תורת אמת ט

בפסוק וד' אמר המכסה אני מאברהם כו' כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט למען הביא השם על אברהם כו' הני תרתי למען אינו מובן ועוד יש הרבה דקדוקים בפסוק ואין להאריך: ונראה פירוש הענין כך דשורש הדבר כך הוא דהכתוב מספר צדקתו של אברהם דהנ' כל העובדות של אברהם שעש' ועבד את ד' בשכל גדול ובאהבה רבה הכל הי' מעט בעיניו וכלא נחשבים נגד טובות השם והניסים שעושה לו ולכך לא הי' די בעיניו ואמר בלבו שאף אם אתקן א"ע בכל מיני עשיות ועבדות מה אני גלל כן התיישב א"ע שאין זה מספיק בזה שאני לבדי מקיים מצותיו בשכל גדול רק הכניס עוד כוונה אחרת במחשבתו בקיום המצות לעשותם בשם כל ישראל דהנה כל ישראל הי' כלולם במחשבתו ובמוחו של אברהם כי הבן היא גנוז בכח האב עד עקבות משיחא וא"כ כשעשה בשם כל ישראל איזה מצוה עשה עם כל הכוחות שלו ועם כל הענפים העתידים להתפשט ממנו א"כ הגיע מזה שתי טובות לבניו אחד כיון דהוא קיים כל המצות וכל מצות דרבנן ודיקדוקי מצות ואפי' ע"ת וא"כ כשעש' בשם נ"י והוא הי' השורש והכלל לכל נשמות בנ"י וזרע אברהם הבאים אחריו כל דור ודור עד עקבות משיחא הי' עבודה דרבים א"כ כ"א מישראל קיים כל תרי"ג מצות בכח ועוד נצמח מזה טובה להעבדות שעשה דרך סלולה לזרעו אחריו שיוכלו להשיג שכליות המצות ולקיים אותם מחמת שכבר קיימו אותם פעם אחת בכח האב בצוותה עם אברהם אבינו א"כ בקל כ"א מישראל יכול להוציא מכח אל הפועל ולקיים המצוה בפועל ממש כיון שהשער נפתח בימי אברהם אע"ה ובזה י"ל פירש הש"ס חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי למעשה אברהם יצחק ויעקב דלכאורה הוא תמי' האיך יוכל כל אדם לבא למדרגה והשגה של אברהם שהוא מרכבה לימין אבל באמת אין הכוונה להגיע למעשה אברהם עצמו רק למעשיו של אותו אדם בעצמו כשהי' בשורש של אברהם כיון דכל אדם עשה כבר כל המצות בכחו של אברהם וא"כ אינו צריך רק לשוב לשרשו ולכוחו של אברהם ולהוציא הדבר מכח אל הפועל ואז יכול להשיג זה הבחינ' של העשי' כשהי' בכחו של אברהם וז"ש מעשה אברהם ר"ל כמש"ל כשהי' העשי' בכחו של אברהם. וזה שאמר הכתוב המכסה אני וכו' כי אני ידעתיו מלשון אהבה ר"ל אני אוהב והתחיל לספר בשבח ומעלות אברהם בקיום מצותו וז"ש למען ר"ל עבור אשר יצו' מלשון צותא וחיבור אשר מכוין לחבר בעשותו איזה מצוה אינו עושה אותה לבדו רק את בניו ואת ביתו אחריו ר"ל שהוא עושה עם כי"ח וזרעו הבאים אחריו וא"ש ושמרו דרך ד' לשון עבר ר"ל שנחשב כאלו כבר שמרו דרך ד' כיון שכבר קיימו בכח כל המצות וגם עשה דרך לבניו שיהי' להם קל אחר כך לעשות צדקה ומשפט ועוד כוונתו למען הביא דיעל אברה' שכיון להנהיג את הבורא ב"ה ולהשפיע על שרשי הווית מדת אברהם שיתנהג הבורא ב"ה וב"ש בחסד כאשר הוא מתנהג להמשיך שפע ברכה ורחמים וחסדים טובים לעולם אמן כן יהי רצון והבן: וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האהל כחם היום וישא עיניו וירא וכו' הנה לא נאמר בכאן שום אמירת ודיבור בהתגלות אליו ד' ודרשות חז"ל ידוע אכן יש לאלקי מילין וי"ל הנה למעלה כתיב מילות אברהם אבינו ע"ה והנה ע"י העברתו מהמילה בשר הערלה נתגלה הרב טוב הצפון לצדיקים כי בהעברת הערלה מעבירין כל המסכים המבדילין והקליפות החיצונים ונעשה אך טוב לישראל ולכך אנו אומרים בשעת המילה הודו לה' כי טוב כי ע"י זה נתגלה הטוב הצפון ואיהו כביכול גשפנקא דמלכא דבה חתום שמיא וארעא הרמוז בראשי תיבות את השמים ואת הארץ שהוא מספר טוב וכו' שע"י העברת הערלה נתגלה אליו הטוב וע"י המילה נעשה המתקת הדינין בכל העולמות ומתנהגים ברחמים טובים ועד"ז יש לפרש וירא אליו ה' ר"ת מספר טוב וכנ"ל שע"י העברת הערלה עלה אליו הטוב באלוני ממרא הוא מספר צ"א סוד הייחוד הקדוש של הוי' אדנ"י והוא ישב פתח האהל כחם היום. והוא נקרא עולם הנסתר עתיקא קדישא סתימא דכולהו ונקרא כביכול ג"כ בחינת פתח כי היא פתח ומפתח של כל העולמות וזה והוא יושב כו' ע"ד דאיתא ועתיק יומין יתיב וכפיא שביבין דנורא והיינו לכפיא את הדינין ולהמתיקן להעשות רחמים וזה והיא יושב פתח האהל כחם כו' כחום היום היינו בהתחממות הדינין הנ"ל אזי עתיק יומין יתיב לכפיא להו וכל זה נעש' ע"י המיל' וישא עיניו וירא והנ' שלש' אנשים אינון תלת מוחין קדישין חכמ' ובינ' ודעת נצבים עליו וירא וירץ לקראתם מפתח האהל וישתחו ארצי' והיינו כשהבין זאת וירץ לקראתם להמשיכן מפתח האהל וישתחו ארצ' השתחוי' זו המשכ' והיינו להמשיכן ולייחדן כביכול בהמלוכ' עליונ' ויאמר אדני כו' אל נא תעבור מעל עבדך הגם שאני מייחד העולמות הקדושים והעליונים וכו' עכ"ז בקש מאת הירא' והמליכ' העליונ' הקדוש' שלא תעדי מיני לעלם ולעלמי עלמין ולפי שהרגילות והתמדת הדבר מבטל השעשועים והתענוג כי תענוג תמידי אינו תענוג ובתור' הקדוש' איתא בכל יום ויום יהי' בעיניך כחדשים לכך אמר יקח נא מעט מים היינו תור' ורחצו היינו לרחוץ ולהסיר רגליכם היינו הרגילות ואז והשענו תחת העץ הוא עץ החיים והמשכיל יבין זה: בפסוק וד' פקד את שרה כאשר אמר ויעש ד' לשרה כאשר דיבר במדרש הה"ד לעולם ד' דברך נצב בשמים אלו דברים שאמרתי לאברהם בשמים וכו' ונראה דהנה לכאורה יקשה דמה בא להשמיענו מפקידת שרה דוודאי הקב"ה מקיים דיבורו וההוא אמר ולא יעשה ההוא דיבר ולא יקיימנה וכי בן אדם הוא ויתנחם והלא אמרו חז"ל כל דיבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפי' על תנאי אינו חוזר אבל הענין