תורת אמת מז

למיניהם ולא יסקלונו והם לא חשו ע"ז וקיימו פקודת המלך ומסרו נפשם א' מחמת אמונת הגאולה שהאמינו בה' ובמשה עבדו שבוודאי יהיה הגאולה והב' שמחמת שצוה הקב"ה עשו פקודתו ית' ולקיים מצותיו ית' ומסרו נפשם כמו יצחק על העקידה שפשט צווארו לקיים דבר ד' ולא חשו על המלעיגים ועל הליצנים כמו השרי מלוכה ועבדי פרעה אשר יראו זאת וישחקו עליהם. וזש"ה דברו אל כל עדת בני ישראל דהם הכשירים דבכל מקום שנזכר בני ישראל קאי על בני ישראל ממש. בעשור לחדש ויקחו להם איש ר"ל שכל איש יקיים את המצוה שה לבית אבות שיהיה נלקח השה על בחי' זו כמו שהי' השה של אבות וז"ש הה"ד אלקים יראה לו השה לעולה בני והוא פשוט. או י"ל פי' הפסוק הנ"ל באופן אחר דהנה ידוע דכנסת ישראל נמשלו לשה כמו דכתיב שה פזורה ישראל וכמו שאמרו חכז"ל צדקת פזרונו בישראל צדקה גדולה עשה הקב"ה עם כנסת ישראל שפיזר אותם בין האומות כדי שיתוספו עליהם גרים ור"ל דבודאי עיקר הגלות אף שהוא בתורת עונש מ"מ הוא לטובתינו דהש"י ב"ה וב"ש חס על נשמות ישראל וניצוצות קדושות אשר מפוזרים בארבע כנפות הארץ ואלו היו ישראל זוכים ועושים רצונו של מקום היו יכולים להיות בארצם בארץ ישראל בהשקט ובבטח וכל הניצוצות בכל מקום שהיו היו נמשכים מעליהם אל כנ"י ולא היו צריכים לטרוח אחריהם כי הי' הענף נמשך אחר השורש אך כיון שקילקלו מעשיה' והקב"ה אעפ"כ חס עליהם כי לא ידח ממנו נדח והוצרך לפזר אותם בין האומות כדי שילקטו כל הניצוצית קדושות אשר הם מפוזרים כמו בגלות מצרים כמ"ש וינצלו את מצרים כמו שנודע לי"ח וזה הוא הגלות שהשורש מוכרח לגלות ממקומו ולילך בגולה וללקט ניצוצות הקדושים לאספם אל השורש ובזה אפשר לכוון המדרש גלתה יהודה מעוני מלחם עוני על שאכלו חמץ בפסח ולא שאכלו חמץ ממש רק דפסח הוא קדושה ראשונה כשאדם יוצא ממצרים מצ"ר י"ם מעמקי הקליפו' והחיצוני' כשאדם יוצא מזה הגלות היצר אל החירות אז הוא נכנס אל הקדושה ראשונה של פסח דהוא אור רוחני' וזה הבחי' נקר' אמונה דהאד' משליך כל אמונות רעות וזרות ונכנס תחת אמונה קדושה להיות לו דיעה ישרה ונכונה זולת למען שמו וזהו בחינת מצה הנקראת מהימנותא קדישא והאדם צריך לשמור זה הבחינה מאוד מכל מחשבה רעה ודיעה כוזבת אפי' משהו חמץ מעכב. ושאור הוא היצר הרע רק צריך להיות אמולה נקי' מכל רע ומכל חמץ וזה היה בעת יציאת מצרים שזכו לגאולה ע"י האמונה שהיה להם כמו שנאמר ויאמן העם ודבקו באהבת השם משארותם צרורות בשמלותם על שכמם מחמת גודל האמונה והבטחון אבל חס ושלום כשאבדה אמונה מן הארץ ונתערב בדיעות כוזבות ובאמונת זרות אז הכניסו חימוץ לתוך הקדושה ולא היו דבוקים בשורש הקדושה בסוד האמונה אשר היו כל הענפים נמשכין ממנה אל היסוד. ועל ידי מה שקילקלו האמונה ולא נדבקו בהשורש על ידי זה הוכרחו לגלות ממקומם לחזור אחר הענפים וזש"ה שכן ארץ ורעה אמונה היינו דיכולה את כנ"י לשכון בארצך ארץ ישראל הקדושה ולא תצטרך לחזור בגולה אחר ניצוצות קדושות. כי הם יתאספו אליך אך עיקר שתהי' אתה דבוק בהשור' ויסוד וז"ס ורעה אמונה ר"ל שתהיה קשור בהאמונה הקדושה וז"ש המדרש גלתה יהודה מעוני ר"ל שהוכרחו להיות מפוזר ומפורד בין העמים זה בא מהעוני מחמת שאכלו חמץ בפסח ר"ל שאבדו האמונה ונפרדו מהשורש ונתבלבלו בדיעות זרות המחמיצים את לבו של האדם וזש"ה דברו אל כל עדת בנ"י בעשור לחודש ויקחו להם איש. ר"ל כל איש יקח לעצמו ויבחר לו דרך ישרה שיעשה לבית אבות שה פזורה ישראל אשר נתפזרו בין האומות והשורש גולה ממקומו ללקט הענפים ובאמת ראוי שיהי' השה דבוק לבית אבות ר"ל שיהיו דבוקים אל שרשם ויהי' להם אמונה שה לבית שהנה הגיע העת שיהיה השה ואסף לתוך הבית ולא לצאת חוץ ולטרוח אחר ניצוצות קדושות. והאל יזכנו להיות מן המאמינים בו באמת ובלב תמים ויקבץ נדחינו הנפזרים מארבע כנפות הארץ אל השורש ויקוים בו כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות אמן: לפסח בפסוק אלה מועדי ה' אשר תקראו אותם במועדם דהנה אנו אומרים מקדש ישראל והזמנים דבאמת הוא ית' אין שייך אצלו זמן דהוא למעלה מן הטבע ומן הזמנים. אך מאהבת ישראל אשר בחר בהם ועבודם הוצרך לברוא כל העולמות הוכרח ג"כ לחדש הזמן. והנה בשלשה רגלים אז הש"י נמשך לתוך הזמן. ויש התגלות אורו ית' לתוך כנסת ישראל ובמה משיבים אותו אל הזמן כשאנו מדבקים את עצמינו אל ראשית המחשבה אשר עלה ברצונו לברוא בשביל ישראל הזמן כמו שאמר הכתוב קדש ישראל לה' ראשית תבואת' אנו ממשיכים ומזמינים את הקודש לשכון בארצינו להיות יורד לתוך העולמות וזהו במועד שאנו מזמנין הקודש ובזה אנו ממשיכין אותו לתוך הזמן על ידי שאנו מדבקים את עצמינו בבחינה גבוה למעלה מהזמן כי הזמן הוא בהויה לאחר שהתחיל להתגלות מן הנעלם אל התפשטות אבל כנ"י היו חקוקים במחשבתו הנעלם למעלה מהזמן ומן ההויה. וזהו בחי' קודש וכשאנו מדבקי' את עצמינו שם אנו מעוררין אהבה אשר עלה ברצונו לברוא עבורינו הזמן. וזש"ה שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך את פני האדון ה' ר"ל בכל שלש רגלים אנו מדבקים את עצמ' בבחינה הגבוה אשר היא קודמת להוי' וזהו פני האדון ה'. וז"ש אלה מועדי ה' ר"ל אלו הזמנים הוא של ה' אשר ה' יתגלה בתוך הזמן על ידי המועדים והוא שאמר הכתוב מקראי קודש ר"ל זה הזמנה הוא מבחינת קודש אשר תקראו אותם ר"ל אתם ר"ל שאנו ממשיכין ומזמינים