תורת אמת סב
Torat Emet 62 · תורת אמת · free full Hebrew text
Open in the reader →ולזה אמרו חז"ל דהתורה הבטיחה לאדם שיכתב בספר זכרון לפניו אף לחושבי שמו כלומר אף אם לא עבד את השם אלא במחשבה והיה מניעה להביא הדבר לידי מעשה הבטיח הכתוב שהתורה תהיה עומדת במקומו של אדם כיון דאורייתא וישראל וקוב"ה כולהון חד. וכשאדם מקשר מחשבתו אל המצוה וחושק מאוד לקיים ככל הכתוב בתורה אז נדבק הרצון הזה באותיות התורה והתורה היא בעוה"ז עולם המעשה אשר היא בתוך האותיות ולבוש התחתון והתורה מקבלת מחשבת אדם והארה של הרצון ואז התורה פועלת לקשר כל העולמות ולהחשב כמעשה כאלו עשה בפועל והתעורר את עולם המעשה וז"ש מעלה עליו הכתוב בעצמו כלומר דרומז על אותיות התורה שהם מעלין מחשבה זו כאלו עשאה האדם בפועל להאיר כל העולמות אבי"ע לחבר את האהל להיות אחד: אכי"ר פרשת מסעי אלה מסעי בני ישראל כו' ויכתוב משה את מסעיהם כו'. הא דמכנה העובדא על שם המסע ולא על החני' שהי' בכל המקומות אך באמת ידוע דעיקר מסעי ב"י הי' בהם דבר גדול כי אדם הראשון בחטאו גרם גירושין וסילק לשכינת עוזינו מן עולם התחתון והארץ ומלואו ונתמלא האויר שבין השמים והארץ בחיצונים וגילגולים ונתפזרו כל הניצוצות קדושות בכל ארבע רוחות השמים והוצרכו לטהר הארץ ולפנות הרע ולאסוף כל הניצוצות קדושות אל תוך הקדושה ולזה נתנם ה' בגלות מצרים ושם נצרפו מעט ואח"כ משה רבינו ע"ה הוריד השכינה למטה ע"י מתן תורה אך עדיין מה שקילקלו אח"כ לא הי' נקי מכל סוגים וגילולים ולזה הוצרכו ב"י להיות נע ונד ליסע ממקום למקום ולכתת רגליהם לקבץ הקדושה וע"י נסיעתם בקדושה משה רבינו שהוא השורש של כל הדורות והצדיקים עם ששים רבוא מישראל שהם ענפים שלו ואז בכל מקום שנסע היו מטהרים האויר ומדחים הרע וקולטים הטוב אשר הי' באיזה מקום והחיצונים היו נכנעים מפניהם כי בכל מקום שיש הקמת הקדושה אז הרע נופל ונוסע ונכנע מפני הכנ"י לא מיבעיא שלא במקום הראוי להם שלזה אינו צריך עבודה גדולה וזה יכול הצדיק לדחות אפילו במחשבה שלו לחוד רק אף במקום הראוי להם ומקומות מושבותיהם אשר שם הוא מקום ממשלתם כמו המדבר אשר הוא מקום נחשים אפי' משם צריכין לדחות מפני הקדושה ונכנע הרע תחת הטוב וזה הי' העובדות של מסעות שלהם במדבר וזה הנסיעה הוא דבר יקר ולכך החני' אין צריך להודיע כי ודאי הנסיעה טובה מינה ועיקר הוא הנסיעה וז"ש משה בכסו' הארון קומה ד' ויפוצו אויביך דיהיה קימה לשמו הגדול ולקדושתו השונאי' יפלו ויפוצו תחת רגלי זרע ישראל כדי שלא יוכלו להרע ולמשול על כנ"י אמן: והנה נסעו מ"ב מסעות שכוונתם היה לפרסם הג' ידות של שמו ית' כי יש יד הגדולה כמו ביציאת מצרים שהראה השי"ת חסדו הגדול יד ימין אשר המשיך חסדים על זרע ישראל אף שלא הי' ראוים אז לגמול ולהנצל ממצרים גם לעשות להם ניסים ובזה נתפרסם יד ימין של השי"ת כמו שאמר וירא ישראל את היד הגדולה וגם יש יד החזקה אשר הראה השי"ת בה' תקפו וגבורתו לעיני כל כי נפל על האומות אימה ופחד ועשה נקמה בשונאי ישראל ושלח אותות ומופתים בפרעה ובכל עבדיו ובעם ארצו ועי"ז נתפרסם ידו החזקה וכן יש יד הרמה שהוא כח אשר מורה על התרוממות אלקותו הנגלה ע"י נתינת התורה לזרע ישראל והרים קרן הכנ"י ע"י רוממות האל אשר נתן תורה ומצות וע"י זרע ישראל נתפרסמו הג' ידות הנ"ל וזה היה כל כוונת זרע ישראל בכל מקום בואם ומסעם לפרסם ולהודיע כי כל אלה עשתה ידו וג' פעמי' י"ד בגימ' מ"ב נגד שם מ"ב לזה כיוונו במ"ב מסעות לכך משבח הכתוב אלה מסעי ב"י שלזה נסעו כדי שיצא מזה פירסום אלקות. או יאמר דהכתוב משבח הכנ"י דבאמת אף שהיו זרע ישראל בגלות מצרים בשיעבוד גדול שיעבוד הגוף בעבודה קשה בחומר ובלבנים לכל זאת כשיצאו לא שמחו כלל על שיצאו לחירות מעבודה קשה רק עיקר השמחה היה על אשר בגלות מצרים היה גם השכינה עמהם וכל המרכבה הקדושה ופמליא של מעלה כמ"ש בזוה"ק פ' שמות עיי"ש בני ישראל הבאים מצרימה את יעקב וכמו שהארכנו לעיל פ' שמות והיו שמחים ביציאת מצרים על הוצאת הקדושה וכל צבא מעלה מן הגליות והשיעבוד ונתרומם קרן הקדושה וזש"ה אלה מסע ב"י אשר יצאו מארץ מצרים לצבאותם דעיקר המסע אשר יצאו מאמ"ל לא היה נחשב בעיניהם. כי אם מה שצבאות ה' ומלאכי מעלה אשר יצאו עמהם מזה נהנו ושמחו עד מאוד ולא על שיעבוד גופם שנפטרו מגלות הגשמי וזהו עובדא גדולה ומאוד היה חביב זה המסע ומחשבה טובה של ישראל ביצ"מ וזהו ויכתיב משה את מסעיהם כדי לחבבם בעיני המקום מחמת שהוא נסיעה טובה ויקרה בעיני המקום ולש"ש שלא כיוונו להנאת עצמן. והבן. פרשת דברים בפסוק צידונים יקראו לחרמון שריון והאמורי יקראו לו שניר. ולכאורה מה משמיעני בזה ולמה כתבה התורה איך נקרא בשם אצל כל אומה ואומה. אך י"ל דהענין הוא כך דהנה הצדיקים שבכל דור ודור רצונם