תורת גיטין על מסכת גיטין קכח

מקשה לי' ר"ז ואינה משנה ה"נ הכא לא מכח מתניתין דלקמן דף י"ג פריך אלא מכח סברא כך הוא כוונת רש"י וע"ז משני הש"ס שפיר דלא מצי למיתני זה כיון דאיתא בשטרות דאף דבמטלטלין באמת הדין כן דבמקום דתן כזכי נותנים אפי' לאח"מ מ"מ באומר תן שטר מתנה אפילו בשכ"מ דתן כזכי מ"מ אין נותנים לאח"מ דהא שלח רבין וכ' ועיין בח"מ סי' ר"ן סעיף י"ט בהך דינא דרבין שפסק דאם הגיע השטר לידו מחיים דקני דדוקא בשטר מתנה קרקע דהיינו שדי נתונה לך שהוא קנין ולא מהני אפילו הגיע השטר לידו אבל בכתבו ותנו מנה לפ' מהני כשהגיע השטר לידו מחיים עי"ש. ולכאורה קשה דהא באומר כתבו וזכו שטר מתנה לפ' הדין דא"י לחזור בו כמבואר בח"מ סי' רמ"ג וכיון דבשכ"מ תן כזכי אפי' לא מסר לידו בשעת אמירה כמבואר בריב"ש ועמ"ש בחי' שם ומכ"ש להנך פוסקים דסברי דתן כזכי במתנה אפי' בבריא ואין מחלקים בין הגיע לידו בשעת מעשה או לא וא"כ כשאומר השכ"מ כתבו ותנו כיון דבשכ"מ תן כזכי הוי כהגיע לידו מחיים דמהני אע"כ דבשטרות אף דאמרינן תן כזכי שיהי' נחשב כהגיע לידו מ"מ אמרינן דקפיד אנתינה דוקא ודוקא בממון א"צ נתינה והטעם כתבתי לחלק בין ממון לשטר באה"ע סי' ק"מ ס"ק ה' עי"ש. א"נ יש לחלק מטעם שכתב הסמ"ע בסי' ר"ן ס"ק מ"א דכיון דהוציא הממון מרשותו ודאי דהי' דעתו להקנות מיד משא"כ בשטר מתנה לא הוציא הממון מידו כשטר שיחרור דמי דבעינן דוקא שהגיע השטר ליד המקבל מחיים וכיון דאיתא בשטרות לא קתני וא"ש. כנ"ל ליישב דעת רש"י : תוס' ד"ה בע"מ ור"א אע"ג דקתני וכדברי ר"מ בארבעה וכו'.ונראה ליישב קצת קושייתם דודאי אף לר"מ משכחת לה בערכאות דלא הוי רק פסולא דרבנן כגון בדאיכא ג"כ עידי חתימה ישראל לבד חתימת הערכאות דהע"ח ישראל משוי לי' לגיטא כמו דמוקי לי' אליבא דר"א בדאיכא ע"מ ומכל מקום פסול משום דילמא אתי לאקיומי מערכות כמ"ש התוספ' לקמן דף י"ח בד"ה אמרי לה פסול א"נ אתי למיסמך עלייהו בלחודייהו וכמו לר"א ולא הוי רק פסולא דרבנן. ואי תקשה הא כיון דחתמו הערכאות לשם עדות הוי עדות שביטלו מקצתו דביטלו כולו והדר הוי ליה פסולא דאורייתא זה אינו דיש לומר דר"מ כר"י ס"ל במכות דף וי"ו דבד"מ אינו פסול צירוף קרוב או פסול וגיטין כד"מ דמי דהא דבר ערוה דבר דבר מממון ילפינן וכמ"ש הרבה פוסקים ולא פסול רק משום מזוייף מתוכו דלא הוי רק פסולא דרבנן והש"ס דמוקי דוקא אליבא דר"א בע"מ הוא אליבא דהלכתא דצירוף קא"פ אפילו בד"מ פסול מדאוריי' והוצרך לאוקמי כר"א

דף י בתוס' ד"ה בשליחות בע"כ וקשה דליתני שוה לבע"כ וכו'. ולפי עניות דעתי נראה לתרץ בפשיטות דהא ודאי דלא חשב מה דשוה עבד לאשה דאם כן איכא הרבה כגון בתנאי דכל ימי חייכי דאין זה כריתות וכיוצא הרבה דהא מבואר ברמב"ם בהל' עבדים דרק לענין לשמה ולענין מחובר שוה ג"נ לשחרור עבדי' וע"כ צ"ל דלא חשיב רק דברים דלא משכחת רק בגוף השטר של גט ושטר של השיחרור. ושיחרור בע"כ משכחת לה אפילו בלא שטר כגון בכסף ע"י אחרים לכך לא חשיב לי'

ברש"י ד"ה ה"ג אלא כי קתני מילתא דליתא בקידושין וכו' אבל בקידושין כיון דמדאוריי' מקודשת וכו' ואין להקשות דא"כ אמאי פסול בעד כותי בקידושין הא עד כותי ג"כ רק מדרבנן ואי אמרת אינה מקודשת שריא א"א לעלמא זה אינו קושי' דזה לא שייך רק במקום דהפסול הוא רק במעשה זה שאנו דנין עליו שייך סברת רש"י דלא פסלינן לי' מדרבנן בקידושין אבל עד כותי שפסלוהו רבנן לכל עדות שבעולם והוי כמו שאר פסולי עדות דרבנן וכשמקדש אח"כ בפניהם הוי כמקדש בפסולי עדות דרבנן שנתבאר באה"ע סי' ל"א

גמ' א"ה מאי ארי' חד אפי' תרי. התמו' מבוארת דאי הכי אין לו פי' כלל דקושיא זו מה לי חד מה לי תרי הי' יכול להקשות תיכף. ונראה דמקודם לא הי' יכול להקשות דהיה אפשר לחלק ולומר דדוקא באיסור דאוריי' אין סומכין עליו אבל נגד איסור דרבנן נאמן ומשנה שלימה הוא בפ' המגרש ג' גיטין פסולים וחד מינייהו יש בו זמן ואין בו אלא ע"א ומפרש רב שם דכתב סופר ועד שנינו וכיון דכתב סופר ועד כשר ואין לפסלו רק משום שחתם עצמו העד שני עד כותי והוי מזוייף מתוכו דדילמא לא מצי לקיומי יד סופר רק חתימת העדי' ואתי למיסמך עלייהו כעין שכתבו התוס' לקמן דף י"ח בד"ה א"ל פסול וכיון דאין בו פסול דאוריית' לר"מ וגם לר"א אי לא מסר באפייהו ולא הי' קשה מידי. משא"כ אחר שהביא הבריית' דת"ק ורשב"ג פליגו באחזיק ולא כתיבה דהיינו דבר שהוא מד"ס כמו שפירש רש"י מקשה שפיר דאי בלא אחזיק אפי' גט פסול ואף דליכא רק איסור דרבנן הא רשב"ג אף בלא כתיבה פוסל בלא אחזיק ואי אחזיק אפילו בשאר שטרות כשר דהא רשב"ג מכשיר בהוחזקו אפילו בכתיבה. והפ"י דרך ג"כ בדרך זה קצת ודבריו ז"ל תמוהין שם שתורף תירוצו הוא דבלא"ה לא קשה דהי' יכול לומר דכותי' אין בקיאין לשמה וע"א כשר מטעם כתב סופר ועד והא דהוצרך לעד כותי הוא מטעם דהסופר אינו מובהק ויש לחוש שכתבו להתלמד אבל כשיש שני עדים אף דהעד השני הוא כותי מ"מ כיון שיש עדים שנכתב בציוי הבעל ודאי לשמה נכתב והרי איכא שני עדים לשמה דהיינו סופר ועד וכו' עיי' שם.