תורת גיטין על מסכת גיטין קכב

שארצה אגרש ובזה שפיר יש לחוש כיון דשם האשה לשם המצוה דמי כמש"ל וממילא בשאר שטרות כשנחתם השטר בציווי הלוה שילוה מאיזה שירצה כשר דלא בעינן לשמה בשאר שטרות כמו שכשר בשטר כשנכתב לכל מי שמוציאו ומאן דאין בקי לשמה בגיטין יכשיר גם בגט כשנעשה באופן כזה. ושפיר יש לחוש בגט ולפ"ז יש לומר דשפיר מצריך ר"מ בפנ"כ ובפנ"ח דבריש פ' כל הגט גבי גדולה מצי מגרש בי' מבואר בש"ס דמאן דחייש לנפילה כשהוחזק שני יב"ש פסול אפילו בשטרות לר"מ משום דלא הוי מוכח מתוכו ואפילו להמלוה שנחתם לשמו וכן בגיטין פסול מהאי טעמא ואפי' לגרש זו שנכתב לשמה וא"כ י"ל דר"מ ס"ל כתנא דחייש לנפילה בב"ב דף קע"ב דהא פלוגתא דתנאי הוא דדוקא במקום דליכא פלוגתא דתנאי לא שייך לאוקמי מחלוקת ר"מ ותנא דמתניתין בהכי כמ"ש הפ"י בדיבור זה וא"כ ליכא למיטעי שוב דהא בכל הל' גיטין בקיאין וכשיש לו ב' נשים ששמותיהן שוות אפילו אותה שנכתב לשמה פסול לגרש עד שישליש השמות וא"כ ליכא חשש דשלא לשמה לר"מ כלל וא"צ בפנ"ח אליבא דר"מ רק משום קיום וממילא בידענו כשר כיון דליכא חשש לשמה רק משום קיום כדמוכח מתוס' דף ג' ד"ה הכא בפני ובד"ה אטו עי"ש וכיון דידענו כשר ליכא היכירא שוב וממילא צ"ל בפנ"כ משום היכיר' משא"כ לרבי שסתם המשניות מקשה הש"ס שפיר דאם נאמר דס"ל כר"מ בהא דוכתב דקרא אחתימה קאי חתימה בעי כתיבה לא בעי דהא בר"פ כל הגט סתם דקטנה הוא דלא מצי מגרש הא גדולה מצי מגרש וא"כ ע"כ ס"ל דלא חיישינן לנפילה דאי חיישינן לנפילה א"כ אפילו גדולה לא מצי מגרש וע"כ צ"ל דס"ל לתנא דמתניתין דלא חיישינן לנפילה וא"כ אם יש לו ב' נשים ששמותיהן שוות יכול לגרש אות' שנחתם לשמה דהוי מוכח מתוכו רק אותה שנחתם שלא לשמה א"י לגרש וממילא יש לחוש לאין בקיאין לשמה דדילמא כתב לשם זו וגירש זו וצריך לומר בפנ"ח משום לשמה וממילא לא מהני ידענו בשנים וכיון דידענו לא מהני איכא היכירא דלא אתי לאיחלופי ושפיר מקשה הש"ס דלמה הצריך לומר בפנ"כ כיון דא"צ לשמה בכתיבה ולאיחלופי ליכא למיחוש הכא כיון דידענו לא מהני ואיכא היכירא וא"ש

תוספת ד"ה כתב בכת"י עמ"ש בסוגיא דנכתב לב ביום בחידושי להלכות גיטין ומ"ש התוספת דחיישינן שמא התפיס הפירות וכו' ואין להקשות דא"כ מאי משני הש"ס בהא דמקשה בסוגי' דנכתב ביום דף י"ז ור"י מ"ט לא אמר כר"ל קסבר יש לבעל פירות עד שעת נתינה וכו' דהא יש לחוש שמא תתפיס הפירות כמ"ש התוס' כאן דז"א דאי חיישינן שתתפיס מאי מהני בזמן הא אף אם יהי' כתוב זמן בגט תהי' נאמנת לומר שמזמן הגט גירשה כשתתפוס הפירות. אך קשה על דברי התוס' דלמאי ניחוש לתפיסה אם תתפוס בעדים אפי' אם תתפוס מרשות הבעל הלא ידעו העדי' באיזה יום תפסה ואם יבררו הלקוחות שקנו קודם אותו יום בק"ס מהבעל ודאי דלא תהי' נאמנת כיון שהזמן של לקוחות מבורר וזמן של גט האשה אינו מבורר כמבואר בכתובות דף צ"ד גבי ניסן סתמא ואי תתפוס שלא בעדים שאז תהי' נאמנת במיגו א"כ קשה דאפילו בגט בעדים תוכל לטעון להד"מ כשתרצה לשקר ומה בכך שלא תהי' תוכל לטעון נתגרשתי קודם כיון שיהיה עדי' על הזמן הגט מ"מ תטעון שקר אחר. ונראה דהכוונה כך הוא דהיינו דפעמים תתפיס הפירות שלא בעדים ויהי' עידי ראה ואי לא תהיה תוכל לטעון להד"מ כשיכירו העדים שהפירות היה של הבעל משא"כ כשיגרש אותה בכת"י דאז אם תתפוס שלא בעדים אם הלוקח יטעון שקנה קודם לגירושין והאשה תטעון שהיא נתגרשה קודם דאז יהי' הדין כמו בשני לקוחות שטועני' כך דהמוחזק נאמן וה"נ האשה נאמנת כשתתפוס ותאמר שנתגרשה קודם לקנינו דהוי כטוענת לקוח קודם דיכולה לטעון שנתגרש' ולקחה הפירות לרשותה קודם שקנו הלקוחות הפירות אצל הבעל בק"ס בפני העדי' כיון שהעדי' לא ראו הפירות בשעת ק"ס ברשות הבעל וחזקה כל מה שת"י הוא שלה כיון שלא ראו התפיסה משא"כ כשתתפוס בעדים אין תפיסתה מוכחת שהוא שלה

דף ד' תוס' ד"ה דקיי"ל הלכה כר"א בגיטין וכו' ולפיכך צריך ליזהר וכו' ולכאורה צריך להבין המשך בדברי התוספת ונ"ל דההמשך הוא כך דלמאן דס"ל הלכה כר"א בגיטין ולא בשטרות ע"כ צ"ל דס"ל כשיטות הרי"ף דאף ע"מ כרתי וסגי בע"ח ג"כ כמ"ש הרמב"ן הביאו הר"ן בפ' המגרש דף פ"ו ע"ב וז"ל ועוד דאם איתא דר"א לא מכשיר אלא בע"מ היכא פסקינן כמותו בגיטין ולא בשטרות דכיון דע"ח פסולין בגיטין האיך נכשירם בשטרות בשלמא א"א דלר"א נמי מהני ע"ח מש"ה אמרינן דבשטרות דקיימא לראי' אין קונין ע"מ אלא ע"ח אבל אם ע"ח פסולין בגיטין האיך נכשירם בשטרות עכ"ל עי"ש. ולפ"ז א"צ ליזהר. משא"כ אחר שכתבו תוס' דהלכה כר"א אף בשטרות א"כ אפשר דלר"א ע"ח פסולים בגיטין ובשטרות וכתבו התוס' שפיר דצריך ליזהר עכ"פ בגיטין וע"כ כתבו דבשטרות מ"מ אפשר לסמוך ולומר דכשר בע"ח לבד מטעם הודאת בע"ד

דף ה תוס' ד"ה א"ה יכול נמי. וא"ת מאי קשי' לי' לרבה כי היכא דלרבא ניחא וכו'. ולפענ"ד נראה לתרץ דלרבא לא היה קשה כלל דלאשמועינן ג"כ ביכול דסגי בקיום או דצריך קיום ב' עדים דהא ביכול כבר אשמועינן במשנה רפ"ב דקתני א' אמר בפנ"כ ואחד אמר בפנ"ח פסול אלמא דקיום של ע"א לא מהני בלא אמירת בפנ"כ וכן הא דקיום בב' עדים מהני ג"כ