תורת גיטין על מסכת גיטין קלא

אתי שפיר טעמא דחכמים דפסלו בשטרות בהדיוטות כיון דאפי' בשמות מובהקים הע"מ אינן יודעין אם הע"ח הן ישראלים או עכו"ם וטועין לומר שהן ישראלים כיון דלא שכיח וכמ"ש הרמב"ן וממילא סמכי הע"מ על הע"ח ולא יזכרו לזמן מרובה ומש"ה בהדיוטות פסול דאין לך שטר שיכול להזדייף גדול מזה דהא הדיוטות יכולין לזייף ולכתוב שטר אחר והוי כאין עדים חתומים בו כלל ובעינן שהע"מ יעידו לפנינו ובאמת לא ידעו הע"מ כיון שסוברין שהן ישראלים ואינם שמים על לבם ולא יהיו זוכרין לזמן מרובה וממילא פסול אפי' לאלתר בעינן שיהיה ראוי לעמוד ימים רבים דסוברים כר"א. משא"כ בגיטין כשר דלא בעינן שיהי' ראוי לעמוד ימים רבים וכיון שיש ע"מ לפנינו שזוכרין כשר ובערכאות כשר אפי' בשטרות כיון דליכא חשש זייף בערכאות וגם קול יוצא לערכאות והע"מ הן יודעין שהע"ח הן עכו"ם ור"א דמכשיר הטעם הוא או דס"ל כר"י לקמן דף כ"ב דלא בעינן בשטרות ראוי לעמוד ימים רבים או דס"ל דאפי' הע"מ יודעין בשמות מובהקים שהן עכו"ם ולא סמכי כלל על עידי חתימה והוי כשטר שאין עליו עדים דכשר בע"מ וא"ש. ובמהרש"א הקשה דהי' לו להתוספת לומר דטעמייהו דכרשב"ג ס"ל דלא אמרי' ע"ח כרתי רק בגיטין ולא בשאר שטרות וכו' ותמה אני על תמיהתו דהאיך מצינו למימר דס"ל בשטרות כר"מ א"כ קשה הא דמכשרי רבנן בערכאות בכל השטרות ואפי' בשטר מתנה ואי בשטרות ע"ח כרתי אם כן בשטר מתנה אמאי קנה הא חספא בעלמא הוא ולהך תירוצא דלא ס"ל דינא דמלכותא דינא וגם תירוצו דמהרש"א תמוה שכתב דבשטר ראי' כשר בע"מ אפילו לר"מ תמוה דודאי לר"מ אין לו דין שטר לענין משעבדי ולענין טענת פרעתי

ברש"י ד"ה וחכמים פוסלין. חוץ מגיטי נשים וכו'. ברא"ש הקשה על רש"י דאי מיירי בלא ע"מ מאי טעמא דר"ע דמכשיר. ולפענ"ד נראה דודאי אין דעת רש"י דר"ע מכשיר בהדיוט בלא ע"מ כשהלה מכחישם דודאי מודה ר"ע שאין הדיוט בחזקת נאמן רק דרש"י מפרש דמיירי שהלוה מודה שצוה להן לכתוב שטר רק שטוען טענה אחרת כגון אונס הייתי או כיוצא בזה. לחכמים נאמן מטעם מיגו דאיבעי' היה מכחיש להם ור"ע סובר דלא מהני מיגו נגד עדות עכו"ם וכן הוא דעת הרא"ש בתשובה הובא באו"ת בכללי מגו עי"ש

גמ' והא בעינן כתב שאינו יכול להזדייף. הקשה הרא"ש דהי' יכול להקשות כן אמתניתין. ונראה ליישב דבמתניתין י"ל דמיירי בשטרות העולין בערכאות כגון בספר הערכי דלא חשידי לזייף משא"כ כאן דמיירי דמסרי' ניהליה להמלוה בע"מ

ע"ב תוס' ד"ה בגיטי נשים. בירושלמי בעי וכו' עמ"ש המהרש"א לפרש דברי התוס'. ולפענ"ד לא נראה לי שום סברא לחלק כן ועוד קשה דבמתני' מפורש דבזכות וחוב תליא מילתא והאיך שייך שהירושלמי יאמר טעם אחר לכן נלפענ"ד לפרש דברי הירושלמי בע"א דבש"ס שם דף י"ב ע"ב בתוס' ד"ה וכי תימא אי בעי זרק לה גיטא כתבו וז"ל דלא חשיב ליה חובא כיון דאפילו אם לא יקבלנו יכול הרב לפוסלו בענין אחר וכו' ולכאורה תמוה דמאי וכי תימא שייך והאיך יכולים החכמים לומר כך דא"כ תיקשי מאי טעמא הוי בגט נשים חובה משום מזונות הא גם הבעל אי בעי זרק לה גיטא ומפסיד וע"כ צ"ל דשאני גבי עבד דזכות הוא לו שיוציא מת"י רבו לחירות רק שיש ג"כ קצת חוב שפסלו מן התרומה ולזה יכולים לומר כיון דגם רבו יכול לעשות לו חוב זה בע"א אפי' אם לא יקבלנו זה לא חשיב חוב כזה לדחות הזכות גדול שיוצא לחירות שאם לא יקבלנו זה א"א לבוא לידי זכות כזה משא"כ בגט אף דלא חשיב החוב לחובה כ"כ כיון שהבעל יכול ג"כ לעשות לה חוב כזה דאי בעי זריק לה גיטא מ"מ כיון דאין בגט שום צד זכות לא שייך לומר זכין וכ"כ מהרש"ל. היוצא מזה כשיש צד זכות וצד חוב ואפשר לו להאדון לעשות לו חוב זה חשיב זכות גמור ומהני שלא בפניו אבל אם א"א לו להאדון לעשות לו חוב כזה כדדחי התם ואמר שביק ליה וערק אף שיש ג"כ זכות דיציאה לחירות א"א לעשות שלא בפניו משום צד חוב דאית ביה רק דחכמים סברי מ"מ לא חשיב לי' חוב גבי עבד כיון דהרב יכול לעשות לו חוב זה ע"י מכירה לאחר ממילא נשאר הזכות דיציאה לחירות וזה ג"כ כוונת הירושלמי דפריך דבאשה של מוכת שחין שבה ג"כ צד זכות ובעבד של קצין יש בו ג"כ צד חוב ע"י השיחרור ומשני אף דבעבד יש בו ג"כ צד חוב מ"מ כיון דהרב יכול לעשות ג"כ חוב זה שיכול להוציא מת"י ע"י מכירה לאחר לא חשיב חוב זה חוב ונשאר צד זכות דאית ביה דהא יש ג"כ צד זכות בחירות משא"כ באשה נהי דיש לה צד זכות שיוצאת מעיגון כיון דלא מיתדר לה עמו וכשתהיה פנוי' יש לה חירות שתוכל להנשא לבעל אחר כמו שיש צד זכות להעבד היציאה לחירות מ"מ הא יש גם כן צד חוב באשה ההפסד מזונות שבא ע"י הגט וכיון שבאשה א"א לה להבעל לעשות לה חוב זה ע"י אחר כדאמר התם אין האשה נמכרת ע"י אחר ממילא אפילו יש לה צד זכות לא מהני כיון שיש ג"כ צד חוב כמו דלא מהני בעבד אף שיש בו גם כן צד זכות יציאה לחירות מ"מ כשאי אפשר להאדון לעשות לו החוב דהפסד תרומ' א"י להשתחרר שלא מדעתו משום צד חוב שבו ה"נ באשה כיון שאין הבעל יכול לעשות ע"י אחר החוב שיש בהצד הגירושין לא חשיב הגט זכות מחמת צד החוב דהפסד מזונות דאית ביה בגט כמו בשיחרור אלו לא היה יכול למוכרה לאחר דלא היה יכול ג"כ לשחררו ע"י אחר: