תורת גיטין על מסכת גיטין קכו

אחת קודם מותו ויגמור אחר מיתה בשעת נתינ' להעבד ז"א דהא אין גט לאחר מיתה וע"כ צ"ל במעכשיו שלו שכוונתו על מעכשיו דתנאה דהיינו שיחול הגט מעת שהוא בעולם שעה אחת קודם מותו כמ"ש תוספ' בד"ה רבה אמר בכל גט שכ"מ וכיון שאמר תנו והקפיד על הנתינה וכמ"ש הרשב"א הנ"ל דף מ"ג אמרינן ג"כ דתנאה דמעכשיו דלמפרע הוי דהיינו כשיתנו להעבד שיהיה משוחרר למפרע מעת שהוא בעולם כמו במהיום ולאחר מיתה וממילא יכולים ליתנו אף לאחר מיתה ומש"ה כתב רש"י שפיר במתניתין דתנו גט דף י"ג ע"א דע"כ גרסינן תנו כוונתו למ"ד דמתניתין איירי בשכ"מ ע"כ גרסינן תנו דהיינו כתבו ותנו דבתן יכול ליתן לאחר מיתה כנ"ל ובלא"ה צ"ל דגירסת רש"י דתנו לא קאי אלא לר"פ דמוקי לה למתניתין בשכ"מ דהא לר"ז דמוקי בבריא ובמעמ"ש ממילא גם ברישא בגט איירי כשהגט בעין דומיא דסיפא כמ"ש הר"ן וכמש"ל וא"כ ע"כ גרסינן תן וע"כ הא דגריס רש"י תנו היינו לר"פ דמוקי בשכ"מ נמצא למאן דס"ל דמתניתין איירי בבריא גרסינן תן ולמ"ד דאיירי בשכ"מ גרסינן תנו כמ"ש הר"ן בסוגי' דתנו דף י"ג ולפ"ז לא נצרך לומר דרש"י חזר בו במ"ש דגרסינן תנו ממ"ש כאן בסוגיין דגרסינן תן אלא שניהם אמת דמ"ש רש"י לקמן דגרסינן תנו היינו לר"פ דמוקי לה בשכ"מ ובסוגיין פירש רש"י אליבא דמאן דמוקי לה בבריא והא דתפס רש"י כאן אליבא דמ"ד דמוקי לה בבריא נראה דהא בלא"ה לכאורה צריכין להבין מה בעי רש"י במה שהביאו בסוגיא דכאן אם גרסינן תן או תנו הא בסוגיא דכאן אין נפקותא כלל הי' להם לפרש כן לקמן דף י"ג במתניתין אלא ודאי דרש"י בא ליישב מה שקשה בסוגיין אליבא מאן דמוקי למתניתין דתנו בבריא דהא בסוגיין מקשה הש"ס ותו ליכא והא איכא האומר תנו גט זה וכו' לא יתנו לאחר מיתה ומשני מילתא דאיתא בשטרות לא קתני דשלח רבין וכו' ומבואר ברמב"ם פ"ד מהל' זכייה ומתנה הלכה ד' וכן מבואר בח"מ סי' קכ"ה ס"ד בשם י"א דאפילו במתנה אמרינן דהן כזכי ואם כן נוכל לומר דרש"י ג"כ ס"ל כשיטתם ולפ"ז הי' קשה לרש"י דהאיך יתיישב קושית הגמרא דותו ליכא אליבא דר' זביד דמוקי למתניתין בברי' וע"כ מיירי בגט בעין דומיא דסיפא כמ"ש הר"ן הנ"ל דף י"ג וכמש"ל א"כ אי נאמר דמתניתין אתיא כר"מ וכמ"ש בתוספ' דף י"ג בד"ה האומר תנו עי"ש שוב ליכא לשנויי דלא חשיב רק מילתא דליתא בשטרות דהא באמת גם זה ליתא בשטרות דהא אם אמר תן שטר מתנה זה לפלוני נותני' אפי' לאח"מ דתן כזכי במתנה וא"כ אי מתניתין אתיא כר"מ קושי' הגמרא במקומה עומד לזה פי' רש"י דאפי' כרבנן אתיא לר"ז דאע"ג דזכות הוא לו מ"מ גיטא לא הוי עד דמטי לידי' משום דכוונתו הוא על מעכשיו דשיורא וכמש"ל. ולפ"ז גם במתנה כשמת לא יתנו לאחר מיתה דהא במעכשיו דשיורא בעינן שיהא ראוי לקנות בשעת גמר הקנין וכמ"ש הסמ"ע בח"מ סי' קצ"ה ס"ק ט"ז ובסמוך יבואר דאפי' להרמב"ם דס"ל דתן כזכי מ"מ בשטר מתנה לא יתנו לאחר מיתה ושפיר הוי מילתא דאיתא בשטרות ולא קתני וא"ש

באופן אחר נראה ליישב שיטות רש"י דהנה בר"ן לקמן דף י"א ע"ב כתב ליישב קושי' תוס' ד"ה התופס לבע"ח וזה לשונו ול"נ הדברים כפשטן דממתניתין שמעינן דכל אדם מדעתו יכול להעשות שליח לחבירו שיעמוד במקומו ומש"ה כשהאדון אומר תן שיחרור לעבדי הרי שליח יכול לומר הריני עושה עצמי ש"ק שלו והרי הוא כאלו עשאו העבד שליח לכך ומיני' בעינן למילף דתופס לבע"ח קנה לפי שהתופס יכול לעשות עצמו כאלו עומד במקומו של בע"ח עכ"ל והפ"י תמה ע"ז עי"ש דף י"א דהא מ"מ קשה קושית התוספת דהא אפילו העבד עצמו א"י לעכב האדון מלחזור בו עי"ש ולפענ"ד נראה דלק"מ דמבואר הוא דאם האשה עשתה שליח קבלה והבעל אומר הולך דנתבטל ש"ק שלה אבל אם הבעל עשה מקודם ש"ה ואח"כ עשתה האשה אותו השליח לשליח קבלה נתגרשה תיכף למאן דלא ס"ל הא דלא חזרה שליחות אצל בעל לקמן דף ס"ג עיין שם. ולפ"ז א"ש דודאי לפי מה דס"ד של התוספ' שזוכה השליח מיד בקבלתו מן האדון שפיר הקשו התוספ' כיון דהשתא ס"ד דתנו דוקא ולא כזכי דמי א"כ הרי האדון מבטל הזכיה באמירתו תנו וזה יוכל לעשות אפי' כשמקבל העבד בעצמו השיחרור ממנו וכן אפילו אם עשאו העבד ש"ק והאדון אמר הולך יכול לחזור בו מטעם הנ"ל אבל לדברי הר"ן שפי' שם בריש דבריו דבעינן דוקא שיאמר השליח אני עושה עצמי שליח לזכות עבור העבד עי"ש נמצא בשעת קבלה מהאדון נעשה באמת רק ש"ה של האדון רק שאחר ימים או שעות כשאמר הריני עושה עצמי ש"ק של העבד הרי הוא כאלו עשה אותו העבד ש"ק בפירוש באותו פעם ואלו הי' עושה אותו באמת ש"ק ודאי דהי' כשר לר"נ בגיטין דף ס"ג דלא ס"ל הא דחזרה שליחות אצל הבעל כמ"ש הרשב"א שם אפי' בגט אשה ואפי' באמר תן גט לאשתי יכולה היא לעשותו לש"ק שלה אחר כך דכשאמר תן גט לאשתי לא היה כוונתו דוקא לאשתו אלא לשליח קבלה שלה כמבואר שם א"כ ה"ה בשיחרור כשעושה עצמו בפירוש ש"ק של העבד אחר שנעשה ש"ה של האדון ודאי דמהני. ועוד נראה אפי' למאן דמספקא לי' שם אי בעינן חזרה שליחות אצל בעל מ"מ בשיחרור לא בעינן לפמ"ש בחידושי לח"מ דהעיקר הוא הא דבעינן חזרה שליחות אצל בעל הוא מטעם כיון דבגט טלי גיטך מעג"ק פסול דבעינן שהאשה או שלוחה יקבלו הגט מיד הבעל או משלוחו דוקא וכיון שמקודם