תורת גיטין על מסכת גיטין קכ

הבעל המשלח וע"כ עיקר הכוונה מה שהטריחו אותו רבנן על אמירת בפנ"כ היינו אם כתבו המגרש או שלוחו דכתיבת אחר פוסל בו ומזה יהי' הוכחה לשליח דאמירת בפנ"כ הוא משום לשמה משא"כ שאר הלכות גיטין אין מוכרחים מאמירת בפני נכתב

גמרא מאי בינייהו וכו'. קשה דהא בהס"ד שתיקנו בפנ"כ הוא רק משום לשמה ולא משום קיום א"כ כשהבעל מערער ואומר מזוייף נאמן כיון דס"ל דעדים מצוין לקיימו ולא נאמן השליח על הקיום כלל ולא תיקנו בפנ"כ שנאמינהו אלא על לשמה ואם כן איכא בינייהו טובא אי אתי בעל ומערער ואומר מזוייף דלרבה מהימן ולרבא לא מהימן. לכן נראה דאף לפי הס"ד דרבה ל"ל דרבא מ"מ כיון שתיקנו בפנ"כ ובפנ"ח שיהי' נאמן על חתימ' העדים ושיהי' לשמה מהימנינן ליה גם כן על גוף חתימת העדים שלא יוכל הבעל לטעון מזוייף כעין שכתב הרא"ש בסוגיא זו על ענין נאמנות שהוא שליח

תוס' ד"ה הוי דבר שבערוה. האי דנקט דבר שבערוה ואומר ר"י וכו' ותירוצם דחוק דמ"מ קשה מדוע לא מקשה הגמ' מדבר שבערוה לחוד ואפי' למ"ד דנאמן אפילו באיתחזק איסורא מ"מ הכא לא יהי' נאמן דהכא הוי דבר שבערוה ואין דבר שבערוה פחות משנים ונראה ליישב דהגמ' הוצרך להקשות מאיתחזק איסורא ומדבר שבערוה דמחדא בלא אידך לא קשה כלל דהא מבואר בש"ס דהסימני' נבדקין על פי אשה משום דגילוי מילתא בעלמא הוא וכתב הרי"ף הטעם ביבמות פ' החולץ גבי אשתמודענא דאע"ג דהוי דבר שבערוה מ"מ כיון דבשעת הגדה אין מעידין על דבר שבערוה רק שאשה זו ראוי לקדש או לגרש נאמנים נמצא לפ"ז לא יוכל להקשות למ"ד דע"א נאמן באיסורין אפילו באיתחזק איסורא מכח דהכא הוי דבר שבערוה ולמה יהיה נאמן דכיון דבשעת הגדה אין מעידין על דבר שבערוה רק שהגט זה ראוי לגרש לא גרע מסימנים דנבדקין ע"פ אשה דדבר שבערוה לא הוי רק כשמעידין בגמר הדבר כגון שמעידין שכבר נתגרשה משא"כ הכא וכמו כן לא קשה מהא דאיתחזק איסור לחוד דהא ודאי אם יעיד א' שבמקוה זו יש בה מ' סאה ואח"כ יטבול בו הטמא בודאי יהי' טהור אף שמוציאין ע"י ע"א הטמא מחזקת טומאה מ"מ כיון דבשעת הגדה על המקוה לא הוציאו עדיין שום דבר מחזקתו וע"כ צ"ל דקושית הש"ס הוא דהרמב"ם בפ' ט"ז מהל' סנהדרין פסק דאיסור שהוחזק ע"פ ע"א לוקין עליו ובתוס' חולין דף צ"ו ד"ה פלניא משמע שחולקין על זה ונראה דזה תליא בהא דש"ך י"ד סי' קכ"ז פסק דהא דאמרינן דכ"מ שהאמינה תורה ע"א הרי כאן שנים הוא דוקא במקום שיש קרא מפורש כגון בשבועה וסוטה אבל כשע"א אין נאמן אלא מסברא לא אמרינן הרי כאן שנים ומבואר ביבמות ר"פ האשה רבה דאי אמרינן דע"א נאמן אפי' במקום דאיתחזק איסור על כרחך נאמן מדאוריי' משא"כ למאן דס"ל דא"נ רק היכא דלא איתחזק איסורא א"נ רק מסבר' דאל"כ אין לך אדם מתארח אצל חברו עי"ש ברש"י וברשב"א ז' שיטות ולפ"ז כיון דהרמב"ם ס"ל אפילו איתחזק איסורא נאמן ע"א כשהלה שותק ומפני שא"י בירור הדבר כמ"ש הש"ך בי"ד סי' קכ"ז עי"ש וכיון דע"א נאמן להוציא מחזקה על כרחך נאמן מדאורייתא ויש כאן שנים מש"ה הוחזק ג"כ למלקות ולכל דבר שצריך שנים משא"כ לשיטות הסוברים דע"א א"נ רק בלא איתחזק איסורא דאז א"נ רק מסברא וכשהלה שותק מטעם הודאה הוא דוקא נאמן מש"ה אין דינו כשנים ולכך ס"ל דלא מהני למלקות ומש"ה בסימנים הוצרך לטעם גילוי מילתא אף שבשעת הגדה לא הגיד להוציא מחזקת דבר שבערוה דלשיטות התוס' הפי' גילוי מילת' כפשוטו משום דמ"מ כיון שבא אח"כ לדבר שבערוה צריכין להא דגילוי מילתא שיהא דינו כשנים. ולפ"ז שפיר מקשה הש"ס דבשלמא למאן דס"ל דע"א נאמן אפי' באיתחזק וע"כ נאמן מדאורייתא וכיון דבשעת הגדה דגט זה כשר לא דמי לדבר שבערוה והי' נאמן מדאוריי' א"כ הוחזק הגט זה כמו ע"פ שנים דכ"מ שהאמינה תורה וכו' ומש"ה מהני אפילו כשבאין אח"כ להוציא דבר שבערוה אבל כיון דס"ל דאין ע"א נאמן רק במקום דלא איתחזק וא"כ א"נ רק מסברא ואין לו דין שנים א"כ לא מהני כשבא אח"כ לידי דבר שבערוה שצריכין שנים

וא"ת אי ע"א נאמן באיסורין אפי' באיתחזק איסורא אמאי איצטרך וספרה וכו'. ולפענ"ד נראה דאיצטרך דהא אפילו למאן דס"ל דע"א נאמן להתיר אפי' באיתחזק איסורא לאיסור ודאי דאינו נאמן באיתחזק היתר כמבואר בקידושין דף ס"ו ולקמן ד' נ"ד גבי נתנסך יינך כשאינו בידו אינו נאמן ולזה איצטרך וספרה לה דנאמני' אפי' לאיסור להמשיך הספירה שיהי' מטעם נאמנו' משום דחשוב לא איתחזק היתירא כיון דדרכה של אשה לראות ומתחזקה נדה ללקות הבעל על פיה כמבואר ברמב"ם פט"ז מהל' סנהדרין דלוקין כשנתחזק האיסור ע"פ ע"א דאי מטעם דשווי אנפשה חתיכה דאיסורא אין בזה מלקות לבעל ואיצטרך דנאמנות לאיסורא

תוס' ד"ה ורבנן הוא דאצריך. קשה דבהוחזקו שיב"ש וכו'. ועיין מהרש"א וברשב"א דהקושי' הוא דאי בהוחזקו אפי' אמר בפ"נ לא מהני עי"ש ולכאורה קשה דודאי כיון שאמר בפ"נ וסתם ספרי דדיינא גמירי וא"כ ודאי דליכא במקו' הכתיב' שני יב"ש