תורת אמת סט

לקבל ממנו תענוג דהנה איתא דבמן היו מרגישין כל הטעמים זולת טעם דגים לא היה בו ונראה טעם הדבר דהנה אמרו חז"ל אתו דרדקי לבי מדרשא ואמרו מ"ט ג' סמוך לד' הוא לרמז גומל דלים שהג' הוא עושר משפיע לזולתו שהוא בחי' נוקבא הפושט יד ומקבל וידוע דלכך האותיות של אלפ"א בית"א הם פנים נגד אחור דהבי"ת הופכת פנים מן האל"ף וכן שאר האותיות לפי שכל אות מקבל מאות חבירו דקודם לו ובוש להסתכל באפיו לכך הד' הופכת פנים מן הג' כיון דהוא עני דלית לי' מדילי' רק מה שהוא מקבל מן הג' כיון דהוא עני דלית ליה מדילי' רק מה שהוא מקבל מן הג' דהוא עושר המשפיע ומאן דאכיל דלאו דיליה בהית להסתכל באנפוי לכך השי"ת בזה רוצה שיהיה אתערותא דלתתא דעיקר בריאת האדם והנשמה אשר נשלחה מעולם עליון לגוף האדם להיות עובד השי"ת בתורה ובמצות וע"י העבדות מעוררין השפע מלמעלה ואז מה שהם אוכלים משלהם אוכלים חלף עבודתם עבודת שמים משא"כ בעול' עליון הנשמה אוכלת ומקבלת שפע בתורת חסד ואז אוכלין נהמא דכסופא חנם בלא תורה ובלא מצות ובלא שום אתערותא מלמטה ד' ג' האותיות מהופכין דהד' קודמת לג' דהוא מורה על הזכר דיש לנוקבא ג"כ בחי' דכר והיא דהנוקב' מעורר את הדכר להשפי' לה שפע כדי שהזכר יקבל ממנ' תענוג אז היא ג"כ בבחי' דכר מה שהיא מקדמת ומעוררת את התענוג כי ע"י הנוקבא נשלם תענוג הזכר: וא"כ הלא זה בחי' אתערותא דלתתא ולכך הד' קורם לג' כי אינה בושה מהג' כי גם היא משפעת לו תענוג במה שמעוררת לקבל ממנו השפעתו אבל במן כי אז לא היה אתערותא דלתתא כי היה אז בני ישראל במדבר רק השי"ת הבטיח להם הנני ממטר לכם לחם מן השמים ולכך לא היה בחי' טעם דג כיון שהי' בלי התעוררת התחתון. והיו בושים מזה ההשפעה ולכף כתיב והמן כזרע ג"ד דהג' קודמת דהד' דהוא המקבל הופכת פנים מן הג' מחמת בושה: ודג' הוא בהיפוך דשניהם בחי' דכר מחמת דהנוקבא מעוררת את הזכר ולכך הדגים פרין ורבין אבל במן לא הי' בחי' זו שהיה בלי שום התעוררת ולכך אמרו זכרנו את הדגה דהן היה מזכירין בחי' של דג' אשר הוא בחי' נוקבא שמעוררת להזכר ואז אין להם שום בושה מלאכול אבל עתה נפשינו יבי"שה הוא אותיות בוש"ה אין כל שלא בא על ידי התעוררות' התחתון וזה שאמרו חכז"ל על פסוק ויאכלו מעבור הארץ כו' מעיקרא לא אכול עד דאקריבו עומר ברישא והדר אוכל ר"ל כשבאו לארץ ישראל ששם היו מעוררין השפע ע"י העומר שהקריבו והעלי תענוג למעלה ואז אכלו משלהן וישבות המן ממחרת שאח"כ שוב לא אכלו בחי' מן וזה לרמז שצריך הכל אתערותא דלתתא כדי שהנוקבא לא תתבייש: לקבל וזה נרמז בהדלקת נרות בשבת דהוא מורה בחי' נוקבא והוא שלום בית ובזה עולין דברי המדרש הנ"ל כהוגן וירעיביך בטעם דגים שלא היה התעוררת התחתון וז"ש מכאן רמז להדלקת נרות בשבת ומורה על בחיה אתערותא דלתתא המעוררת את הזכר ואז נעשה שלום בית והבן: פרשת ראה ראה אנכי נותן לפניכם היום כו' במדרש הה"ד מפי עליון לא תצא הרעות כוי ונראה דהנה ידוע מאמר חכז"ל דאילו צדיק ורשע לא אמר אע"פ דהקב"ה יודע הכל במחשבה אעפ"כ לא מביא מחשבה אל הדיבור דאמירה של הקב"ה הוא עשי' דבדבר ד' שמים נעשו וא"כ כיון דבא לכלל דיבור שוב היה מוכרח לעשות כן ויתבטל הבחירה כנודע מדברי הרמב"ם ז"ל והנה כבר נודע דעיק' בכל העבדות האדם היא המחשבה והכוונה כדי לברר האמ' מתוך השקר בכל ענינים ותחלה צריך האדם לתקן מחשבתו וליישר דעתו שלא יחשוב שום מחשבת פיגול בעולם זולתו מחשבת אלקות ולעבדו וישנא השקר במחשבתו רק לחשוב מחשבת אמת וכן יטהר כל החושים הראי' והדיבור שלא יוציא שום דבר שקר מפיו. וכן הלב שלא יחמוד לשום תאוה וזה שורש הדבר בכל עסקיו של אדם זה שיכוין באכילה ושתי' כיון דע"כ יש במאכל ההוא חיות אמת המחי' את הדבר ההוא וכשאדם אוכל בקדושה נדבק בו חיות אמת המחי' את הדבר ההוא וכשאדם אוכל בקדושה נדבק בו חיות אמת והניצוץ הקדוש של דבר המאכל והחיצוני' וגשמיות הדבר עמנו נעשה פסולת ונדחה לחוץ וכן הוא עסק משא ומתן שאדם נושא ונותן באמונה הוא מדחה הרע והשקר ומקבל הטוב והאמת וידוע דמצדו י"ת לא נמצא שום שינוי דהנה הוא י"ת משפיע לאדם שפע כמו חכמה ועשירות וכדומה וע"י השפעות הנ"ל אז מכיר אדם כח אלקותו ית"ש ועושה ממנו כסא לשמו י"ת דרך משל כשהקב"ה משפיע לאדם שפע עושר ואז כשאדם מבין שודאי איני ראוי להשפעה זו וחסד שעושה עמו י"ת ואז עי"ז בא לידי בושה וכלימה והכנעה ונותן שבח והודיה לו י"ת ועושה עם זה ההשפעה מצות מחלק צדקה כדי לעשות תענוג ונחת רוח לפניו י"ת ואז נעשה השפעה זו כסא לאלקותו י"ת כי ממשיך על ההשפעה זו כח וחיות אלקות שמכיר שאין זה כחו ועוצם ידו רק ברכת ד' אשר חננו ועושה ממנו צדקה וכדומה ומגיע תענוג לאלקים ואז ממילא נתוסף לו ברכה והקב"ה משפיע לו בכל יום ויום יותר אבל אם האדם אינו משיג ע"י השפע זו כח וחיות אלקות ואומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ואז עושה ח"ו כסא