לאיחלופי אבל כשיש צורך באמירת בפנ"כ לקיום ליכא הכירא ואתי לאיחלופי ולפ"ז לא קשה מה שהקשה הפ"י לקמן בהא דמקשי הש"ס לקמן השתא אחד אומר וכו' והקשה דהא באחד אומר הטעם משום איחלופי משא"כ בפנ"ח חציו אין שייך בו טעם איחלופי וכו' עי"ש ולפי מ"ש לא קשה מידי דהא לא איצטרך בפנ"ח חציו רק משום כתב סופר ועד כמ"ש התוס' ולמ"ד כתב ס"ו כשר ע"כ הפסול באמת הוא מטעם איחלופי וכמש"ל ושפיר מקשי הגמרא

תוס' ד"ה מי איכא מידי וכו' תימא מה עלה על דעתו של רבא וכו'. ולפענ"ד נראה לתרץ וליישב שיטת רש"י דיש לחוש דילמא יבואו שנים ויכחישו ויאמרו שאין זה חתימת יד העד השני ואלו הי' אומר השליח בעצמו היו השנים נאמני' להכחישו ועכשיו כשבאו שנים על חתימת העד השני אף אם יבואו שנים ויכחישו