תורת אמת סא

צלפח"ד לפני משה כנ"ל ולכן בבחינה זו נקרא ג"כ בן חפר שהוא בגימ' ד' פעמים ע"ב והבן: פרשת מטות בפסוק ומקנה רב היה לבני ראובן ויאמר משה בנו לכם ערים לטפכם וגדרות לצאנכם והיוצא מפיכם תעשו במדרש הה"ד לב חכם לימינו כו' דמשה הפך הדבר והקדים הנוף להצאן וכדי להבינך למה הם הקדימו הצאן לטפם ומשה הפך הדבר ועוד האי דאמר להם והיוצא מפיכם תעשו מיותר דכבר התנה עמהם בתנאי כפול אך שורש הדבר הוא דודאי צריך טעם על בני גד ובני ראובן דהיו צדיקים גמורים מפני מה מאסו בארץ חמדה והתאוו ליטול חלק נחלתם דוקא בחוץ לארץ דודאי הי' כונתם לשם שמים ולא בשביל איזה הנאה גשמית אך דשורש הדבר היא דהנה ידוע דברי בעש"ט הקדוש המובא בספרים דרכושו של אדם כמו בהמותיו ועבדיו דזה הוא ודאי חלקי נשמתו המתנוצצים מנפשו ורוחו אשר הניצוצים שלו באים ומתפשטים לדברים וחלקם אחרים והנה הם מזדמנם לאדם להיות משמשיו והונו ורכושו ובוא וראה מאבותינו הקדושים אשר תמיד היה עסקיהם לברר ניצוצות שלהם והיו רועי צאן תמיד מחמת שידעו שהם מחלק נשמתם ושרשם אשר נתפשט במקנה שלהם ולכך היו מנהיגים את הצאן למרעה טוב למקום אשר הבינו ברוח קדשם שהוא ראוי לברר הניצוצות קדושות והם במקנה בע"ה וז"ש ומקנה רב הי' לבני ראובן ולבני גד שהי' חלקי נשמתם ורוחם ונפשם נתפשט הרבה בתוך המקנה והבינו שבעבר הירדן שם יש מקום טוב למרעה הצאן אשר שם בנאות דשא יוכלו לרעות את צאנם ולברר כל הטוב מהם וזה הי' יקר מאוד בעיניהם לכך תפסו בפיהם והקדימו תחלה גדרות צאן נבנה לצאנינו וכוונתם הי' לשם שמים אבל משה רבינו הבין הדבר ואמר להם כך עשו בנו לכם ערים לטפכם ונתן להם עצה לתקן חלקי נשמתם באופן אחר והקדים הטף שהן צריכין שמירה יותר כשהם בקטנותם ואין בהם שכל להיות עושים טוב והתיקון להטף ולהבנים קטנים הוא כך כשאדם עושה מעשיו בקדושה ובמחשבה ובטהרת הלב אזי האדם בורא מלאך הקדוש וזה עולה ויושב בשמים להמליץ עבור האדם כי הוא נותן לו כח חיות ושפע ומלאך נקרא עירין ע"ד עירין קדישין ולכך נקרא עיר מלשון התעוררות שמעורר את האדם לעבודתו ית"ש ומועיל להאדם שהוא נותן לו חיות להטף ובנים הקטנים שאין בהם שכל והמלאך מעורר אותו לעבודת שמו וזה צריך עובדא ובנין וזה שאמר בנו לכם ערים לנו פנים ר"ל שתראו בכל העובדות לעשות מלאך הקדוש ויהי' תיקון להטף שזה הוא עיקר אבל לצאן אין צריך בנין ועובדא רק צריך לגדור עבורם גדר שלא יתפזרו ולא יתפשטו ודי להם בשמירת גדר אבל הגוף הוא העיקר שהם חלקי נר"ן היותר חשובין הצריך שמירה מעלי' ובנין שלם אבל לצאן יש תיקון קל דזה באה מהבל של אדם מכל נשימה ונשימה היוצא מהבל פיו של אדם אם יוצא ממנו שלא בקדושה ח"ו אזי נתפשט זה הכח בחלקי חיצונים וזה צריך תיקון בשמירת הבל פיו של אדם לתקנו שלא יצא לריק ובזה נעשה גדר לצאן וז"ש והיוצא מפיכם תעשו ר"ל כל ההבל היוצא מפיכם תעשו ר"ל תתקנו שלא תפגמו שוב בהבל פיו רק הכל יהיה דבוק בקדושה בהבל עליון וז"ש לב חכם לימינו ר"ל שמשה הסתכל על ימין של הדבר דהוא הטף הניצוצות קדושות אשר מתפשטים שורש ועיקר של חלקי נר"ן לכך אמר להם בנו לכם ערים לטפכם אבל הם כיוונו לחלקי ניצוצות שלהם המתפשט בצאן אשר היו רוצים לרעות אותם במרעה טוב שלא יתפזרו לכך הסכים השם עמהם. והבן: בפסוק שא את ראש המלקוח והרמותם מכס ומן צבא מלחמה תקח א' מחמש מאות וכו' הא דלא מצינו בשום מקום תרומה כזה רק כאן יש לומר משום דזה לא הי' רק מן אנשי מלחמה אשר הם מן הצבאות לנקום נקמת אלקי הצבאות וצבאות בגימ' ת"צ"ט לכך לקחו מן ת"ק אחד ונשאר להם כמנין צבאות וגם שלא נפקד מהם איש שהיו נאחזי' בשרשן בעץ החיי' אשר הוא מהלך ת"ק שנה: שמעתי על מאמר חז"ל מאי ליראי השם ולחושבי שמו מלמד שאם אדם חושב לעשות איזהו מצוה ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. והנה האי לשון מעל"ה עלי"ו הכתו"ב אינו מובן דהוי סגי לומר הרי זה כאלו עשאה אך דלכאורה אין צריך קרא ע"ז דבודאי הדעת מחייב כך דמי שהוא חושב בדעתו וחושק וכוסף לעשות מצוה ורצון השי"ת וליתן תענוג ונחת רוח ליוצרו אך שבא איזה סיבה ונאנס אשר מנעו מלהביא זה הדבר מכח אל הפועל דודאי בשביל זה לא הפסיד שכרו ויחשב כמעשה וע"ז לא צריך קרא אך דחכז"ל כי כיוונו לדבר אחר דכבר נודע דקוב"ה ברא עולמות לאין מספר גבוה מעל גבוה וכל עולם משונה מחבירו בבחינה אחרת כמו דנודע דיש עולם המחשבה והציור ועולם הדיבור ועולם המעשה והנה בודאי האדם ע"י מעשיו הטובים אשר עושה בכוונה ובמחשבה ובטהרת הלב הוא מאיר ומשפיע חיות לכל העולמות במחשבה הוא מאיר ומביא התרוממות לעולם המחשבה ובדיבור הוא מאיר לעולם הדיבור ובעובד' מאיר לעולם המעשה ומייחד הכל בכח הא"ס ונעשה יחוד וקשר גדול אך כשאדם עובד השם במחשבה לבד נהי דפועל תיקון לעולם המחשבה מאין בא זה שיעורר עולת המעשה ונהי דחשוב כאלו עשאה ומקבל שכר עבורו מ"מ במה יתקשר עולם המעשה וצריך לתקן ולעשות עובד' גם בעולם המעשה ומה מועיל. המחשבה