תורת גיטין על מסכת גיטין קלב

דף יב עב תוס' שאם היה עבד כהן. וא"ת טפי היה לו למינקט לפי שאסרו בשפחה וכו' ואפשר לומר דר"מ ס"ל כת"ק דרשב"ג בכריתות דף כ"ד דמעוכב גט שיחרור אוכל בתרומה ובשפחה ודאי דאסור כמבואר בגיטין דף מ"א לישא שפחה א"י ולהכי נקט טעם זה לאשמועינן דאפילו אם שולח שיחרור להעבד שהוא כבר משוחרר רק שהוא מעוכב גט שיחרור שאסור בשפחה מ"מ אם הוא עבד כהן חוב הוא לו דמפסידו בתרומה ובעבד ישראל המעוכב ג"ש מודה ר"מ כמו שמודה בעבד קטן ישראל כמ"ש התוס' דף י"ג ד"ה עבדים וכו' ורבנן פליגי דבכל עבד זכות הוא לו והא שהשיבו מפני שהוא קנינו אשאר עבדים השיבו ומכ"ש אם נאמר דעבד שמכרו רבו לקנס מכור ומעוכב ג"ש יש לו קנס דאיבעי' להו בגיטין מ"ב שייך התי' דמפני שהוא קנינו אפילו במעוכב ג"ש דהא יכול למכרו לישראל לקנס ויפסלנו מתרומה

דף יד גמרא במאי עסקינן אי לימא בבריא וכו' בקצה"ח סי' רצ"ו הקשה על הא דפסק הר"ן באומר תנו מנה לפלוני אין נותנין רק כשהמנה הוא בעין א"כ קשה לוקי מתניתין בשכ"מ שאמר תנו מנה וע"ז קאמר רב דבעינן ציבורי' ומונחים דהיינו שיהיה המנה בעין וכדעת הר"ן עכ"ל. ולפענ"ד לק"מ דהא ע"כ צ"ל דמלשון ציבורים ומונחים בקרן זויות מוכח דהכוונה הוא שיאמר על דבר מיוחד דוקא דהיינו שיאמר זה דאלת"ה קשה לפי מי שמפורשין התוספת בד"ה אית ספרים דמיירי בפקדון וכשמואה בפקדון ע"כ אין נותנין רק בדאיכ' מנה בעין דבדליכא מנה בעין ודאי דפטורים דאפי' פשע בו המפקי' פטורין היורשין דהא רב ושמואל דאמרי תרווייהו מע"פ אינו גובה מהיורשין ועוד דהא טענינן ליורשים נאנסו כיון שעכ"פ הפקדון נאבד אלא ודאי דאין נותנין רק כשהמנה בעין וא"כ קשה דלמה לו לר"פ להביא הא דאידך דרב דחיישינן למנה קבור נוקי בפשיטות דהא דאמר רב דבעינן ציבורי' משום דבעינן דהפקדון נשאר בעין אלא ע"כ דלשון ציבורי' בקרן זויות מורין דאין נותנין רק שיאמר על ממון מיוחד ואמר מנה זה ולכך היה צריך להביא הא דמנה קבלה ליתן טעם הא דאין נותנין כשלא אמר זה אף שיש מנה בעין ולפ"ז גם קושית הקצה"ח לא קשה דהא א"א לאוקמי במתנה דניהו דבעינן שישאר מנה בעין מ"מ לא בעינן שיאמר זה ורב הצריך שיהיה ציבורי' בקרן זויות דהיינו שיאמר זה כנ"ל. עוד הקשה בקצה"ח דלוקי הש"ס בשכ"מ שאמר תנו מנה ולא צוה מחמת מיתה ומ"מ תנו דידי' זכי הוא כדמוכח בדף י"ד דתנו בשכ"מ הוי כזכי ולכך בעינן ציבורין וכו'. ולפענ"ד לק"מ דניהו דלמאן דס"ל דבתן בבריא הוי כזכי אף דלא הוציאו מידו לשם כך מ"מ בשכ"מ אף דהולך דידי' זכי הוא מ"מ בעינן דוקא שהוציאו מת"י לשם כך כמ"ש הסמ"ע בסי' קכ"ה ס"ק ל"ד עי"ש

תוס' ד"ה האומר תנו. וכגון שלא מסרו מיד ליד וכו'. מוכח מדבריהם כאן דבשיחרור כשר באומר טלי שיחרור מע"ג קרקע. וכמש"ל בדף ט' בתוס' ד"ה לא יתנו עי"ש

תוס' ד"ה והא לא משך תימא מאי פריך והא קיי"ל מצוה לקיים דברי המת. ולפענ"ד נראה לתרץ דהמקשה דייק דע"כ מטעם קנין הוא דקתני יתנו דמשמע מי שהוא בידו או הב"ד יכולי' ליתנו בעצמם להמקבל ובשלמא אם הוא מטעם קנין א"ש דכבר קנהו המקבל ושל המקבל הוא ויכולים ליתנם לידו אבל אם נאמר שהוא מצוה וכו' א"א לב"ד ליתן כלל כיון דאין הדבר נעשה של המקבל כלל רק על היורשין לקיים משום מצוה והב"ד יכולין לכוף היורשין עד שתצא נפשן עד שיקיימו המצוה ויתנו בעצמן וקודם שנותנין היורשין אין הדבר נעשה של המקבל ואם קידש בו אשה אינה מקודשת דאינו שלו קודם שיתנו לו היורשין

ע"ב תוס' ד"ה גופא וכו' ועוד אף כשאין הפקדון ביד הנפקד יקנה באודיתא וכו' הקושי' מפורסמת דא"כ אפי' למאי דמוקי במעמד ג' קונה אף בע"כ קשה למה הוצרכו לתקן מעמד ג' יקנה באודיתא ועי' במהרש"א ומהרש"ל. ונראה לפענ"ד דהמשך דברי התוס' הוא כך דמעיקרא הוכיחו ממ"ד דמעמד ג' הוא דוקא בפקדון דל"ל מעמד ג' יאמר לו זכה ואח"כ כתבו ועוד דאף כשאין הפקדון בעין וכו' מ"מ יקנה באודיתא פי' דמ"מ קשה למ"ד דמעמד ג' הוא אפי' במלוה קשה למה להו לאתקוני כלל מעמד ג' במלוה ליקני באודיתא ובסמוך יבואר דע"כ א"א להקשות הקושי' דיקנה באודיתא רק ממלוה ולא מפקדון ובזה א"ש דברי התוס' דהקושי' דאודית' אינו קשה רק אם נאמר דמעמד ג' הוא דוקא ברצון הלוה ואז קשה שפיר ל"ל מעמד ג' יקנה באודיתא דאי משום שהמלוה הנותן לא יהיה יכול לחזור בו הא יכול להקנות באודיתא אבל אי נאמר דמעמד ג' הוא בע"כ לא קשה כלל דצריכין מעמד ג' נגד הלוה שלא יהי' יכול לומר לזה לאו בע"ד דידי את דנגד זה לא מהני הודאות המלוה דאין הודאתו מהני לחוב לאחרים דהיינו לחייב הלוה כיון שהלוה לא נשתעבד נגדו וכ"כ הש"ך בח"מ סי' ס' ס"ק ל"ב דלא מהני אודיתא בחוב לענין שלא יהי' הלוה יכול לומר לאו בע"ד דידי את רק כתיבה ומסירה עי"ש ומש"ה הוצרכו לתקן מעמד ג'. משא"כ אם נאמר דמעמד ג' הוא דוקא ברצון הלוה ודאי קשה דנגד הנותן ודאי מהני אודיתא שא"י לחזור בו ולענין שלא יהיה הלוה יכול לחזור בו ג"כ מהני אם הלוה הי' נתרצה בשעת מעשה כמבואר בח"מ סי' קכ"ו סעיף ח' דמועיל כשהוא בתורת הודאה