תורת אמת נט

בשלש' ספרים נברא העולם בספ"ר וסופ"ר וסיפו"ר והכוונה דספר מרמז על בחי' של ציור העולמות אשר נצטיירו האותיות במחשבה ה"א וכדומה וסיפר מרמז כשבאו האותיות אל התגלות ונתגלמו בספר במכתב ובאו לכלל דיבור וסיפור הוא מרמז על חשבון וצירף אותיות וגימטריאות וצירף שמות וע"י ג' בחי' אלו יש שורש לכל מיני מציאות שיש בעולם כי אין לך דבר בעולם אשר אין לו שורש נעלם רוחני בג' ספרים הנ"ל והנה אנו רואים שנמצא בעולם מלחמות השם כלומר האיך שהרשעים רוצים ללחום עם השי"ת ב"ה ולכאורה יפלא מאין בה זה דזה שייך לומר דהשי"ת ב"ה לוחם עם האומות ויעשה נקמה בשונאיו כמשא"ה מלחמה לד' בעמלק אבל מה שהרשעים לוחמים עם השם זה הוא פלא וע"כ יש לו ג"כ איזה מציאות בספר הנ"ל מאותן ג' ספרים שנברא בהן העולם כי כל דבר יש לו שורש ובספר עליון וצריך להבין מה תועלת יצא מזה זש"ה וניתן טעם לשבח ע"כ יאמר בס' מלחמות ד' ר"ל טעם הדבר דנמצא זה בשורש של הספר הנ"ל הוא עבור כדי שיהי' א"ת וה"ב בסופ' דהנה תיבח א"ת מרמז על היראה כמו דכתיב א"ת ד' אלקיך תירא ונקרא א"ת דהוא כמו עם דר"ל דמתוך הירא' בא האדם לתוך אהבה והיא מדה הגוררת את מדת האהב' וה"ב הוא אותיות א"ה ב"ה ד"א עם ה' נכלל ב"ו של וה"ב והנה ה"ב מדות דהוא א"ת וה"ב דהוא אהבה וירא' בסופה הוא צירוף שני שמות אדנ"י גימטרי' ס"ה אלקי"ם גימטרי' פ"ו והוא הצירוף של תיבת סופה שהוא מלשון סופה וסערה וגם רוח סערה עושה דברו ששם ניכר שליטת נחו ואדניתו וכשאדם מתבונן האיך שגם בסופה וסערה שהוא דין נמצא כח וחיות אלקות ומתוכו בא לידי יראה ואהבה ואז יכול להפוך הצירוף הנ"ל ונעשה יחוד של התיבה הנ"ל לטובה כמש"ה אלקים נתן לי לשון לימודים שבלשון צדיק מוכרע הדבר לכף זכות וא"כ עי"ז מה שנמצא הרע מכל מקום כשמתבונן האדם בכח הנעלם בו מחיית ושליטת אדנותו ואלקותו בעולם אז יוכל לבוא האדם לידי דביקות היראה ואהבה ולהפך הכל לרחמי' ולשנות הצירופי אותיות מתיבת צרה לרצה ואז נעשה עי"ז הרע כסא לטוב והכל נמתק ונעשה כולן רחמים אמן: מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל דהנה יש בחי' יעקב וישראל דר"ל דלפעמים אדם עושה עובדא ואינו מוצא שם אלקות זולת בסוף המעשה זהו בחי' היו"ד עק"ב ר"ל דהחכמה של אלקית המרומז ביו"ד בא בעקב לבסוף אבל כשאדם הולך בדביקות הישר ותיכף בתחלת העובדא בשביל כבוד שמו יתב' מרגיש חיות אלקות אז הוא מכונ' בשם ישראל ר"ל יש"ר א"ל שהוא מרמז על דביק' הישר וזה הדביקות צריך להיות בתמידות רק דלפעמים דרך עראי ר"ל בחי' יעקב להשיג ע"י עכ"פ בסוף חכמתו ית' וז"ש מה טובו אוהליך יעקב במדריגת יעקב הוא אצלך רק בבחינת אוהל דאוהל הוא עראי וז"ש הכתוב מה טוב ומה נעים הדבר כשהדביקות המכונה בשם יעקב הוא אצלך בבחי' אוהל רק לפעמים אבל משכנותיך ישראל שהדביקות המכונה בשם ישראל יהי' בבחי' משכן שיהיא בתמידות דרך קבע וק"ל: שמעתי מאדמו"ר הרב הקדוש דיש בעשות המצוה כמה בחי' דלא זו בלבד דחשוב לפניו ית' המצוה גופא רק הכנת המצוה והסיבה שאדם מחשב איזה עולה וסיבה ימצא שיגולגל מזה עשיית המצוה זה ג"כ יחשב כעושה מצוה דהמצוה צריך להיות במסירת הנפש גדול רק א"א לבוא תמיד בזו ההכנה לעשי' איזה מצוה בתמידות זולת לפרקים אבל לפי דרך הממוצע צריך להיות בהדרג' הכנה וסיבה לעשות המצוה וזהו בחי' אופני הקדש שהאופן הוא הגלגל אשר עליו יסובב הכלי וזהו ההכנה שאדם מסבב שעי"ז יצא המצוה מכח אל הפועל ומהסיבה בא לידי קירוב עשיות המצוה בחיות ודביקו' וזהו חיות הקדש ואח"כ כשעושה אותה בהתלהבות ובמסירת הנפש זהו בחי' שרפי' קדש ובאמת גם להסיבה צריך להיות סיבה קודמת המבי' את הסיבה של מצוה וזה בחי' אופן בתוך האופן ונחשב הכל כעושה מצוה כיון דנעשה כסא למצוה שע"י הכנה וסיבה יושלם חיות המצוה וזה כי רוח החי' באופנים שגם באופנים יש רוח החיות של המצוה והבן: פרשת פנחס בפסוק ויאמר משה יפקוד אלהי הרוחות לכל בשר איש על העדה אשר יצא לפניהם ואשר יבוא כו'. במדרש תנחומא למדינו רבינו הרואה בריות משונות כיצד מברך כך שנו רבותינו הרואה בריות משונות אומר ברוך משנה הבריות אבל אם ראה אוכלסים הרבה אומר ברוך חכם הרזים לפי שאין דעתן שוה והוא תמוה ונראה דהנה עיקר חיות הצדיק הוא כשרואה שנמשך לזרע ישראל כל מיני חסדים טובים וכשהם שלימים בכל מיני שלימות הן בעבדות השם והן בצרכי עוה"ז שלא יחסר להם שום דבר זהו חיות הצדיק ותמיד הוא משתוקק וכוסף ע"ז אבל ח"ו כשהם נעדרים מטובות האלו אז לא יערב לצדיק נפשו והנה הצדיק עושה בשביל זרע ישראל שני דברים אחד שאף שהוא תמיד דבק בשכלו בנועם עליון לתקן שרשו והוא דר בשכלו ובדביקתו במקום עליון לחזות בנועם ד' ולבקר בהיכלו אעפ"כ עבור אהבת ישראל היא מוריד א"ע לפעמים מדביקות זו ומשגיח על צרכי זרע ישראל בעינא פקיחא להשלים חסרונם ולהמשיך להם כל מיני השפעות טובות ונוסף עוד על זה מה שהצדיק עושה משום דיש שני מיני הנהגו' כאשר הארכנו לעיל בזה בפ' חוקת בס"ד דיש הנהג' אשר העולמות מתנהגים ע"י כפי זכות הבנין אשר מטיבים לטובים ולישרים ולהעניש לעוברי רצונו ולמנוע מהם