תורת אמת סז

מתהומות וכל הניצוצו' הקדושות צריכין לשוב למקומן ולשורשן ולמקורן של הקדושה א"כ כשאדם מאמין באמונה שלימה שבודאי הסוף יהי' שמוכרח לשוב ולהטיב ולתקן את מעשיו א"כ עי"ז האדם ישום אל לבו מה לי לסבול צער בגלגולים ולטעום טעם מרירות המות כמה פעמים הלא הסוף יהי' בע"כ שאחזור לשוב להשי"ת ב"ה לקיים התורה והמצות מוטב שאשוב מיד בעודי בחים חיותי ואתקן את מעשי לשוב מכל הרע אשר עשיתי ולעבוד את השם בתורה ובמצות ומה שיעשה הזמן יעשה השכל. ועיקר תלוי באמונה כשאדם מאמין בדברי חכמים שבודאי יהי' כן אזי בא לו שמחה מזה שמאמין שיהיה דבוק בקדושה עכ"פ בסוף ויהיה עובד ד' ומתוך אמונה זו לבו מתחרט ומתלהב לצפות מתי יגיע יום ויבוא העת שאתחיל לתקן את מעשי ולשמור את מצות השם ואז כשהוא שומר ומצפה ע"ז אז נעשה משמירה זו כלי ובית קיבול והבא לטהר מסייעין לו מן השמים וד' בעזרו ומוציא מחשבתו מכח אל הפועל שיבוא לידי עש"י ומשפיע לו בבח"י דכר וזהו ג"כ בבח"י זכור ושמור דהוא י"ת מתנהג עם בריותיו כמדתם במדה שאדם מודד מודדין לו ואז ע"י שהאדם עושה לעצמו שמירה וכלי ע"י שמחה ואמונה שיש לו במה שיהי' באיזה פעם עובד ד' ומצפה ע"ז א"כ גם היא ית"ש מעורר רחמיו וחסדיו וכל הברכות והטובות שהבטיח לעשות לזרע אברהם ויצחק ויעקב וע"י הנביאים הקדושים אף שהבטיחם שיהיה בסוף בעקבות משיחא אבל מחמת גודל אהבה אז גם הש"י ב"ה מעורר הבטחה זו ועושה מזה בחי' שמור ומתחיל לצפות כביכול מתי יגיע התור שאקיים הבטחה שהבטחתי לאבותיהם שאשפיע לזרע אברהם כל טוב וע"י בחי' שמירה זו אז הקב"ה וב"ש מתחיל מיד לקיים הבטחות הנ"ל ומשפיע מיד לזרע אברהם ומזכיר להם ברית אבות את אברהם בבחי' דכר: ומעתה נבוא אל מקראי קודש הנ"ל ומ"ש והי' אין והי' אלא לשון שמחה ר"ל שתגיעו לזה הבחי' שתה"י לכם שמחה מזה שתבינו שעקב תשמעון את המשפטים האלה. ר"ל שעכ"פ בעקב ובסוף כל איש ישראל לשמוע בקול ד' אלקיך ולקיים מצותיו וע"י אמונה זו תהי' לכם שמחה ומזה תבוא לבחי' שמירה שתשמנורו ותצפו מתי יגיעו הימים האלה שאשמע בקול ד' וזהו שאמר ושמרתם ועי"ז ועשיתם אותם ואז ע"י בחי' שמירה תזכו לבוא לבחי' עשי' שתתקנו מיד מעשיכם ואז מה יעשה הקב"ה יתנהג עמך כמדתך ושמור ד' לך ר"ל עבורך יעשה ה' ג"כ בחי' שמירה וכלי ע"י הברית והחסד אשר נשבע לאבותיך להבטיח לך שיעשה זה באחרית הימים ואז מעורר זה הבטחה וישמור ויצפה ויקיים ולהביא עליך אשר דיבר לך ואז ג"כ ע"י התעוררות הנ"ל תבוא לבח"י זו שיתחיל הקב"ה להשפיע לך בבחי' דכר מיד מאותן הבטחות הנ"ל ואז ואהבך וברכך וברך פרי בטנך בכל מיני ברכה ושפע טובה אמן כן יהי רצון: והואיל והואלתי לדבר אמרתי להסמיך בכאן דבר נחמד מה ששייך לפרשה לסיום המשניות דמייתי מאמר דאמר ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא ומקשה בעל תוס' יו"ט דהאי כל צדק לצדק הוא כפול לשון וגם דהאי סיומא דקרא ואוצרותיהם אמלא הוא מיותר דסגי ברישא דקרא להנחיל אוהבי יש ועוד מקשה התי"ט דלשון להנחיל אינו מובן דנחלה מאי עבידת"י דהא בשכר מצוה קא מיירי ושכר אינו נחלה ונראה דהנה לכאורה אינו מובן דברי ריב"ל דהוא סותר לדברי הזוה"ק דמביא במדרש נעלם בפ' חיי שרה וז"ל אמר ר' שלום ב"מ אין לך כל צדיק וצדיק מאותן העוסקים בתורה שאין לו מאתיים עולמות דכסיפין בשביל התורה הה"ד ומאתיים לנוטרים את פריו ומאתיים ע"ז שמוסר א"ע בכל יום בהא פסוקא דק"ש אמר ר' נחמן כל המוסר נפשו נוטל ארבע מאות עולמות והא אנן תנן מאתים אמר ר' יוסף מאתים על התורה ומאתים על מסירת נפשו דק"ש עכ"ל וא"כ קשה באיזה צדיק מיירי ריב"ל אי מיירי בהצדיק שעוסק בתורה מאתיים עולמות יש לו דכתיב ומאתים לנוטרים את פריו ואי בצדיק שמוסר נפשו ג"כ לית ליה רק מאתים והצדיק שעושה שניהם עוסק בתורה ומוסר נפשו בק"ש הוי ליה ת' עולמות ומה זה המנין של ש"י דתפיס ריב"ל: אבל שורש הדבר הוא כך דהכתוב אומר ומאתיים לנוטרים את פריו הכוונה דידוע מה שאחכז"ל דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ובאמת כל מה שאדם עושה הכל הוא של השי"ת ב"ה וב"ש מה שהשפיע לו כמאמר התנא תן לו משלו כו' וא"כ לכאורה יפלא על מה נוטל האדם שכר המצות. אך לפי מה שהארכנו לעיל דאין להקב"ה וב"ש בעולמו אלא אוצר של יראת שמים דהיראה היא הכלי המוכשרת לקבל ולשמירה הוא ושפע של השי"ת אשר ע"י מתקיימת שפע החכמה שמשפיע לו השי"ת ואם לא הי' השמירה דהוא היראה הכלי מוכשרת לקבל טהרת הקדש אזי כל השפעות לריק כי לא הי' להם קיום כלל וכלל וכל העובדות שאדם עושה בלא דחילו ורחומו לא פרחא לעילא א"כ עיקר הוא היראה דצריך האדם להקדים וזהו של אדם דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואח"כ עיקר קבלת השכר עבור היראה דצריך האדם להקדים לכל דהוא הראשית לכל דבר והוא בחי'. הרא"ש ר"ל הרי"ש דרגין דהרי"ש הוא היראה