תורת גיטין על מסכת גיטין קל

רמ"ד דאהי' בכתיב' פסול אומר אמרו במתנה כמו בגט והרבה פוסקים כתבו הטעם באומר אמרו משום דוכתב אבעל קאי ובעי שליחות בכתיבה ומילי לא מימסרי לשליח וכן כתבו התוספ' בדף כ"ב בד"ה הא לאו בני דיעה נינהו עי"ש. ולפ"ז ע"כ צ"ל הא דבמתנה ג"כ פסול אומר אמרו דבעינן שליחות בכתיבת שטר מקנה דכמו שכתב רחמנא וכתב בגט כמו כן כתב בשטר מקנה וכתוב בספר וחתום ואין הפרש בין שטר מתנה לגט רק לענין לשמה דבשטר מתנה לא כתב לה לשמה אבל שליחות בעינן מש"ה פסול אומר אמרו דמילי לא מימסרי לשליח ואם כן בכתיבת נכרי בשטר מתנה ג"כ פסול דנכרים לאו בני שליחות נינהו ומאן דס"ל דוכתב דגט אסופר קאי רק דבגט דפסול כתבו התוס' שם הטעם משום דלא חשיב לשמה ובמתנה דלא שייך זה קשה ואפשר דס"ל דבמתנה ודאי בעינן שליחות כיון דכתוב לשון ציווי הוא וכיון דאומר אמרו פסול מטעם מילי לא מימסרי לשליח מכ"ש דאם הכתיבה הוא על ידי נכרי דפסול דהא אין שליחות לנכרי ובכתיבת שטר מקנה בעינן שליחות

דף יא תוס' ד"ה לפלוג וליתני בדידי' וא"ת תקשי ליה גופא דמתניתין למה פסלוהו בהדיוטות כיון דאיכא עידי מסירה ושמות מובהקים וכו'. ולפענ"ד נראה לתרץ דהנה שיטות הרי"ף והרמב"ם הוא דכשיש ע"ח א"צ כלל ע"מ וכו' והנה מבואר באה"ע סימן קכ"ד סעיף ב' גבי שטר שיכול להזדייף דכשר בע"מ וכתב הח"מ שם דלא בעינן. בשטר שיכול להזדייף רק שנודע שניתן לה בע"מ ולא שיבואו הע"מ לפנינו רק שהע"ח בפי' מעידין שאין בשטר שום זיוף והב"ש חולק מטעם דגזרינן דילמא יבואו לסמוך על העידי קיום וכו' עי"ש ולפ"ז נראה דכאן בערכאות אף הב"ש דפליג שם מודה כאן דלא בעינן שיבואו הע"מ לפנינו רק שנדע שהיה ע"מ כגון שיעידו עדי' שראו שנמסר לה גט בע"מ והעדי' שהן בפנינו אינן ע"מ שלא קראוהו לגיטא ואין מכירין גיטא בטביעת עין ומ"מ בערכאות כשר כיון דליכא חשש זיוף כלל בערכאות וטעמא דהבית שמואל שם לא שייך כאן דהא שפיר יש לסמוך על עידי קיו' דבערכאו' ליכא חשש זיוף וכ"כ הב"ש בהדיא בסי' ק"ל בס"ק למ"ד וז"ל מיהו דוקא בידוע שהי' ע"מ וכו'. הגם דדברי הב"ש בזה תמוהין לי דכאן אם נסמוך על חתימת הערכאות הרי יש תועלת בחתימתן ושוב אין חתימתן כטיוטא בעלמא וממילא פסול משום חתימה שלא לשמה כמ"ש הרשב"א. ומ"מ המקשה לא הי' יכול לעשות קושי' מזה דהיה יכולין לומר דהברייתא ס"ל דלר"א לא בעינן לשמה בחתימה וכתירוצא דרב אשי לעיל דף ד' כמ"ש התרומת הדשן סי' רכ"ח ומש"ה בערכאות כשרין משא"כ בהדיוטות פסול בכה"ג היכא שאין הע"מ באין לפנינו מחשש זיוף ואפילו הח"מ מודה בזה דצריכין הע"מ שיבואו לפנינו דאפשר שהיה תנאי בגט שנמסר וצריכין הע"מ שיבואו ויעידו שלא הי' תנאי בגט שנמסר לפניהם ומיירי המשנה שפוסל בהדיוטות כשאין הע"מ באין לפנינו אלא שיש עדים שראו שנמסר לה בע"מ ומשום הכי בערכאות בשמות מובהקים כשר כיון דליכא חשש זיוף משא"כ בשמות שאינו מובהקים פסול מטעם דדילמ' אתי למיסמך עלייהו שיסברו שהן ישראלים ולשיטת הרי"ף והרמב"ם ליכא ראי' כלל לומר כיון שהדבר אמת ודאי שהי' עידי מסירה דסברי דכשיש ע"ח א"צ כלל לע"מ ואפי' לשיטת הרא"ש מ"מ חיישי' דילמא מסרו בפניהם דסבורין שהן ישראלים ולכך צריך שיבואו הע"מ לפנינו ומשום הכי פסול בשמות שאינן מובהקים משא"כ בהדיוטות אף בשמות מובהקים פסול אף שיבואו העדים שמסר לה גט בע"מ מ"מ חיישי' דדילמא הגט זה מזוייף שהי' בגט הראשון תנאים. ועוד דאפשר לומר דאפילו בע"מ לפנינו פסול דס"ל כר"א לקמן דף כ"ב דאפילו בגיטין אין כשר אלא לאלתר אבל אחר עשרה ימים פסול דאינן זוכרין כיון דסומכין על עידי חתימה ועי' בסמוך שהבאתי דברי הרמב"ן דס"ל דאפי' בשטר בהדיוטות יש לחוש שהע"מ לא ידעו שיסברו שהע"ח הן ישראלים ויסמכו עלייהו ובזה יש ליישב ג"כ מה שהקשה הרשב"א על מה שמדמה שמות שאינן מובהקים לנעשה בהדיוט

תוס' ד"ה לא נחלקו ר"ע וכו' ע"ש שמפרשי כל הפלוגתא מטעם גזירה וכו' עי"ש ולולי דבריהם היה נ"ל לפרש בדרך אחר דלא צריכין לטעם גזירה דהנה הרמב"ן כתב בסוגיא זו דאף דהב"ד אין טועין בשמות מובהקים מ"מ הע"מ אף בשמות מובהקים טועין לומר שחתימות ישראלים הן אם לא בערכאות דקול יוצא לערכאות וכו' עי"ש שתי' כן על קושית תוס' ד"ה לפלוג וליתני בדידי' וכו' ועי' בהר"ן שתי' נמי כהנ"ל ונ"ל הטעם דהא הע"מ א"צ רק לקרות את הגט וא"צ לראות החתימה כלל וטועין לומר שהעידי חתימה ישראלים הן דלא שכיח שיחתמו עכו"ם בגיטין משא"כ בערכאות שקול יוצא לערכאות ויודעין שהן עכו"ם ובגיטין דף כ"ב על הא דמבואר שם דלא הכשיר ר"א אלא בגיטין ולא בשטרות הקשה הרמב"ן דהא בע"מ הכשיר ר"א אפי' באין ע"ח כלל וכהאי דתנן ר"א אומר אעפ"י שאין עליו עדי' אלא שנתנו לה בפני עדים כשר וגובה מנכסים משועבדי' והאי ודאי איתא אפי' בשטר מלוה וכו' עי"ש ואמאי ליהוי כשטר שיכול להזדייף דהא יכול להחליף בשטר אחר ותי' דדוקא בליכא ע"ח מכשיר ר"א כיון דלא אתי למיסמכי על עידי חתימה רמיי' אנפשייהו ומידכרי משא"כ כשיש ע"ח סמכי הע"מ על עידי חתימה ואינן זוכרין לזמן מרובה ומש"ה פסלו אפי' לאלתר דבעינן ראוי לעמוד ימים רבים וכו' ולפי הנ"ל