תורת גיטין על מסכת גיטין קיט

ד' ב' תוס' ד"ה אם יש עליו עוררי'. והקשו כל המפרשים מאי נ"מ אם טענינן ליתומי' פרוע או מזוייף כיון דמ"מ א"צ ליפרע. ונ"ל דנ"מ אם הודה שכ"מ קודם מותו שחייב לשמעון מנה ולא פרע לו וידוע לנו שלא פרע אח"כ קודם מותו ואח"כ הוציא שמעון שטר שאינו מקויים על אותו מנה שהודה השכ"מ והדין הוא דאם הודה בלא שטר טענינן שהודה שלא להשביע ואם יש שטר לא טענינן דהודה שלא להשביע דאין דרך להודות שלא להשביע כשיש שטר ביד חבירו כמבואר בב"ב דף קע"ה ובתוס' שם ואפי' מיגו לא מהני ועיין בח"מ סי' פ"א ובש"ך ס"ק מ"ג דדוקא טעיתי מהימן במיגו. ולפ"ז נ"מ אי טענינן ליתומי' מזוייף יכול ג"כ למיטען שלא להשביע הודה שהשטר שביד חבירו הוא מזוייף אבל אי לא טענינן מזוייף לא נוכל ג"כ למיטען שלא להשביע הודה דהרי יש שטר ביד חבירו

ע"ב תוס' ד"ה לפי שאין בקיאין וכו' דסתמא לשמה קמסהיד וכו'. והרשב"א והר"ן כתבו וז"ל דמימר אמר מאי טעמא אטרחוהו רבנן לומר בפ"נ ודאי משמע דצריך לשמה וכו' ועיין מהרש"א דאם נאמר דאין בקיאין בכל הלכות גיטין ע"כ צ"ל דשיילינן לי' דכל הני מילי לאו בכלל בפנ"כ הוא וכו' עי"ש ומשמע דבשאר הלכות גיטין לא נלמד מאמירת שליח בפנ"כ רק לשמה מטעם שכתבו הרשב"א והר"ן ולכאורה קשה דמנין ידע השליח דמשום לשמה אטרחוהו רבנן דילמא משום איזה דין אחר משאר הלכות גיטין. ונראה דהכוונה הוא שיהי' הוכחה לשליח דעל כרחך פסול בכתבו הסופר להתלמד דאי כשר אפילו מצאו באשפה א"כ על מה אטרחוהו רבנן לומר בפני נכתב במה נסתפקו חכמים כיון דכתיבה כל דהו כשר והרי רואין הן דע"כ הגט נכתב שהרי הכתב לפניהם וע"כ צ"ל דבעינן שיהא הגט נכתב בציווי