תורת גיטין על מסכת גיטין קכט

והוא תמוה דכיון שהסופר הוא אינו מובהק ואין עדות מחתימתו בעינן שני עדים אחרים שיהיו חתומים לשמה כיון דסופר לאו עד הוא כלל כיון שאין מחתימתו ראי'

ע"ב תוס' ד"ה כספא בעלמא הוא וכו'. פירש בקונטרס דהוי מצי לשנוי' בע"מ ור"א הוא אלא בשינויא דחיקא לא איירי ואומר ר"י וכו'. והנה תי' זה הוא כתימה על רש"י דהאיך מצי לאוקמי בע"מ ור"א דאם כן בשטר מתנה גם כן יפסול משום דדילמא קאי למיסמך עלייהו וגם קושית הפ"י על רש"י דהא הש"ס מוכרח לומר חוץ מבגיטי נשים דאם נוקי בע"מ ור"א אם כן קשה הברייתא דלקמן דף י' דחכמים פוסלין חוץ מג"נ וכתבו התוס' בד"ה לא נחלקו כטעם דפוסל בשטרות משום דגזרינן אטו ערכאות כיון דערכאות כשר בלא ע"מ אתי לאכשורי גם בהדיוטות עי"ש ואם כן קשה גם בשטר מתנה יוכשר דהא גם בערכאות בעינן ע"מ בשטר מתנה והוי ממש כמו ג"נ וכו' עי"ש

ובישוב כל הנ"ל נראה מקודם ליישב דברי רש"י דכוונת רש"י הוא דאיכא לאוקמי בע"מ ור"א פירוש שכמו דמהני במכר כיון דקני בכסף ושטר לראי' ה"נ במתנה כיון דע"מ משוי לי' הקנין וכיון דבכל השטרות שחתומים עליו עדי ישראל לא בעינן שיבואו הע"מ לפנינו ואמרינן כיון דע"ח ודאי ליד הנותן מסרו וחזקה שבע"מ מסר לו אם כן ה"נ בערכאו' כיון שבודאי הדבר אמת שמסרו ליד הנותן הוי כידוע שמסר לו בע"מ כמו בע"ח ישראל וכן הוא דעת הא"ז בש"ג שא"צ להביא הע"מ לפנינו בערכאות ולא ס"ל כלל הגזירה דדילמא אתי למימסר באפייהו שכתב רש"י ופסול דמזוייף מתוכו אינו רק משום חשש דדילמא אתי למיסמך עלייהו ולא דמי לקא"פ דקא"פ אינו נאמן כלל אף לומר שמסרו לבע"ד משא"כ ערכאות והא דבגט פסול הוא מטעם דהרשב"א הקשה הא בלא"ה בחתימת נכרי פסול דהא חתמו שלא לשמה ותי' דהא דחתימה שלא לשמה פוסל היינו במקום דהחתימה הוא צורך הגט והוי כמו תורף הגט משא"כ חתימת נכרים דכטיוטא בעלמא חשיב לי' כיון דאין צורך בחתימתן כלל. ולפ"ז הכא בגט פסול דאם נכשיר בגט אפי' כשלא יבואו העדי מסירה לפנינו מכח הטעם דנסמוך על העדי חתימה שהי' ע"מ א"כ הרי יש צורך בחתימתן וממילא פסול חתימתן בגט דלא הוי לשמה משא"כ בשטר מתנה דלא בעינן חתימה לשמה משום הכי כשר בע"מ. ולפ"ז לא קשה קושית הפ"י דשפיר פסלוהו רבנן בשטר מתנה ואפילו בע"מ בהדיוטות כיון דבהדיוטות ודאי דבעינן שיבואו הע"מ לפנינו דהא מחתימת הדיוטות אינו ראי' כלל שהי' ע"מ דאימר שיקרא חתמו ובערכאות כשר אפי' כשאין באין לפנינו כיון דלא בעי חתימה לשמה א"כ שפיר גזרינן הדיוטות אטו ערכאות דאתי לאכשורי בהדיוטו' אפי' כשאין באין ע"מ לפנינו כמו בערכאות ומש"ה פסלוהו רבנן משא"כ בגט דאף בערכאות בעינן ע"מ שיבואו לפנינו דאל"כ הרי החתימה שלא לשמה כהרשב"א הנ"ל מש"ה מכשירים בהדיוטות ור"ש דמכשיר י"ל דס"ל דלר"א כשר אפילו בחתימ' שלא לשמה וכדמתרץ רב אשי לעיל דף ד' הא מני ר"י הוא עי"ש. וכ"כ התרומות הדשן סימן רכ"ח בהדיא דרב אשי לא בעי חתימה לשמה לר"א עי"ש ומש"ה אפי' כשאין הע"מ באין לפנינו אף דסמכינן על ע"ח גם כן א"צ לשמה א"נ י"ל דרבנן דפסלי מיירי כשאין הע"מ באין לפנינו ור' שמעון דמכשיר מיירי כשהע"מ באין לפנינו ולא פליגי וע"ז כתב רש"י דשינויא דחיקא הוא דהא לעיל אקשינן ומשנינן דשמות מובהקים איכא בינייהו דר"ש לא מכשיר אלא בשמות מובהקים ומשמע שם דרבנן ור"ש פליגי וע"כ צ"ל דר"ש מכשיר היינו כשהע"מ באין לפנינו וכיון דמובהקי' הן לא חיישינן דנסמוך עלייהו אפי' כשלא יבואו לפנינו דאי נימא דמכשיר אפי' כשאין הע"מ באין לפנינו ומטעם דסמכינן בערכאות שהי' כאן ע"מ דס"ל דלא בעינן חתימה לשמה א"כ אפי' באינו מובהקים נמי יכשיר אלא ע"כ דאינו מכשיר רק כשהעידי מסירה באין לפנינו וע"כ צ"ל הטעם בפסול כמ"ש רש"י דחיישינן דילמא אתי למימסר באפייהו ואתי לידי פסול דאוריית' דבלא ע"מ פסול מדאוריי', וא"כ אפי' בשטר מתנה יופסל מהאי טעמא וא"ש. ולתרץ באופן אחר ממה דמשני לעיל הוא שינויא דחיקא

בא"ד ולא תיקנו חכמים להאמינם וכו' פי' שהי' קשה להם כיון דעדי חתימה ישראל ג"כ אינן יודעין לעולם מהמסירה דהא כותבין שטר לנותן ואמרינן מסתמא מסרינן להמקבל בע"מ ואנן עדי מסירה אנן וכיון דערכאות ג"כ לא חשידי וע"כ נתנוהו ליד הנותן והוי כמו עדי חתימה ישראל ולזה כתבו דלא תקנו חז"ל להאמינם רק בשטרות שהן לראיה אבל נאמנות הבא לידי קנין כגון שטר מתנה לא תקנו ולזה אף דבממון כשר בע"ח לבד היינו משום נאמנות דע"ח אבל בערכאות לא תקנו חז"ל נאמנות לענין קנין ומ"ש התוס' בהודאות נותן כוונתו בשטר שחתום בו הנותן דמהני מטעם הודאה אבל אם מסר לשטר בלא עדי חתימה ובלא כתיבת ידו רק כתב ידי אחר שכתב בו שדי מכורה לך לאו כלום הוא אף שנותן מודה שמסר לו וכן כתב האו"ת סי' ס"ח עי"ש

בא"ד אבל א"ל דלהכי חשיב לי' חספא בעלמא וכו'. עפ"י שתמה על התוס' דמה"ת יופסל שטר מתנה בכתיבת נכרי. ולפענ"ד נראה דודאי כתיבת נכרי מדינא פסול בשטר מתנה דהא מבואר בדף כ"ט דבמתני' פסול אומר אמרו כמו בגט ועי' בח"מ סי'