תורת אמת נא

לטוב כדמיון העשירים במטונם כנ"ל והבן: פרשת שמיני בפסוק וירד מעשו' החטאת והעולה והשלמים ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ויצאו ויברכו את העם י"ל ע"ד רמז דהתורה מורה לנו דרך הצדיקים דבודאי הם דבקים תמיד במחשבתם ברוחניות העולמות לתקן הפגמים ומקריבין העולות שמקרבין כל מיני עליות והשלמים שעושין שלום בין הבורא ב"ה לכנ"י אך דזה אי אפשר להיות בתמידות בדבקות למעלה וכשהצדיק יורד מבחינה הזאת באיזה ענין שהוא עוסק באותו זמן רק באמת כשהצדיק נופל לתוך הזמן אז הוא משגיח על הנצטרכות התחתונים ולהשפיע לבני אדם ולברך אותם בעין טובה להמשיך להם שפע בני חיי ומזוני ולהשלים להם כל החסרונות וז"ש וירד מעשות החטאת ר"ל כשהצדיק יורד מן העשי' כלומר מן התיקון של החטאת והעולה והשלמים הנ"ל אז ויבא משה ואהרן אל אהל מועד ר"ל אז בא הצדיק אל תוך הזמן וכשהם למטה בעולם התחתון מה הם עושים וז"ש ויצאו ויברכו את העם והבן: או י"ל דבאמת אצל הצדיקים חשוב זה יותר למעלה בעיניהם מה שמחשבין תמיד עבור טובת ישראל ולברך אותם וגם להשפיע להם זה נחשב להם לעלי' יותר מדביקות פשוטה בעולמות העליונים וז"ש וירד מעשות החטאת ר"ל כשירדו מזה הבחי' של תיקוני העולמות ובא אל תוך הזמן וכנ"ל אז ויצאו ר"ל כשיצאו מזה הבחינה של הדביקו' ולקחו במחשבתם לברך את ישראל הנקראים העם ר"ל שזה טוב בעיניהם לברך את העם וגבוה להם בחינה זו ממדרגת הדביקות וזש"ה ויקרב את העולה ר"ל דהצדיק היא איש חסד העובד את עבודת ישראל הוא מקרב כל העליות לשמו ית' וז"ש ויעשה כמשפט ר"ל שעשה זה העלי' כאלו הי' כך המשפט והדין כי אחר כל העליות צריך להיות ירידה אבל הוא עשה זה כאלו שורת הדין נותן כך ואצלו לא הי' חשוב זה לעלי' רק מצד היושר העלה הכל כנ"ל: שמעתי מאדמו"ר הרב רמז על מה שאנו רואים מקצת צדיקים מברכים את העם רק ביד אחד שהוא מרומז בתורה דכתיב וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם כתיב ידו וקרינן ידיו והכוונה באמת לא הי' רק ידו אחת הוא יד ימין הגדולה בזה בירך את העם אך כיון דבאמת במחשבתו בירך אותם בשתי ידים מחמת דתמיד השמאל נכלל בימין וא"כ אף דבאתגלי' לא הי' רק יד אחת מ"מ באתכסי' זכה להם בשתי ידים לכך קרי' ידיו וק"ל: במדרשו ר' תנחומא בפסוק זאת החי' אשר תאכלו זהו שאמר ד"ה ע"ה לעשות רצונך אלקי חפצתי ותורתך בתוך מעי וי"ל כוונת המדרש דהנה באמת כל התורה כולה ומצותי' הם שייכים גם לשמו ית' ברוחניות דגם הוא מקיים התורה והמצות ע"ד שאמרו חכז"ל מנין שהקב"ה מניח תפילין והאיך שייך ענין אכילה אצלו ית' אך באמת נודע לי"ח ובפרט בספר זוהר הקדוש שמכנהיגם אצלו ית' ענין אכילה וכן אמר שלמה אכלתי יערי עם דבשי שתיתי ייני עם חלבי אכלו רעים שתו ושכרו דודים: דהנה הקב"ה קורא אותנו אחותי רעיתי ואיתא במדרש פרנסתי י"ל ע"ד שאמרו חכז"ל ישראל מפרנסין לאביהם שבשמים והיינו ע"י מעשיהם הטובים הם משפיעים תענוג ושעשועים להבורא ב"ה ומוסיפן כח בגבורה שלמעלה ע"ד הכתוב תנו עוז לאלקים ומזה שאנו עושים רצונו ית' אנו עושים תענוג לשמו ית' ומקבל תענוג במה שאנו מקבלי' עלינו עול מלכותו ית' וזהו שביעה ואכילה דלעילא דהנה אצלו ית' כתיב פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון ר"ל דהוא ית' ברצונו הטוב הוא משביע לכל חי דרצונו ית' הוא אין סוף ואין שיעור וערך להטבת רצונו דעיקר כוונת בריאת דעולמות היה כדי להטיב לברואיו וליתן להם מתנת חנם ושלא לדקדק עם נביאיו להשפיע לכנ"י כל מיני טובות וחסדים בלי גבול וערך: אבל מלך במשפט יעמיד ארץ שהצורך לעולם להתנהג במשפט ובדין כדי להיות קיום לעולם ולהנבראים אבל מצד רצונו הפשוט חפצו רק להטיב ובזה הרצון הוא משביע לכל חי והנה גם הכנ"י ע"י התורה והמצות ומעש"ט שהם עושים משפיעים תענוג ונחת להבורא ב"ה אך כשאנו מסתכלין במעשינו האיך כל התענוג הבא ממעשינו להבורא ית' הוא מועט מן המועט לפי הראוי לעבוד אותו ית' בכל מיני עבדות אך שאין באפשרי בכח לפי מיעוט כחינו והשגת שכלינו אבל ברצוננו חפצים מאוד לעבוד אותו בכל מה דאפשר אז חשוב לפניו ית' הרצון הזה הטוב ומקבל תענוג מזה הרצון כי נקשר הרצון הזה ברצון הבורא ית' ונעשה יחוד וזיווג להבורא ב"ה עם הכנסת ישראל וזהו אכילה ותענוג דילי' שאנו משביעין אותו כביכול ברצון הטוב שמאוד חמדה לבינו להשפיע לו תענוג בכל מה דאפשר ונחשב הרצון שלנו אצלו ית' כמעשה ממש כמו דכתיב רצון יריאיו יעשה דהרצון נחשב לעשיה ואפשר יש לכוין בזה פירש המשנה אנטיגנוס איש סוכו קיבל משמעון הצדיק הוא הי' אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב ע"מ לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין שלא ע"מ לקבל פרס כך יש נוסחאות במשניות וי"ל המכוון בזה דשמעון הצדיק בא לזרז אותנו דעבודת האדם יהי' כל כך שלם בלבו בנפש חפיצה להשלי' עבודה ברצון אף מה שלא יכול לעשות ולעבוד בפועל ממש ישלים רצונו במה שחושק לבו לעשות כל מאי דאפשר דהנה באמת אסור לאדם לעבוד את שמו ית' עבור תשלום גמול לקבל פרס שכר טוב בעוה"ז או בעוה"ב ולכל זאת אנו מאמינין ויודעין זה בבירור שהקב"ה אינו מקפח שכר כל