תורת גיטין על מסכת גיטין קכג

ביכול מוכח ג"כ משם דקתני א' אמר בפני נכתב וב' אומרים בפני נחתם כשר וע"כ מיירי לרבא באין הגט יוצא מת"י כמבואר לקמן דף ט"ז ע"ב וי"ז ע"א וכיון שאינן שלוחים אמירת בפנ"ח דידהו כקיום בעלמא דמי ומ"מ מהני אמירת שנים בפנ"ח וה"ה ידענו דלרבא בפנינו לאו דוקא הוא אלמא דקיום מהני בשנים אפי' כשאין השליח אומר בפנ"כ וכיון דיכול אשמועי' במשנה דבפ"ב הדר אשמועי' באינו יכול דצריך קיום דלא נימא כיון דמתחלה נעשה כתיקון חכמים רק שנאנס שנתחרש תוכל להינשא אפ' בלא קיום כיון דהא דהצריכו לומר בפנ"כ הוא רק משום חשש עירעור בעלמא וכיון שמצד אונס נתבטל תקנת חכמים תוכל להינשא בלא קיום קמ"ל דצריך קיום ואם כן אשמועי' דינא דיכול ודינא דאינו יכול ואתי שפיר אבל לרבה קשה דהא לרבה הך מתני' דרפ"ב בהא דשנים אומרים בפנ"ח ע"כ מיירי קודם שלמדו דאי אחר שלמדו א"כ כיון דלא בעינן משום לשמה אלא משום קיום סגי בידענו ובאמת לרבה בפנינו דוקא דהא מיניה דייק רבה בהא דלא אמר כרבא וכמ"ש התוס' לעיל דף ב' ע"א ד"ה הכא בפנינו [והא שכתבו התוס' בד"ה בי תרי דמייתי גיטא דנקט בפנינו משום דקודם שלמדו הוי בפנינו דוקא המקשה לא ס"ל זה] וא"כ ע"כ מיירי מתני' דלקמן קודם שלמדו רק מתניתין דאינו יכול מיירי אחר שלמדו לזה מקשה הגמרא שפיר דלאשמועינן ג"כ הדין ביכול דא"צ באחר שלמדו לומר בפנ"כ כיון דעדיין לא אשמועינן בשום דוכתא ביכול דא"צ לומר בפנ"כ לאחר שלמדו וע"ז משני הש"ס דאחר שלמדו ג"כ צריך לומר בפנ"כ מטעם גזירה דשמא יחזור הדבר לקילקולא וכל המשניות מיירי אחר שלמדו ואפ"ה צ"ל בפנ"כ מטעם גזירה. וכן בהא דא"ה חד נמי מקשה ג"כ הש"ס שפיר דבשלמא לרבא דהך משנה דשנים אומרים בפנ"ח דלקמן רפ"ב הוא לאו דוקא ואפילו ידענו ג"כ מהני וכוונת המשנה הוא רק על קיום ומיירי באין הגט יוצא מת"י וא"כ בעי שמואל מר"ה שפיר בשנים שהביאו גט שהגט יוצא מת"י אי צריכין שיאמרו בפנ"ח היינו ידענו על הקיום דבפנ"ח הוא לאו דוקא לרבא אבל לרבה דשנים אומרים בפנ"ח הוא דוקא דהא מיני' דייק רבה בהא דלא אמר כרבא א"כ קשה ממ"נ אם הי' פשיטא לי' דאחר שלמדו א"צ שיאמרו משום לשמה רק משום קיום א"כ בידענו סגי בשנים ומאי בעי שמואל אי צריכין שיאמרו בפנ"ח הא אפילו לא הי' ידע הסברא דמה אלו יאמרו בפנינו גירשה מ"מ ל"ל בפנינו דוקא הא בידענו סגי וכך ה"ל למיבעי אי צריכין שיאמרו בשנים ידענו או לא אלא ודאי שגם בהא הי' מספקא לי' אי צריך לומר אחר שלמדו בפני נחתם משום לא פלוג כמ"ש התוספות ד"ה א"ה יכול נמי א"כ קשה חד נמי תיבעיא ליה אי צריך לומר בפני נחתם משום לא פלוג

בא"ד ולעיל אמרינן באתיוהו ב"ת וכו'. והא דלא מקשה תוספ' ממשנה מפורשת דרפ"ב דקתני אחד אומר בפנ"כ ושנים אומרים בפנינו נחתם כשר דלרבה בפנ"ח כמ"ש התוספ' ד' ג' ד"ה הכא בפני וע"ז הי' להם להקשות דלמה להם לומר בפנינו דוקא כיון דמיירי אחר שלמדו ובידענו סגי וי"ל דזה כבר יישב התוספת ד"ה בי תרי דהא דנקט בפנינו הוא משום דקודם שלמדו הוי בפנינו דוקא וכ"כ מהרש"א בדיבור זה

תוס' ד"ה א"ה בעל נמי לרבא ניחא וכו' ועיין מהרש"א שהקשה דכיון דמילתא באפי נפשי' הוא והוי ליה למימר ת"ש הוא עצמו וכו' לרבא ניחא אלא לרבה קשי' עי"ש ולפענ"ד נראה דלק"מ דהנה הר"ן כתב הטעם דש"ק או האשה אין צריך לומר בפנ"כ הוא משום דגמר בדעתו לגרשה שוב לא יערער ודוקא בש"ה שלא גמר עדיין בדעתו לגרשה דהא עדיין יכול לחזור לכך חיישינן שמא ימלך ויערער עי"ש בר"ן ד' ה' ע"ב ד"ה וכתב רש"י ז"ל ולפ"ז ל"ק בלא זה מבעל עצמו על רבה דיצטרך לומר בפ"נ ז"א דהא גמר בדעתו לגרשה מקודם דבאשה ה"ט דצריך לומר בפ"נ משום שלא תחלוק בשליחות מקשה הש"ס שפיר א"ה בעל נמי ומשני דבעל ה"ט כיון דמינקט כ"ע ידעו ולא שייך גבי' שלא תחלוק בשליחות

תוס' ד"ה כשניסת. והא דתניא לקמן לא אמר בפ"נ וכו' עיין במהר"מ שי"ף שהקשה דהי' להם להקשות אגופא דבריי' דקתני ולא אמר וכו' אם נתקיים כשר מהא דתניא לא אמר בפ"נ הולד ממזר. ולפענ"ד דהתו' לא כתבו לזה רק להקדמה על מה שרוצים להקשות דליחשבי' בהדי ג' גיטין פסולים ושם מוקי למתניתין כר"מ עי"ש בגמרא מניינא דסיפא למעוטי הא דתניא וכו' וא"כ לא הי' יכולין להקשות דשמא ר"מ פליג וס"ל דאפי' בניסת תצא והולד ממזר משום דשינה ממטבע לזה כתבו התוספת להנחה פשוטה דאפי' ר"מ דס"ל דשינה ממטבע וכו' הולד ממזר מודה היכא שנתקיים וליכא רק משום חשש לשמה דהולד כשר ולאחר שהקדימו דר"מ לא פליג אבריי' הקשו על הנחתם דליחשבי' בהדי ג' גיטין פסולין

דף ו תוס' ד"ה מכי אתי רב לבבל וקשה דא"כ וכו' וליישב דברי רש"י שלא יהיו תמוהין כ"כ ולא נחשיב אותו כטועה ח"ו נ"ל דלכאורה אף לדברי התוס' שכתבו דלא פליגי רב ושמואל רק ממדינה למדינה בבבל אבל מבבל לא"י הוא פלוגתא דר"י ור' אביתר וכו' קשה דמאי מקשה הש"ס ממתניתין דילמ' רב כר"י ס"ל דמבבל לא"י צריך לומר ובמתניתין מיירי מבבל לא"י