תורת אמת נה

מעורר א"ע ומתחיל להשיב ע"ז ולדפוק על שערי התשובה להשיג מחילה ע"ז שעבר על השמר פן תשכח את ד' אלקיך ומעורר א"ע מנפילתו ואז ע"י תשובתו מעלה כל קילקולי הרשעים ומכניס הרהורי תשובה בכל באי העולם אפילו באותן שהם בעמקי שאול וא"כ ע"י שכחה של צדיק נפתח שערי תשובה לבני אדם וזה הצדיק מכונה בשם מנשה. לשון שכחה ועי"ז בא התנשאות לכל העולם ע"י שכחת הצדיק וז"ש נשיא לבני מנשה אך באמת מאין בא התעוררות לצדיק שיעשה תשובה כיון ששכח אלקיו ונפסק מהדביקות אך כיון שהצדיק משים אל לבו שמלא כל הארץ התחתונה אשר נופל שם הצדיק גם שם יש כח וחיות אלקות וא"כ לא נפסק כלל מדביקות השם כי יודע שהשם עמו בכל מקום ואפילו בבחינה פחותה ומבין הצדיק שזה לא כי אם סיבה מן השמים ליפול מדביקות עליון וירידה זו צורך עלי' היא כדי להעלות אח"כ כל הכנ"י ע"י תשובתו ועי"ז מעורר הצדיק א"ע לשוב לשרשו וממשיך כל הנשמות עמו ע"י תשובתו וז"ש ונשיא לבני מנשה ר"ל הנשיאות אשר בא ע"י הבחינ' של הצדיק הוא ע"י שהצדיק חושב בלבו שגם שם בבחי' התחתונה היא דבוק עם האל וז"ש גמליא"ל ר"ל ג"ם ל"י א"ל שגם שם הוא עמי האל רק שסיבת נפילתו הוא מן השמים כדי לפדות כל הניצוצות קדושות בעליתו אח"כ וז"ש בו פד"ה ר"ל שהקב"ה שהוא צור ישראל רוצה לפדות כל הניצוצות קדושות אשר הורידו בני אדם למטה וע"י שהצדיק נופל תחלה במחשבתו אח"כ בחזירתו מגביה ומעלה הכל לשורשו וזה שקרא יוסף שם בנו הבכור מנשה ר"ל שאצל יוסף היו זה הצדיק מנשה אשר בשכחתי מעורר עולם התשובה לזה הקדים ונתן לו משפט הבכורה מן הצדוק הממשיך שפע ופרנסה לעולם ואת שם השני קרא אפרים לרמז על בחינה שני' כנ"ל אבל יעקב אבינו דהוא הי' השורש והאב של כנ"י וחס על זרעו לזה הקדים יעקב וישת ימינו על ראש אפרים ואצלו הי' חשוב זה הצדיק אשר ממשי' פרנסה ושפע והצטרכות לכנ"י ובודאי הצדיק מנשה הי' ג"כ חשוב בעיני יעקב וז"ש ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו שזה הוא דבר גדול אשר כל העולם ניזונין בזכותו אבל אצל יוסף הצדיק אצלו היא הבכור מנשה שע"י השכחה שלו פותח שערי התשובה בעולם אך זה אינו אלא בהצדיק שדבוק תמיד בקשר אמיץ לעבודת ה' ואינו פוסק מחשבתו אפי' רגע אחד בזה אם איכא שנשכח ממנו רגע אחד הדביקות ונופל מדביקות אלקות זה בודאי היה משמים כדי להעלות כל ניצוצות קדושות כנ"ל משא"כ מי שאינו בכל אלה בזה השכחה אינו עושה פעולה ואין בא לו התנשאות מזה כי השכחה יש לו בקביעות ודרך עראי יש לו הדביקות זה אינו מעלה ומוריד לכנ"י רק שישמור מצות אלקיו בכל מעבדיו וישמור את מחשבתו תמיד שלא לחשוב מחשבת חוץ וז"ש המדרש אני פי מלך שמור ר"ל ששומר תמיד פי המלך ואינו עובר על רצונו י"ת ב"ה וזה הצדיק אף אם נשכח ממנו איזה רגע חוזר ועולה מיד ושב לשורשו ומעלה את כל הכנ"י כו' והבן: פרשת קרח ביחזקאל בפסוק ואתה הזהרת רשע ולא שב מרשעו ומדרכו הרעה כו' היא בעונו ימות ואתה את נפשך הצלת לכאורה הוא תמוה מאי משממיעינו בזה דהרשע בעונו ימות בודאי לא ימות רק בעונו ועוד מה זה השבח לצדיק המוכיחו מה ירויח בזה איזה טובה שהרשע ימות בעונו ונראה דהנה יש ב' מיני צדיקים בעולם דיש צדיק שמדחה את הרע מעליו מכל וכל ויש צדיקים שאין להם הזדנבות כ"כ ויש כח מציאות להרע אצלו אך מחמת אימת המלך שבשמים וגודל אהבתו להשי"ת ואהבת הטוב היא בוחר בטוב ומואס ברע ומכניע אותו תחת הקדושה והנה ידוע דכל דבר חושק תמיד לדבק א"ע אל מקורו ושרשו ובמקום שיש לו התנשאות וחשיבות והצדיק כזה חשוב אצלו רק הטוב וזה הוא היקר בעיניו בוחר בו בכל רגע ומציאות הרע אף שנמצא אצלו מ"מ הוא מאוד נמאס בעיניו אבל אצל הרשע הוא בהיפך שאומר לרע טוב ולטוב רע שבוחרים תמיד בהרע ומגביהים אותו והוא הדבר החשוב בעיניו והטוב שעושין היא נמאס בעיניהם שאף אם עושין איזה דבר הוא מחמת הכרח או מחמת איזה פני' רח"ל והנה (כמ"ש) כשמזדמנים אלו שני הצדיקים וזה הרשע להדדי וזה בזה נפגשו ע"י איזה התוכחות שהצדיק מוכיח לרשע או שמקבל יסודים ע"י הרשע עה שימצר לו אז מתעוררין כחות הכמוסין אצל כל א' וא' לפי בחינתו אצל הרשע הרואה הטוב איך הוא נמאס בעיניו ואצל הצדיק אשר הטוב חשיב וגבוה ויקר בעיניו אז הטוב חושק וכוסף לדבק א"ע אל השורש אשר יש בהצדיק ונעשה הטוב של הצדיק כאבן השואבת ושואב אליו הטוב שנמצא בתוך הרשע אבל הרע של הצדיק כשרואה את הרשע שהצדיק מוכיחו ואינו רוצה לקבל הטוב ממנו אז נמשכת אל הרשע שהוא שורש הרע ולמה לו להרע להיות אסור בזיקים אצל הצדיק אשר מכניע אותו בכל רגע וכיון שמשיג מקום הטוב לפניו אז היא נמשך אחר הרשע וכל מין נמשך אחר מינו זינא בתר זינא נמצא הטוב של הרשע נמשך אצל הצדי' ונשאר בשור' הטוב של הצדי' והרע של הצדיק נמשך אחר הרשע ונתחבר שם בשורש הרע וזהו כוונת שעיר המשתלח שהיו שולחין הכנ"י כל העירת והחלק (הרע) שהי' בהם אל המדברה אל שורש הרע ונמשך אל מקורו וקובעין לו שם דוכתא בתהומא רבא אל ארץ גזירה כי הרע אף שנדחה צריך ליתן לו מקום כ"כ כשהצדיק