תורת אמת נב

ברי' והוא משלם ועושה חסד לעושי רצונו ית' ואנו צריכין בכל רגע לטובתו ולחסדו ולהטיב עמנו ואנו מבקשין ממנו כל הצטרכותינו כי על מי לנו להשען אם לא עליו ית' אך באמת אם עובד אותו ית' בכל לבו ורצונו הטוב אז אינו חסר לו כלל ונקשר ברצון שלו במדת כל כמ"ש באברהם וד' בירך את אברהם בכל שנתקשר במדת הצדיקים בחינת כל אשר הוא מדת הסתפקות ואז אינו נאסר לו כלל אבל אם האדם אינו עובד אותו ית' בכל לב עבודה תמה אף שמקבל שפע ממנו ית' הוא בדרך פרס מלשון חתיכה ע"ד פרוס לרעב לחמיך אבל עבודת האדם צריך להיות כל כך עד שיהי' קשור במדה של כל וז"ש אל תהיו כעבדים כו' לקבל פרס דהוא חצי דבר אלא ע"מ לקבל הכל וזה בא ע"י עבודה שלימה שהאדם נתקשר במדת כל הכוללת כל הטובות והברכות ונחזור לענינינו דאכילה דלעילא הוא מה שאנו משביעין אותו ית' כביכול בתענוג ושעשועים הבא ע"י מעשינו וחיות העולה למעלה מרצוננו הטוב והנה יש כמה מיני חיות קדושה העולה מעבודת האדם כי עבודת השם נחלק לכמה בחי' שונות והחיות העולה מכל מין ומין עבדות הם חיות הקודש הנושאות את הכסא כי יש שעובד אותו ית' בחיות והתלהבות ולבו בוער אליו ית' זהו חיות הקודש הנקראים חיות אש ויש חיות העולה ע"י מצות מעשיות זה מכונה בשם מים ויש חיות הנעשה ע"י עבודת האדם הבא מבחי' מה ונפשם כעפר לכל תהיה עד שאמר אברהם אע"ה ואנכי עפר ואפר ויש חיות הבא ע"י התעוררות עליון והוא בחי' רוחין קדישין המעוררין את האדם לעבודתו ית' והנה אלו החיות נושאות את הכסא כי גם באדם יש כסא שגופו רמ"ח איבריו הם כסא ומרכבה לכבודו ית' וד' חיות הנושאים אותו הם הד' יסודות א"ר מ"ע וצריך האדם לחזק אלו הד' יסודות וליתן בהם חיות כדי שיהי' בהם כח לעבוד אותו ית' ובמה אנו נותנים להם חיות ע"י האכילה שאדם אוכל כי יש כמה מינים דומם צומח חי מדבר וכ"א משונה במזגו מחבירו כי יש כמה מינים מאכלים אשר בזה יש התגברות יסוד האש ובזה יסוד האויר ובזה יסוד המים או יסוד העפר כנודע לחכמי הטבע והרופאים. וא"כ שאנו אוכלים בקדושה בזה אנו נותנין כח וחיות קדושה להיסודות הנ"ל וזהו שכתבה התורה. לנו איזה מיני חיות שהם טהורים וכשירים לאכילה ואיזה חיות טמאים כי יש כמה חיות אשר הם רע להאדם וזה מכונה בשם חיות ברא שהם חיות רעות והשם ית' הבין שאלו העופות וחיות טמאות אינם טובים כי ישקצו את נפשותינו ע"י אכילתם דנודע מחכמי האמת טפמים על איסור אכילת אלו העופות והבהמות הטמאות וחיות הטמאות וסידרה התורה לפנינו החיות הטהורות והתיר לאכול, אותם בקדושה ובכשרות לחזק את לבבינו וחיותינו לעבודתו ית' וז"ש המדרש על פסוק זאת החי' אשר תאכלו ר"ל דעיקר האכילה הוא החיות מה שאנו עושים רצונו ית' ומעלים חיות ורצון טוב כנ"ל וז"ש דוד לעשות רצונך אלקי חפצתי דעיקר העבדות הוא להשלים חפצך ורצונך ותורתך בתוך מעי ר"ל דכשאדם מכניס למעיו מה שמותר ע"י התורה ואוכל אותם בקדושה ואנו משלימין רצונו ית' שאנו מקבלין עלינו עול מלכותו ומצותיו ית' עי"ז אנו נותנין שביעה וחיות לעילא ונעשה יחוד למעלה: או י"ל דהי' קשה להמדרש לשון זאת החי' כמראה באצבעו וכי משה הי' מראה לבני ישראל איזה מין כשר ואיזה מין טמא דהא לא מסר להם אלא סימני טהרה וטומאה ובאמת רבותינו ז"ל דרשו דהקב"ה הראה למשה כל מין אך ע"פ דרכינו הנ"ל י"ל דזה הוא סימן לאדם לידע איזה מין טהור וכשר לאכול דאדם אשר אין חפצו כי אם למלאות רצונו ולהעלות תענוג למעלה אז אינו יכול ליקרב אליו דבר איסור כי כל דבר הכשר ויש בו חיות ונקשר בשרשו אז טבעו תמיד שחושק ומתאוה להעלות ולידבק בשרשו משא"כ דבר איסור וחיצונים אשר הוא נפסק מהשורש אין לו רצון כלל להיות לו עלי' כי אי אפשר וע"כ המאכלות האסורים אשר הם מטמטמין לבו של האדם וע"י נפסק האדם מרצון הבורא. ואז בודאי זה האדם שרצה להשלים רצונו ית' ובא לפניו דבר איסור אז לא יוכל להתקרב אליו ואין לו רצון כלל שיאכל אותו כי זה נגד רצונו ית' ובודאי מה שהשם מזמין לפניו ורצונו מסכים שיאכל יבטח וידע שטוב הדבר וכשר לפניו שיהי' עלי' לדבר מאכל ע"י האכילה הלזו כנודע ליו"ח והקב"ה מזמין לצדיקים אותן הדברים הצריכין להעלותם וא"כ התורה הוא בתוך הבני מעיים של האדם שע"י יכול להבין אם יאכל או לאו וז"ש זאת החי' אשר תאכלו ר"ל אותן הדברים שחפצכם ורצונכם יהי' לאכול זאת בודאי הוא כשר ויהי' חיות נמשך ע"י אכילה זו וז"ש המדרש ובאופן כמו שאמר דוד המלך ע"ה לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך בתוך מעי ר"ל דכל זה שאמרנו אינו אלא באדם אשר כל מגמתו וחפצו אינו אלא להשלים רצונו ית' אז תורתו בקרבו ובתוכו ויכול להבחין בדעתו איזה יכשר לאכול אשר רצון הבורא בכך והוא ית' יזכינו להיות כל מעשינו ורצונינו ותשוקתי' לעשות רצונו ית' בלב שלם אמן: עוד שמעתי מאדומו"ר הרב על הא דאמרו חכז"ל ההוגה את השם באותיותיו אין לו חלק לעוה"ב דהנה אסור להזכיר את כתיבתו בבחי' הוי' רק בבחי' אדנ"י. זולת לעתיד השם יקרא ככתיבתו מחמת דכעת בגלות אין ניכר אלקותו ואמת מציאת אמיתות הויתו ית' כי בגלות האמת נעלם והשקר גובר ואין נרגש כלל אמיתתו ית' אבל אנו מזכירין אלקותו ית' ע"י שליטתו מחמת שאנו רואים שמלכותו בכל משלה וע"י פעולותיו ונסיו שעשה עמנו עי"ז ניכר אלקותו ית' לכך כתיב ד' ימלוך לעולם ועד. דלעת עתה הוא מלכות באתכסי' אבל במקדש ששם היה