תורת גיטין על מסכת גיטין קכד

ורב אמר ממדינה למדינה בבבל וע"כ צ"ל כיון דר' יהודא דמתניתין לאו דינא קאמר אם צ"ל או אין צ"ל רק סתמא קאמר מרקם למזרח ורקם כמזרח וכו' וע"כ לפרש דברי ת"ק קאתי דקאמר ת"ק דהמביא גט ממדנה"י צריך שיאמר וכו' ומפרש ר"י דברי ת"ק מאי נקרא מדנה"י וע"כ דיש להם כל דין מדינת הים וכיון דקתני במתניתין במביא גט ממדינה למדינה במדינת הים צריך שיאמר ולפי מה שמפרש ר' יהודא דברי ת"ק ואמר מעכו לצפון ובבל ג"כ בכלל מקשה הש"ס שפיר כן צ"ל ע"כ כפי' דברי התוס'. ולפ"ז גם לרש"י לא קשה כלל דעיקר קושית הש"ס הוא לרבה דודאי רבה לא פליג ארב ושמואל דהא לעיל דף ה' ג"כ מקשה ארבה מהא דבעי שמואל מרב הונא ולרבה המתניתין אתי לאשמועינן דהמביא ממדנה"י דצריך לומר דוקא בפ"נ ולא מהני קיום כמ"ש התוס' דף ה' ד"ה א"ה יכול נמי וא"כ ר' יהודא דמפרש דברי ת"ק ע"כ מעכו לצפון יש לו כל דין מדנה"י ולא מהני קיום וע"כ דבבל ג"כ לא הי' בקיאין וא"כ קשה דהא ע"כ רב ושמואל סברי דבבל בקיאין וגמירי מעולם דאלת"ה רק דעכשיו גמירי א"כ קשה דנגזור שמא יחזור הדבר לקלקולו וע"כ ס"ל דבבל הוי גמירי מעולם רק דפליגי אי שכיח לקיימו ומקשה שפיר ממתניתין דמוכח דבבבל ג"כ לא הי' גמירי וא"ש

דף ח ע"ב תוס' ד"ה בשידה תיבה וכו'. ובחנם פי' כן וכו'. ונראה לתרץ דעת רש"י דהוכרח לפרש כן משום דהי' קשה לו לשון הברייתא דקתני שוה סוריא לא"י בהא דרוצה ליכנס בטהרה נכנס ולא פירש באיזה ענין משמע דבכל עניני כניסה בטהרה חלוק סוריא מחו"ל ושוה לא"י דבחו"ל א"א כלל ליכנס בטהרה רק בסוריא משום דשוה לא"י מזה מוכח דאתיא כרבי דלר"י הא גם בחו"ל אפשר ליכנס בטהרה על ידי שידה תיבה ואם לא הי' חלוק סורי' מחו"ל רק ברכיבה או בכניסה בקרון הי' לו להבריי' למינקט כך והרוצה ליכנס לה בטהרה בקרון או ברכיבה נכנס ומדנקט סתם ע"כ כרבי אתי' דס"ל דא"א ליכנס כלל בחו"ל בטהרה

ברש"י ד"ה לא יצא ב"ח אבל הכא דנחית לשיורא אמרינן לדידי' נמי שייר וכו' ולכאורה יש להקשות מ"ש ממי שנתן נכסיו לאחר חוץ מקרקע פ' דקונה הכל חוץ מהשיור ולא אמרי' כיון דנחית לשיורא שייר נמי עוד נכסים. אך זה אינו דהא הר"ן כתב בסוגיין דבשאר מקבלי מתנת סגי כשאמר נכסי אבל בעבד בעינן שיאמר כל נכסי דוקא שיהיה העבד בכלל וכתב הטעם משום דצריך שיהי' גיטו וידו באין כאחד לכן צריך שיאמר כל וכיון דשייר א"כ כל לאו דוקא והוי כאלו לא כתב כל כלל וממילא העבד לא קנה עצמו משא"כ בשאר מקבלי מתנה דא"צ לכתיבת כל רק בנכסי סגי ואינו מזיק השיור. ועוד דכיון דלא אמר עצמך ונחית ג"כ לשיורא מפרשינן שהוא אינו בכלל המתנה רק שהוא יהי' המקבל מתנה ולא המתנה

דף ט תוס' ד"ה לעולם הוא ב"ח וכו'. כדתנן בפ' ב"כ חצי שדה וכו' וליישב דברי הרי"ף והרמב"ן שמפרשי' כפי' רש"י שלא יהי' תמוהין כל כך נראה דהנה הרמב"ם וכן המחבר בח"מ סי' רמ"א סעיף ד' כתב וז"ל י"א שכשם שהמוכר צריך לסיים המכר כך הנותן וכו' ובסי' ר"ט סעיף א' מבואר דדוקא דבר שאין מינו ידוע נקרא דבר שאינו מסויים וא"כ נראה דה"נ בקרקעות הדין כן דבתים ושדות וכרמים ושדה אילן ומקומות בהכ"נ כולן בכלל קרקעות הן וכל אחד הוי כמין אחר וכל שאין מינו ידוע איזה מין קרקע נקנה לו הוי כאין מינו ידוע מש"ה לא קנה משא"כ בחצי שדה או בדיקלא לברתי וכן בבית מביתי שמינו ידוע שהקנה לו בית או שדה או דקל לא מיקרי דבר שאין מינו מסויים וכן בב"ב דף ס"ג בתנו חלק לפלוני בנכסי דקנה שאני התם דהוי כמינו ידוע כיון דקנה חלק בכל שדה וקרקע כמ"ש הרמב"ן בחי' בסוגיין ולפ"ז א"ש דברי רש"י דכוונתו דמיירי הכא שיש לו הרבה מיני קרקעות ושייר לעצמו שלשים אמה קרקע דאז כיון שיכול הניתן ליקח לעצמו איזה מין קרקע שירצה נמצא שאין ידוע איזה מין נשאר להמקבל והוי כאינו מסויים כיון שאין מינו ידוע ולא קנה

ברש"י ד"ה עד שיאמר וכו'. ואיהו לא חשיב ליה אלא כא' מריבוא וכו' והוא דחוק דהא בודאי בנותן כל נכסיו לאחד ומשייר א' מריבוא לעצמו אינו יכול הנותן לומר על קרקע או על עבד ששוים הרבה ששייר לנפשו אותו הקרקע או אותו העבד דלא חשיב ליה רק כא' מריבוא בודאי שלא הי' נוטל רק חלק אחד מריבוא ע"פ שומא וכשנותן לעבד מה"ת יוכל לומר ששייר לעצמו כל העבד. ולפענ"ד נראה דבחנם פי' רש"י כן דהא אפ' אם יטול ע"פ שומא מ"מ כיון דהרב יכול לומר דבגופו של עבד שייר חלק כפי שויו של אחד מריבוא שבנכסיו וכיון דיש שיור בגופו של העבד הוי כמשחרר חצי עבדו וקיי"ל לקמן דף מ"א ע"ב דהמשחרר חצי עבדו לא קנה וס"ל לר"ש כחכמים דהתם

תוס' ד"ה ואינו חוזר בעבד. וא"ת הא מתנת שכ"מ הוא וכו' ולכאורה צריכין להבין דהא לקמן בדף כ"ג ע"א בגט שכ"מ עי"ש פסלי רבה ורבא מטעם גזירה אבל מדינא כשר ופי' רש"י בד"ה גזירה שמא יאמרו הטעם משום דלהכי יהבי' ניהלה שיהא גט מעכשיו וע"מ שימות עי"ש ואם כן למה הוצרכו תוספת בתירוצם דוקא שכתב מהיום ונראה דהכא כיון שכלל שיחרורו