תורת גיטין על מסכת גיטין קכה

במתנת שאר נכסיו ושאר נכסיו ודאי דאינו קונה רק לאחר מיתה לכן מקשה שפיר ומתרצי דכתב מהיום דאז גם בנכסיו הוי מתנה מעכשיו וא"ש

בא"ד וא"ת כיון דסתמא וכו' ואין לתרץ דילמא משום גזירה הוא דשמא יאמרו יש גט לאחר מיתה כדאמרינן לקמן דף ע"ג ע"א גבי גט שכ"מ עי"ש דזה אינו דהא הש"ס מקשה שם ומי איכא מידי וכו' ומשני אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ובעבד לא שייך לומר כן דאי נימא דאפקעינהו רבנן לכסף הקנין אם כן נשאר העבד נכרי גמור ולזה הוצרכו התוס' לתרץ דדעתי' כמו שיאמרו לו חכמים והיינו מטעם שכתב הר"ן בסוגיין וז"ל דמתוך שאדם יודע שאסור להוציא שם קול ב"ח על העבדים סתמ' גמיר ויהיב עי"ש אבל לקמן דל"ש לומר אדם יודע לזה הוכרח הש"ס לומר דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני'

גמרא משום דלאו כרות גיטא הוא עיין ברי"ף בסוגיין ובתוס' בב"ב דף קמ"ט ע"ב שכתבו משום דיש לו זכות להרב בשטר שיחרור עי"ש. ושמעתי מקשין מהא דלקמן דף מ"א ע"א בהכותב שטר אירוסין לשפחתו דר"מ סבר מקודשת עי"ש ואמאי הא יש לאדון זכות בשטר דהיינו הקידושין. ול"נ דלא קשה כלל דהכא יש לאדון חלק בשטר דהעבד צריך להראות השטר כשתובעו הרב כעין מי שאמר זכות יש לי בשטר שבידך המבואר בח"מ סי' ט"ז ס"ד וא"כ הוי כאלו יש להאדון חלק בשטר שיחרור משא"כ התם דשטר קידושין ג"כ כולו של האשה רק שיש להרב הנאה מן הקידושין שלה ואין לו חלק בשטר כלל אז ודאי דהוי כרות גיטא

ע"ב תוס' ד"ה מקרעין. ובירושלמי פריך וכו' מדברים אלו מוכח דבכתב ע"ג כתב כגון בסיקרא ע"ג דיו במקום דלא הוי כתב אפי' ניכר הכתב השני כגון שהראשון רחב והשני שע"ג קצר אפ"ה הוי כעל גבי כתב ולא הוי כתב העליון כתב דאלת"ה למה סתרו דברי רש"י שכתב מסרטין מכח דכתב ע"ג כתב הוא ופירשו דאין כאן כתיבה גמורה אלא שרושמין להם עי"ש הא בלא"ה מוקי לה בירושלמי בהרחב להן את הקרעים ושלהם קצר ושוב לא הוי כתב ע"ג כתב וא"כ לא קשה קושית התוס' אלא ודאי מוכח מהתוס' דאפ"ה הוי כתב ע"ג כתב

תוס' ד"ה לא יתנו וכו' ודבר תימא פירושו וכו' עי"ש ועי' ברשב"א גיטין דף י"ג שמקשה מפרק התקבל דכשאומר זכי מגורשת מיד עיין שם. ולפענ"ד נראה ליישב דברי רש"י שלא יהי' כסותרי' דהרשב"א בפרק התקבל דף מ"ג ע"א מסופק אף אי אמרינן תן כזכי מ"מ כיון שאומר בלשון הולך ותן הוי כאלו התנה עמו שמזכה לה מעכשיו ובתנאי שיוליך לה וסיים בצ"ע עי"ש. והרמב"ם בפ"י מהל' עבדים הלכה א' פסק דבזכי הוי גט מיד ואעפ"י שלא הגיע גיטו לידו אבל בתן א"י לחזור ולא הוי גיטא עד דמטי לידי' לפיכך אם מת לא יתנו לאחר מיתה עכ"ל וע"כ צ"ל דס"ל כהרשב"א דהלשון תן הוי כתנאי. אך דעדיין צריכין למודעי דא"א לומר דהוי כתנאי בלא מעכשיו דא"כ למה א"י לחזור בו. וגם א"י לומר דכוונתו דהוי כתנאי דמעכשיו דא"כ הוי גט למפרע ואפי' מת יתנו לאחר מיתה וע"כ צ"ל דהנה בקידושין דף ס' פליגי רב ור"י דרב סבירא לי' דמעכשיו תנאי הוי ור"י סבירא ליה דמעכשיו שיורא הוי ואם בא אחר וקידשה קידושי שניהם תופסים בה ואם לא בא אחר וקידשה א"י לחזור עי"ש. והרמב"ם פ"ז מהלכות אישות פסק כר"י עי"ש וא"כ הרי"ף והרמב"ם ורש"י שכתבו דא"י לחזור ואפ"ה לא יתנו לאחר מיתה ע"כ ס"ל דהי' כוונתו על מעכשיו דשיורא אע"ג דאמרו התם בקידושין כל גיטא דמשייר לאו כלום הוא הא כתבו שם התוספ' בד"ה כל גיטא והמ"ל פ"ט מהלכות גירושין סוף הלכה ב' דדוקא במהיום אם מתי אבל במעכשיו ולאחר שלשים מקודשת עי"ש (והא דתלינן הכא שכוונתו הי' על מעכשיו דשיורא הוא משום דמחמרינן מספיקא דילמא הי' כוונתו על מעכשיו דשיורא] משום הכי א"י לחזור בו ואפ"ה לא יתנו לאחר מיתה כמו במעכשיו דשיורא ולפ"ז נראה דרש"י לא חזר בו כלל רק משום דאיכא פלוגתא לקמן דף י"ג ע"א דר' זביד מוקי מתניתין דלא יתנו לאחר מיתה בברי' ורב פפא מוקי לה בשכ"מ ועיין בר"ן בסוגיא דתנו שם שכתב דלמ"ד בברי' י"ל דמיירי בגט ג"כ שהגט בעין עי"ש ולפמ"ש בשיטות רש"י ע"כ מחלק בין ברי' לשכ"מ דבברי' י"ל דמיירי בבעין וכמ"ש הר"ן שם ומטעם שכתב רש"י כאן דאף דא"י לחזור מ"מ גיטא לא הוי עד דמטי לידי' דכוונתו הי' על מעכשיו דשיורא דהיינו מעכשיו מתחיל הגט ויגמור בשעת נתינת השליח ליד העבד משא"כ בשכ"מ א"א לומר דכוונתו על מעכשיו דשיורא דהא בגיטין ד' ע"ב אמרינן דגיטי כמתנתו וכו' עי"ש ואמרינן גבי מהיום אם מתי באומר מעת שאני בעולם ופי' התוס' ד"ה אמר רבה דכל שכ"מ דעתו לאחר הגט כל מה שיוכל רק שיחול מחיים שעה אחת קודם מותו וכו' עי"ש ואף דרש"י חולק על התוס' היינו באומר מהיום בפי' אבל בסתם גט שכ"מ אפשר דמודה להתוס' ועוד אפשר דכאן נחית רש"י ג"כ לדעת התוספת ולפ"ז אי אפשר לומר בשיחרור דכוונתו בתנו דכזכי דמי דהיינו שיתחיל מיד ויגמור בשעת נתינה להעבד דא"כ אפשר שיתן לו השליח מיד ויהי' משוחרר בחיי' ובאמת כל שכ"מ דעתו שיתאחר הגט כל מה שיכול דהיינו שעה א' קודם מיתה וגם א"א לומר בכוונתו שיתחיל הגט שעה