תורת אמת נד

פרשת קדושים בפסוק קדושים תהיו כי קדוש אני ד' אלקיכם. איתא במדרש הה"ד ויגבה ד' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה ר"ש בן יוחאי א' אימת הקב"ה מתרומם כשעושה דין ומשפט ברשעים ואימתי הקב"ה נקדש בצדקה שמלמד סנגורי' על ישראל ע"כ. דהנה השי"ת ב"ה גבוה על כל גבוהים דבאמת השי"ת מתנהג בענוה עם כנ"י ואף שאין ערך לגדולתו ולרוממותו ולכל זאת הוא מקטין ומצמצם א"ע כביכול לתוך המדות של חסד ורחמים כדי להטיב להנבראים בפרט לזרע ישראל וכל זה הוא לאוהבי שמו אבל מי שהוא גבוה בדעתו ואין משים יראת אלקים נגד פניו אז הקב"ה מגביה א"ע לרום השמים להעליונים ואז ממילא נעשה דין ברשעים בזה שנעשה גבוה על גבוהים וגאה על גאים וזהו ויגבה ד' צבאות במשפט שהוא ית' מתרומם כשעושה משפט ברשעים וכן והאל נקדש בצדקה דעניין קדושה מורה על הפרשה והבדלה דכשהקב"ה מלמד צדקה וזכות על ישראל אן הוא נתקדש דכשאדם עובר עבירה או איזה תאוה רעה הקב"ה מלמד זכות עליו שהאדם אינו חייב בדבר ולא בא זה מצד נשמתו ושכלו כי אם מצד אחר כי בודאי הנשמה היא קדושה ואינה חפיצה ברע רק שזה בא מצד החלק אב ואם של השותפין שיש באדם האב מזריע כו' אשר מאלו החלקים של אב ואם בא האד' לידי עבירה. אבל מצד החלק של שמו ית' היא הנשמה הקדושה לא במהרה האדם חוטא כי הוא ממקום קדוש ונמצא עי"ז שיש זכות על ישראל מזה נתקדש שמו ית' כשמפריש הנשמה שהיא חלקו מן הרע ומחזיקו בכשרות וזהו קידוש שמו ית' וזהו שאמר קדושים תהיו כי יש בכם נשמה קדושה חלק אלקי ממעל כי קדוש אני ומצד נשמת ישראל ראוי להם להיות קדושים וז"ש איש אמו ואביו תיראו ר"ל שכל אדם יסתכל וירא מחלק אב ואם שבא שלא יבוא ע"י אלו החלקים לידי חטא כי זה תלוי בקדושת אב ואם בשעת הזיווג ועז"א ואת שבתותי תשמורו שתמתינו על זיווג שבת כדי שתולידו בקדושה ולכך במורא הקדים אם לאב כי בזכר יש התגברות האם לאב מחמת שהקדימה לזריעה כמו שאחכז"ל אשה מזרעת תחלה יולדת זכר והבן: פרשת בחקותי בפסוק ונפלו אויביכם לפניכם לחרב האי לחרב הוא מיותר דמה נפקותא באיזה אופן שיפלו ונראה דהנ' שורש כל הנסים הוא דלא מיקרי נס וחידוש אלא בפעם הראשון ובזה תבין מה דמצינו בפקודת עקרות מה שהתורה כתבה וד' פקד את שרה והי' פלא גדול ואח"כ מצינו כמה עקרות שנפקדו ולא חשבם התורה לשום נס דמצינו אח"כ שרבקה היתה עקרה ונפקדה ע"י תפלת יצחק וכן רחל היתה עקרה ונפקדה וכמו כן בקריעת ים סוף שאנו אומרים שירה על נס גדול כזה ואח"כ מצינו ביהושיע שהעביר כל ישראל בתוך הירדן וכן רבי פנחס בן יאיר גבי נהר גינאי אך דשורש הדבר הוא דכל זמן שלא נפתח השער של זה הדבר כמו פקידת עקרות וכדומה אז לאו כל אדם זוכה שיפתחו לו זה השער אך אברהם אבינו לגודל צדקתו בגודל אהבת השי"ת זכה לנס ופתח לו הקב"ה השער ונפקדה אשתו וכיון שפעל אברהם פעם א' פתיחת השער וצינור הלזה אזי בקל יוכלו הדורות הבאים אחריו להתעורר עוד פעם באותו נס וכמו כן קריעת ים סוף שהוא נגד הטבע אך משה רבינו וכל ישראל פעלו זה הדבר שוב אין נס מה שיוכל יהושיע אח"כ לפעול אותו הנס נמצ' כשהצדיקים עושים איזה פעולה כמו על מפלת שונאיו שהקב"ה שומע תפלתו ועשה הנקמה בשונאיו. לא די שהפעול' הזאת פועלה בשעת מעשה רק שהנפילה נעשה כחרב לדורי דורות כשאדם מעורר הנפילה ישינה ממילא פועל הדבר שגם עתה מגיע להם נפילה גדולה וא"כ הנפילה הראשונה פועלת שתי פעולות בשעת מעשה ולאחר זמן וז"ש דוד המלך ע"ה וחרב פיפיות בידם ר"ל שיש לחרב שתו פיות שהורגת שתי פעמים ונפלו אויביכם לפניכם ר"ל אותה הנפילה כשיצר להם השונא תתעורר הנפילה הראשונה ואז יהי' הנפילה הראשונה כחרב ויתר אותם וק"ל. פרשת נשא ביום השמיני נשיא לבני מנשה בן גמליאל בן פדהצור במדרש אני פי מלך שמור דהנה כתיב ויקרא יוסף את שם בנו הבכור מנשה כי נשני אלקים את כל עמלי ואת כל בית אבי ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלקים בארך עניי דהנה יוסף הוא צדיק יסוד עולם וכל הצדיקים נקראו על שמו והנ' עיקר תולדותיהם של צדיקים מעש"ט ויש מיני תולדו' היוצאים מהצדיק בחינה אחת היא אשר הצדיק הוא השליט והמשביר לכל עם הארץ הוא הממשיך שפע פרנס' ומזון לכל העולם בני חיי ומזוני זו התולדה מכונה בשם אפרים מלשון פרי ורבו כי הפרני אלקים שהוא הממשיך פירות לעולם מזון ושפע ויש תולדה שני' הנולד מן הצדיק דהנה יש עולם התשובה ע"י הצדיק דאם הי' הצדיק דבוק תמיד בעבודת ד' ולא יהיה נופל אפי' רגע אחד במחשבתו מן דביקות ד' ואהבתו ית' הי' יכול להתבטל ממציאות מחמת זה ולזה עשה ית' סיבות ומגלגל מה שהצדיק נופל לפעמים ממחשבתו הקדושה ושוכח כרגע ואז אח"כ כשהצדי'