תורת אמת נ

רמזי שיר השירים שיר השירים אשר לשלמה כו' אתי מלבנון כלה אתי מלבנון תבואי תשורי מראש אמנה כו' איתא במדרש עתידין צדיקים לומר שירה על נס העתיד לבוא: דהנה משבח כנ"י האיך היא דבוקה בו ביחוד זיווג עליון בשני בחינות הן בבחי' כלה: וכן כשבאה הכנ"י אל התגלות וסו"ה דהנה באמת הקב"ה משתעשע א"פ בנשמת ישראל קודם בריאתן מיד במחשבה שעלה ברצונו ב"ה לברוא העולמות בשביל ישראל שנקראו ראשית ושם במחשבה נתייחדו ברצון הכלול ושם עדיין היא בבחי' כלה שהוא בחי' ארוסה אשר קדשנו בבחי' קודש במחשבה עלאי שם נתייחדו וז"ש אתי מלבנון ר"ל שהוא מורה על יחוד הלבנון גימטריא הוי"ה אהי"ה הוי"ה אדנ"י שהוא שם המחשבה אשר עדיין היה נעלם בבחי' ה' אהיה ר"ל העתיד להתגלות שם תהיה היחוד הנקראת כלה וגם אח"כ כשנגמר הבריאה ובא הכל אל הוי"ה אהי"ה יחוד בהתגלות. וז"ש אתי מלבנון תבואי ר"ל אחר שבא הכל וא"כ ע"י שאנו דבוקי' בו ביחוד אף קודם שבא אל הוי"ה אלא במחשבה לבד וא"כ ע"י האמונה הזו אנו יכולין לבטוח בהש"י שיעשה עמנו נסים ולטובה אות ולשיר בקול נעים אף קודם שנעשה הנס מחמת גודל האמונה בו ית' אשר אנו היינו חקוקים במחשבתו וז"ש תשורי את כנסת ישראל תהי"ה אומרת שירה מראש קודם שנתגלה הנס ע"י האמונה וז"ש המדרש עתידין צדיקים לומר שירה הבאה על נס העתיד לבוא ר"ל שעדיין לא בא מחמת האמונה יאמרו שירה מקודם וכו' ועיין בשל"ה שדיבר קצת מזה: רמזי ספירת העומר וחג השבועות במדרש בפ' אמור אל תהי מצות עומר קלה בעיניך שהרי אברהם לא זכה לירש את הארץ אלא בזכותה שנאמר ואתה את בריתי תשמור זו מצות עומר והוא תמיה דמה שייכות יש מצות עומר לברית אך יש לומר על דרך פנימי דהנה לכאורה יש לדקדק דהלא הוא דכר ושמירה הוא ל' נוקבא והאיך אמר ואתה את בריתי תשמור אך דבאמת ידוע דמיל' הוא מורה על התגלות החסדים והארת הוי"ה הקדוש כמו דנרמז מי יעלה לנו השמימה ר"ת מיל"ה שע"י כריתת הערל' ופריע' נתגל' החותם הקדוש ומאירין החסדים אך מקודם צריך האדם להכין א"ע להיות כלי לקבל החסדים והעומר הוא הכלי והעד' כמ"ש והעומר עשירית האיפ' היא וא"כ הכוונה בספירת העומר הוא שצריך ליתן האר' להכלי דהיינו שמטהרין הגבורות שע"י שאדם מטהר מדותיו ומחשבותיו ומצמצ' עצמו מה לעשות ומה שלא לעשות וזהו גבורה מה שמגבלין הדבר וישראל כשיצאו ממצרים היו צריכין לספור ולעשות כלי שיהי' כולם מוכשרין לקבל התור' דעדיין לא הגיעו לבחינת האותיות הוא הא"ב עד ימי חג השבועות דהי' מקריבין שתי הלחם מן החט' דחט' בגימטרי' ך"ב אותיות ולכך הי' צריכים להקרי' העומר דהוא שעורה דהי' להם יניקא מאותיות מנצפ"ך דב' פעמים מצנפך גימ' שעור"ה דהוא רומז על הגבורות ואנו צריכין להמתיקן וליתן ספירה והארי להעומר וכמו כן באברהם דקיים מצות מילה שזכה להתגלות החסדים ולהאר' של הוי"ו אך לכל זאת בודאי הי' צריך להקדים להבריח בחי' שמור דהוא נוקבא שמרמז על הדין ועל הצמצום שהכין א"פ וטיהר את גופו ואביריו להיות כלי מוכשר לקבל האר' הנ"ל כמו שאנו מכוני' בכוונת הספירה לקבל אח"כ ברית התור' בחג השבועו' ודא ודא אחת היא דעל המילה נכרתו י"ג בריתות והעומר היה צריך להיות מנופה בי"ג נפה בגימ' ע"ב ס"ג כי הם מרמזין על דבר אחד כנודע להבאים בסוד ד' והבן: בפסוק אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה אז תבין יראת ד' ודעת קדושים תמצא. דבאמת אנו רואין דאוהב כסף לא ישבע כסף ותמיד אץ להעשיר ויש ללמד זכות ע"ז אף דבאמת יש לו הון ועושר רב מ"מ כיון שלא זכה ואין מעשיו רצוין לפני המקום ב"ה אזי כל העשירות מתעלם ממנו ודומה כאלו אין לו ולכך הוא מיגע א"ע להרויח שסובר שאין לו במה לפרנס א"ע כי נוגעו עיניו בעורון ואינו רואה את עושרו כספו וזהבו וכשיתבונן ע"ז רואה שבסיגנון זה הוא מעלת הצדיקים שאנו רואין אף שעובדין השי"ת כל ימיהם ועושים מצות ומעש"ט ותמיד הם צועקים שלא עשו כלום ולא עבדו לשמו ית' ולכאורה היא זר דהא אסור לומר דבר שקר וידע אינש בנפשו א' צדיק גמור הוא ואם קיים התור' המצו' אך דהוא על בחי' הנ"ל דבאמת כל העובדות ומעש"ט שעוש' הצדיק אינם אלא בשעת המצוה אבל אח"כ יש להם ההתחלקו' למעלה והם מתגנזים בעולמות העליונים כפי ערך מעשי ידם אשר הם מגיעי' לרום השמי' העליוני' וכל זה עשה השם מחמת שהוא בקדושיו לא יאמין ומתירא השם ב"ה שלא יחטא האדם ויפגום ח"ו מעשיו הראשוני' ולכך הקב"ה מסלקם לרו' המענו' לעולמו' העליוני' הרוחנים אשר שם אין מגיע להם שום פגם וקיטרוג ומשטין ולכך הצדיק אח"כ אינו מרגיש בהם כיון שאינם נגד עיניו אף שנותנין לו הארה גדולה לשורש נשמתו וכל המעשים שעשה אף שהם (מאירין) למעלה הם מאירין לו כשמש בצהרים להאיר שורש נשמתו ושכלו ולכל זאת המעשים נשכחים ממנו ודומה לו שלא עשה עדיין כלום וצועק מכאב לב מקירות לבו באמת וזהו בחי' יראי השם: וז"ש אם תבקשנה ככסף כשתסתכל בבחי' של העשירים אשר מבקשים כסף ומטמונים מזה תבין יראת ה' ודעת קדושים תמצא ותדע מדת הצדיקים אשר הנהגתם הוא לטוב כדמיון העשירים במטמונם כנ"ל והבן: