תורת אמת נח

התענוג ומעתה נבוא לדברי הפרשה הנ"ל דהשי"ת ב"ה אמר למשה קח את המטה דהוא הי' ג"כ כל בחי' יעקב כמו דאמרו בזוה"ק יעקב מלבר ומשה מלגאו ר"ל דמשה הוא הי' הפנימית של כל העולמות והוא הדעת המחבר את העולמות למקו' והי' דבק תמיד בשכלו אל חיות האמת של הא"ס הפשוט בעצמותו ית' אשר היא הנהגה אשר היא למעלה מן הנהגה של חיות האמת אשר מתנהגים בדרך העולמות וזה שאמר השי"ת ב"ה קח את המטה ר"ל זה הכרעה אשר הוא מכריע בדעתו להטות א"ע לצאת חוץ לגדר העולמות למעלה מן הנהגה הגבולית והוא יכול להנהיג את העולמות העליונים כפי חפצו ורצונו ולא כפי הטבע אשר הוטבע בהם ולכך זכה משה למטה אלקים אשר היה חקוק עליו שם המפורש שהיה יכול להטות כל העולמות חוץ מדרך הטבע אשר הוא בחי' אלקים גימטריא הטבע וזה שהשי"ת צוה לו שיקח בחינה של מטה זו ולהקהיל את העדה ולקרב אותם שיוכלו לקבל השפע עליונה אשר הוא למעלה מן העולמות ושיהיו נדבקים אל הנהגה של עצמותו הפשוט אשר שם יכולת להשתוות כל דבר בעי וכל הדברים משועבדים לעשות רצון הצדיק וז"ש לו הש"י ודברתם אל הסלע לעיניהם ר"ל אל הסלע העליון דהנה השורש והחיות של הסלע הם באותיות סלע אשר הם הרוחניות וזהו בחי' ספר משלשה ספרים אשר הם מוזכרים בספר יצירה כמו שאכתוב לקמן ורצה הקב"ה ית"ש אשר ע"י דיבור של משה אשר יקבע אותן משה רבינו האותיות של סלע הנ"ל בפה בה' מוצאות אז יגלה להם ע"י דביקות עליון אשר יהיה לו בעת דיבורו מקור של האותיות דהוא בחי' ספר מג' ספרים הנ"ל והחיות הנעלם באותיות של סלע ואז כשיתמלא הסלע מחיות המקור של הא"ס התפשטות הטוב אז תצא מים כי המילוי של תיבת סלע דהוא סמ"ך למ"ד עי"ן אורות האמצעים הם מים וזה המילוי בא ממה שנתמלא מהשפע של חיות העליון ע"י הדיבור של הצדיק בדביקות עליון זה שכתב ונתן מימיו רצה לומר מים השרשים הגנוזים בו וכמו שאמר והוצאת להם מן הסלע ר"ל מפנימיות של הסלע תוציא מים כלומר שתראה לפתוח מקור השפע הקדושה של מים מן הסלע גופי' אשר נשפע בו מלא רצון חשרת מים ע"י התגלות המקור אשר נתמלא התיבה בהטבה עליונה אשר הוא למעלה מן האותיות והעולמות ואם משה הי' עושה כאשר צוה השם הי' יוצא קידוש השם גדול שהיו רואין כל זרע ישראל גודל פעולת הצדיק ודיבורו הקדוש אשר ע"י דיבורו בקדושה הי' מגלה בתוך הדיבור והתיבה היוצא מפי הצדיק את המקור העליון והי' משפיע לתוכו מהתפשטות הטוב נעלם בתוך החיות של האותיות והדיבורי' ובזה יכול לפעול בדיבורו אף לשנות הטבע ולהשפיע לכל זרע ישראל כל מיני הטבה אבל משה רבינו בגודל צדקתו חשב שזה אינו אלא בנס דיחיד שאז יכול הצדיק לקשר אותו במקום עליון במקורו ושרשו ושם פועל כל השנוים שרוצה אף לעשות איזה נס גדול כי מה שבא דרך הטוב אשר מתנהג בעולמות זהו בדרך הטבע אבל מה שבא ממקור העצמיות של הטוב אשר הוא חוץ מגדר העולמות זה מיקרי נס לשון הרמה למקום גבוה ע"ד הרימי נס ואניסא דרבים קשה מאוד כי אי אפשר להטות לבב של רבים להיות כולם דבוקים למעלה אל המקור ולצאת עמם חוץ מגדר העולמות ולשנות הטבע עבורם ומשה הסתכל בכנ"י וראה שהם עדיין רחוקים מבחינה זו לכך כתיב ויקהל אותם אל פני הסלע שלא הי' רוצה לקרב אותם אל בחי' התגלות דהוא אותיות של הסלע בחי' הספר ולהתנהג ולהוציא אותם חוץ מן העולמות ולשנות הטבע ע"י המלואים של השפע הבא ממקור העליון והי' הדבר קשה למשה מאוד שלא יהי' חילול השי"ת ח"ו לכך כעס עליהם ואמר שמעו נא המורים המן הסלע הזה נוציא לכם מים ר"ל וכי אתם סבורים שמבחי' התגלות של הסלע התחתון ואף שאתם דבוקים כבחי' סלע זה בבחי' של התנהגות העולמות אשר הוא בדרך טבע וכי אוכל בלא דביקות עליון לשנות הטבע עבורכם ולהוציא מים מחלמיש צור ומחמת כעס בא לכלל טעות וזהו שאמר וירם משה את ידו ויך את הסלע במטה פעמים ר"ל ע"י המטה שהיה חקוק עליו שם המפורש בזה הכה את הסלע פעמי' ר"ל שהכה הב' צדדים דהיינו אותיות האחרונים של סלע ונשאר מים כנ"ל וז"ש ויצאו ממנו מים רבים וזה שחשב להם השי"ת ואמר יען אשר לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל שהקב"ה רצה שמשה יפעול להם ע"י הדיבור לבד ע"י שידבר אל הסלע בדביקות עצום וידבק א"ע אל אמיתת מציאות עצמותו ית"ש ויתעלה ויגלה להם המילוי של תיבת סלע הנשפע מחיות מקור העליון אשר יוכל הצדיק לשנות הטבע ע"י דיבורו הקדוש ואז הי' נתקדש שמו ית' כי היו רואים חשיבות של פעולה דיבור הצדיק אשר הוא יקר בעיני ה' ואז ממנו יראו הכנ"י ויהיו לוקחים מוסר לעצמם איך לקדש אדם א"ע וכל איבריו ודיבוריו להיות כל ה' מוצאות הפה טהורים להיות דבוק במקור האמת וכל א' יכול לבוא לבחינה זו אם ישמור שפתיו מלפגום אותם וידבק א"ע אל המקור האמת משא"כ כשעשה משה זה ע"י פעולות השמות ר"ל ע"י הכאת המטה אשר הי' חקוק עליו שם המפורש אז אמרו בלבם דמשה זכה לזה המטה לכך יכול לפעול מה שרוצה אבל שאר בני אדם אשר לא ישיגו מטה אלקים לא יהא להם יכולת לפעול ולשנות הטבע ועי"ז נתמעט האמונה מקדושת ב"י אשר היה נתקדש שם שמים ע"י עולם הדיבור של משה וז"ש יען אשר כו' את פי במי מריב' ר"ל שפגמו בעול' הדיבור אבל משה בגודל צדקתו לש"ש נתכוין ויותר אין להאריך ותן לחכם: בפסוק ע"כ נאמר בספר מלחמות ד' את והב בסופה ולכאורה אינו מובן באיזה ספר נאמרה דבר זה וכי יש לנו ספר מלחמות ד' ונראה דהנה אי' בספר יצירה