תורת אמת סח

הוא השומר את הפרי דהוא השפעת אשר נמשכות מלמעלה מ"מ כיון דהיראה צריך להיות קודמת בראש דהיא הרי"ש וא"כ עבור זה שאדם עושה השמירה ברי"ש גלל כן נוטל מאתים עולמות וז"ש הכתוב ומאתיים לנוטרים את פריו דרי"ש עולמות מגיע שכר בעד היראה דהיא השמירה לפרי להשפעת השי"ת ב"ה הן לצדיק העוסק בתורה והן לצדיק המוסר נפשו נוטל מאתיים בעד היראה הקודמות דהוא הרי"ש וריב"ל משתעי במה שהשי"ת ב"ה נותן להאדם במתנה אף דכל מה שעושה הוא בסיוע של הבורא ב"ה ואינו שלו מאחר דהכל בידי שמים אך לכל זאת הקב"ה ממלא להצדיק בדרך נחלה ומתנה לבד וז"ש רי"ש מגיע לו בדין עבור היראה דהיא השמירה חוץ מזה נותן לו הש"י מתנת חנם עוד ש"י עולמות מלוי הרי"ש וזה שמביא ראי' מאוצרותיהם אמלא ר"ל דהאוצר הוא היראה דהוא הרי"ש וזה אמלא אותם שבא המילוי של הרי"ש דאיהו ש"י וז"ש וכל צדיק וצדיק הן להצדיק העוסק והן להצדיק המוסר נפשו דמגיע לו בדין בעד כל א' ר' עולמות דאז נעשה חיבור בין הב' רישין ונעשה תי"ו דהוא סוף דרגון ונעוץ סופו בתחלתו ואז לכל אחד מגיע עוד ב' פעמים ש"י למלאות הרי"ש. וב' פעמים שי עולה כתר לבד מן ת' מאות המגיע לו בדין נמצא נוחל עשרים ואלף עולמות והוא כמנין שיר כפול וז"ש הנביא בעת ההיא יובל ש"י למורא ר"ל שיובל ויומשך עוד להצדיק סך ש"י עולמ"ת למורא דהוא היראה ר"ל חוץ הרי"ש עולמות שניטל בעד היראה דהוא רי"ש דרגין יקח עוד ש"י והבן. פרשת עקב בפסוק כי תאמר בלבבך רבי' הגוים האלה ממני איכה אוכל וכו' זכור תזכור כו' לכאורה קשה דהוא משה רבינו ע"ה דיבר עם אנשים אשר היו כולם צדיקים ואתם הדביקים בד' אלקיכם כו' ובחי' צדיק הוא מפני שמופשט מזה הגשמי וכל הדברים הגשמ"י הם נחשבים בעיניו כלא: וכל הגוים כאין נחשבו א"כ מה שייך לומר שהצדיקים יהי' להם יראה מהמון גוים רבים והלא כבר אמר ד"ה ע"ה ד' לי לא אירא: אך דפעמים עולה על לב הצדיק ונופל במחשגתו כשרואה הצלחת רשעים אשר הם גדלו והצליחו ומתמה מאין כל זה אם לא ע"י ניצוצית הקדושים הטמונים בתוכם וזהו שמחי' אותם דאל"כ מאין להם זה הכח. וא"כ מאותו חלקי חקדושה מתיירא הצדיק כי איך יגרש מזה החיצונים מאחר שנבלעים בתוך הקדושה ומתיירא מהמחי' אותם וז"ש כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני ר"ל מה שהם רבים מה שיש להם גדלות וכח זה ר"ל מסיטרא דקדושה מנה"ק אשר הם צפונים בהם וזהו הנותן להם כח וא"כ איכה אוכל להורישם וזה שהבטיח לנו השי"ת כך אל תיראו מהם זכור תזכור אשר עשה ד' לפרעה כלומר הבט וראה בגודל יד החזקה אשר עשה בפרעה שכבר נודע שאצל פרעה דהוא התנין הגדול פרע"ה אותיות עורף ושם היו גנוזים רבבות ניצוצות קדושות אשר היה להם אחוזה ויניקה מהם והקב"ה עשה נפלאות מהם שכל רוחות הקדושה אשר היה בהם נתהפכו להם להנקם נקמת ד' מהם כי יצאו עשרה חלקי הקדושה אשר היו בהם והכו בהם מכה רבה והכניעו כל עשרה כתרי דמסאבותא כנודע שלזה היה עשר מכות כי כל חלק מעשר קדושות הכניע את הרע שכנגדו בס"א ממול העורף כמו כן יעשה ד' לכל הגוים אשר אתה ירא מפניהם אף שיש בהם ניצוצות הקדושות יהפוך ד' אילו הנה"ק ויקחו נקמה מהם להכניע אותם כי יתאוו לעלות ולדבק אתכם במקור הקדושה והבן: בפסוק ויענך וירעיביך. איתא במדרש פליאה ויענך בטורח הדרך וירעיביך מטעם דגים: ויאכילך את המן מכאן רמז להדלקת נרות בשבת. והוא תמוה ונראה דהנה כתיב תחת התפוח עוררתיך ודרשו חכז"ל במדרש זה הכתוב בצדקות הנשים אשר היו במצרים דבשעה שהיו הולכים לשאוב מים הקב"ה מזמין להם דגים בתוך כדיה' ומולכין אותה לבעליהן לשדה ומאכלי' ומשקי' אותם ונזקקין להם בין המשפתים שנא' אם תשכבון בין שפתים כו' הרי שהיו מעירים את בעליהן לזיווג ונמצא היה אתערותא דלתתא מ"נ דהנוקבא הי' מעורר את הזכר והנה אמרו חז"ל שמש בשבת צדקה לעניים כו' ונ"ל דהכי פירושו דהנה אנו צריכים כל ימי החול לאור השמש כדי להאיר לנו מתוך החשיכה אך לעתיד לבוא כתי' לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם וירח לאור לילה והיה ד' לך לאור עולם. א"כ בשבת שהוא מעין עוה"ב וקדושה עליונה חופף על האדם מאור השבת א"כ למה צריכין ביום זה של שבת אור השמש אך באמת דזה אינו אלא צדקה לעניים היינו עני בדע' וכסיל בחשך הולך ואפי' בשבת מי שהחשיך לו ואין לו השגה לקבל אור שבת אז מזריח לו הקב"ה בדרך צדקה אור השמש וכמו כן מצות הדלקת נרות בשבת באמת אין צריך לאור הנר כי הוא כולו אור דבבוא יום השבת נתמלא הבית אורה אך הוא בא לרמז על אתערותא דלתתא שהנשים המדליקים את הנרות משו' שלום בית ליחוד זכור ושמור: לכך הוא מדליק שתי נרות להורות על בחי' שנשלמו בשבת ונעשה יחוד וזיווג עליון וכן עת הזיויג התחתון ג"כ הוא בליל שבת וזה מורה על אתערותא דלתתא שהנקבה מעוררת הדבר