תורת אמת מט
Torat Emet 49 · תורת אמת · free full Hebrew text
Open in the reader →בכלל: וז"ש ולפי שהוציא א"ע מן הכלל עי"ז ניכר שהוא כופר בעיקר ושורש הבריאה שהכל נבראו בשביל הצדיק: ז"ש ואף אתה הקהה את שיניו ר"ל דבאמת אסור להצדיק להתפאר בעצמו לאמור בלבו מעשי מגינים ומצילים על כל העולם ושהוא נותן עבורו מזון לכל הברואים ובאמת כל המעשים שהצדיק עושה הם מועטים בעיניו נגד חסדי השם אשר עשה עמנו אך לכל זאת הותרה הרצועה לפי הוראת שעה לעת הזאת להקהות שיניו של אותו רשע ונתן לו התנא רשות לצדיק הזה להתפאר כנגדו. וז"ש ואף אתה הקהה את שיניו ר"ל אף אתה הצדיק שאין ראוי לך להחזיק את עצמך בעיניך לגדול הדור ולומר בלבבך שממשיך זוכים לזרע ישראל והם נזונים בזכותך וכל העולם לא נברא אלא בשבילך אבל נגד הרשע הזה רשאי אתה להתפאר ולומר לו בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים שכל הנסים והגאולה של מצרים הכל לא היה אלא בשבילי וכל מה שטרח הש"י בבריאת כל העולמות וכל הניסים והגאולות והיד החזקה אשר עשה השי"ת עמנו הכל לא היה אלא בשבילי אבל לא לך ואלו היית שם לא היית נגאל ואתה ניצלת בזכותי והבן ודפח"ח מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו. ר"ל דהנה הכוונה בזה הסיפור דבאמת בלילה זו אנו מודין ומשבחין לשמו י"ת מגנים כל הרע עובדי ע"ז והנה מי שהוא צדיק מעיקרו אשר לא טעם טעם חטא לעולם ושום איסור זה אינו יכול לגנות הרע כי איך יכול האדם להעיד על דבר שלא עמד בה ולא טעם אותה אבל מי שהוא בעל עבירה ואח"כ שב מחטאיו ומואס ברע ובוחר ומדבק בטוב זה יכול להעיד על הטוב ולמאוס ברע מחמת שטעם כבר כל התענוגים ועכשיו רואה בשכלו שהכל נמאס והבל כמו שכתבו המפרסים דלכן שלמה המלך ע"ה היה יכול לומר הכל הבל מחמת שהוא הי' מלך על כל העולם ולא חסר לעצמו כל תענוג ואעפ"כ הבין בשכלו הזך שהכל הבל וז"ש מתחלה עובדי ע"ז היו אבותינו ר"ל שגם הכנ"י טעמו טעם איסור ואבותינו היו עובדי ע"ז ואעפ"כ הבינו בשכלם ומאסו ברע ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו וזה שמספ' הכתוב האיך הוא ית' צירף את הכנ"י ובחר באברהם ואח"כ נולד יצחק ואח"כ היו עוד מעט סיגים לזה הוליד יצחק את יעקב ואת עשיו ונתן הקב"ה לעשיו את הר שעיר ואח"כ היה עדיין עוד סיגים הוצרכו לירד למצרי' ושמה נתלבנו הכנ"י ונצרפו כצרוף כסף: ברוך שומר הבטחתו לישראל שהקב"ה חישב את הקץ לעשות כמה שאמר לאברהם אבינו ע"ה ידוע תדע כי גר יהיה זרעך כו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול והיא שעמדה לאבותינו ולנו שלא אחד בלבד עמד כו' דהנה הרמב"ם מקשה מה היה פרעה חייב על שהיה ישראל אצלו בגלות הלא כך גזר הקב"ה בברית בין הבתרים ידוע תדע כי גר יהיה זרעך כו' ותירץ דבשלמא אם היה הגזרה על איש פרטי תחת אומה זו יהיה זרע ישראל בגלות אז היה פרעה צדיק ונקי מעון ולא היה מגיע לו שום עונש ע"ז אבל כיון שהגזירה היה סתם שיהיו ישראל בגלות ולא פירש השי"ת איזה אומה ישלטו בכנסת ישראל א"כ כל אחד יכול להתנצל ולא לשעבד עם ישראל כיון שאפשר . ע"י אחר ופרעה הרשע עשה מרצונו ושיעבד עמהם לכך נענשו והראב"ד ז"ל תי' כפשוטו דהקב"ה משגיא לגוים ויאבדם שהקב"ה אינו נפרע מן האומה עד שיתמלא סאתה ובזה שהיו ישראל תחתם פחמלא סאתם ונענשו: והנה המפרשים תירצו על הא דלא היו ישראל במצרים רק רדו שנה והנזירה בברית בין הבתרים היו שיומשך הגלות תי"ו שנה והתירוץ דקושי השיעבוד השלים הגלות ת' שנה. או דגזירה זו התחילה משנולד יצחק והשל"ה תיר' דבבן אדם הדיבור אינו כלום כי התעיף עיניך בו ואיננו ואין נגמר גזירתו אלא כשנעשה הדבר בפועל: אבל בהשי"ת ב"ה וב"ש דדיבורו חשוב כמעשה. ומיד כשעלה ברצונו על איזה דבר אז מיד חשוב כמעשה כיון שנעשה בכחו י"ת ומה שעלה ברצונו לפניו י"ת הגזירה של גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה נחשב כאלו נעשה לכך אל תתמה מה שנחסר מנין ק"ץ שנה מהגלות ובזה נתיישב המדרש רבה על פסוק ההוא אמר ולא יעשה זה קאי על גזירה של כי גר יהי' זרעך כו' ועינו אותו ארבע מאות שנה גזירה זו אף שאמר השי"ת אעפ"כ לא נעשה: אבל מה שהבטיח ואח"כ יצאו ברכוש גדול ההוא דיבר ולא יקימנה בתמי' ובודאי יקיים השי"ת דברו כאשר הבטיח ולכאורה הוא מחוסר הבנה וכי משא פנים יש בדבר שמקצתו יהי' בטל ומקצת דברו יהי' קיים: ועפ"י הנ"ל יובן דבשלמא הגזירה של ד' מאות שנה כיון שאמר השי"ת לאברהם ידוע תדע וכו' מיד האמירה נחשבה למעשה: וז"ש ההוא אמר ולא יעשה ר"ל הלא אצל הקב"ה אין הבדל כלל בין אמירה למעשה לכך אל תתמה ע"ז שנחסר מן הת' שנה כיון שכבר היה הגלות אצל השי"ת בכח ועבור זה גם הדיבור של השי"ת שהבטיח ואח"כ יצאו ברכוש גדול צריך ג"כ לקיים לכנ"י: וז"ש ודיבר ולא יקימנה בתמי' וז"ש בעל הגדה: ברוך שומר הבטחתו לישראל כו' הבטחתו משהבטיח לנו ואח"כ יצאו כו' אף שהגזירה של ת' שנה לא נגמר בשלימות: ועי"ז אמר שהקב"ה חישב את הק"ץ ר"כ מנין של ק"ץ שנחסר: חישב לעשות בזה נשלם המחשבה כמעשה וכדבר השל"ה ז"ל. וז"ש והיא שעמדה לאבותינו ולנו כו' שלא אחד ר"ל שלא נגזר על אדם פרטי אלא סתם על כלל האומות לכך הקב"ה מצילנו מידם ועשת נקמה בהם על שהעיזו פניהם לשעבד כמ"ש הרמב"ם ז"ל והבן: