תורת אמת מג

לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו איתא בילקוט הה"ד צדיק אוכל לשובע נפשו: צדיק זה הקב"ה אמר הקב"ה כלום אני נהנה מכל הקרבנות אשר אתם מקריבין אלא הריח ונראה לומר דהנה כתיב ויקרא באל"ף זעירא בסוף התיבה דיש להבין אמאי נגרע כאן מעלת משה שנכתב בסוף התיבה אלף זעירא שמורה על קטנות ההשגה ואדרבה ויקרא משמע לשון קריאה וחיבה אך דהתירוץ הוא בפסוק עצמו וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמור דהשי"ת התנצל א"ע לפני משה שלא יתמה ח"ו על מה שהקריאה הי' אליו בדרך קטנות ח"ו לא מחסרונו רק מחמת דבחינת הדיבור הי' מאוהל מועד דהנה בוודאי אם הי' יכול האדם לעבוד את ה' בתמידות שלא להפסיק רגע אחת מהדביקות מחשבתו משמו י"ת אז הי' הש"י בוודאי ג"כ מתגלה אליו בגילוי והארה גדולה בלי שיעור וערך אבל מחמת דא"א לבן אדם להיות דבוק תמיד במחשבתו באלקותו י"ת וצריך לפעמים ליפול ממדריגתו אף שחוזר אח"כ ועולה לדביקות אלקות אבל א"א להיות בתמידות וכפי שעת הדביקות כך מתגלה השי"ת והנה בוודאי משה רבינו ע"ה הי' דבוק תמיד דביקות עצום ולא פסק רגע ממחשבה אלקות ובוודאי לפי דביקותו הי' הבורא י"ת תמיד מתגלה אליו בבחינה גדולה באלף רברבא אך מחמת שכנ"י היו אז בבחי' קטנות שע"י שקילקלו מעשיהן נפלו ממדריגתן וממחשבות אלקות רק לפעמים נתדבקו בהשי"ת וזהו בחינת אוהל מועד אוהל הוא מלשון בהלו נרו על ראשו וז"ש אוהל מועד שהדביקות הוא רק על מועד ועל זמן וכפי הבחינה שהיו אז כנ"י כך הי' הקריאה אל משה דבוודאי כל מה שדיבר הש"י עם משה לא הי' נוגע אליו לבדו רק שדיבור עמו התנהגות התורה והמצות של כנ"י מחמת שהוא הי' השורש והכוללות של ששים רבוא ישראל לכך אף שהי' שלם בדביקות לא דיבר עמו אלא כפי הבחינה שהי' אז כנ"י וז"ש וידבר ה' אליו שהקב"ה דיבר עם משה בבחי' אוהל מועד לאמור ר"ל שיאמר לישראל והם היו אז בבחי' אוהל מועד לכך לפי מדריגתן אזי כך הי' הקריא' למרע"ה באלף זעירא וז"ש אדם כי יקריב מכם קרבן לד' דהנה עיקר הקרבן להשם הוא מכם דהלא הוא י"ת אין צריך לקרבנותיו הלא אם ארעב לא אומר לך רק עיקר האכילה והתענוג של השי"ת הוא כשאדם מקריב וממשיך השפעות מאתו י"ת לכל העולמות עליונים ותחתונים והנה תיקנו חכז"ל מאה ברכות בכל יום מה שהכנ"י צריך בכל יום מאה ברכות נגד מאה אדנים שהי' במקדש דהוא היסוד של ביהמ"ק אף שהי' עשר אמות הקרש והי' מרמז לדברים עליונים אך לכל זאת עיקר היסוד הי' מאה אדנים אשר הי' נגד מאה ברכות שצריך להשפיע לכנ"י ממקור הברכה כל טוב וכל שפע חסדים טובים לכל העולמות וז"ש אדם כי . יקריב מכ"ם גימט' מאה מי שהוא בבחינת אדם שיכול להקריב המאה ברכות לכנ"י זה הקרבן להשם ומזה הוא תענוג להבורא י"ת מן הבהמה ומן הבקר כו' תקריבו את קרבנכם ובזה כתיב לשון רבים דכללות ישראל מקריבין קרבנות כפשוטו מן הבהמה אבל קרבן האדם מעלה הגבוה הוא העיקר הקרבן מה שממשיך שפע לכל העולמות וז"ש את בנ"י ואמרת אליהם את קרבני ר"ל עיקר הקרבן שלי הוא לחמי לאישי ר"ל מי שנותן לחם לאישי היינו מי שנותן פרנסה ומזון לכל העולם לכ"א הצטרכותו לעולמות העליונים שפע רוחניות ולעולם התחתון עולם העשי' צריך ליתן שפע מזון גשמי ונשמות ישראל צריכין שפע רוחניות כ"א לפי בחינתו וכולם נקראו אישים שלו ומי שנותן להם חיות וממשיך להם שפע זהו הקרבן שלי וז"ש ריח ניחוחי ר"ל זהו הנחת רוח של שמו י"ת שכל הברואים שלו מלאים טוב משפע ברכה ומזה התענוג והחדוה והרוח של שמחה היוצא מכל העולמות כשהם מקבלים רצון ומקבלים שפע פרנסתם מזה יש שעשועים להבורא ונחת רוח ממי שמקרב זה הקרבן ולא מבעי' מאותם המקריבין זה הקרבן בתמידות דבר יום ביומו שעובדין תמיד אלקיתו י"ת אלא אפילו מאותן שאין עובדין רק לפעמים למועד ולזמן מזה יש ג"כ תענוג להבורא וז"ש תשמרו להקריב לי במועדו אפילו מאותן שהן רק למועד ג"כ תראה להקריב לי וזה שסיים המדרש הה"ד צדיק אוכל לשובע נפשו ר"ל צדיק זה הקב"ה אוכל ר"ל אכילה דלעילא הוא לשובע נפשו מה שהנפשות שלו הם האורות והכוחות שלו הם שבעים ומלאים שפע מזה נהנה הש"י וז"ש אמר הקב"ה כלום נהניתי מכל הקרבנות אלא הריח שע"י הקרבן היו מקרבין כל הצינורות השפע ונעשה יחוד עליון ועי"ז נמשך שפע ברכה לכל העולמות עליונים ותחתונים מזה הרוח של שמחה אשר יוצא מכל העולמות מזה יש נחת רוח להבורא י"ת והבן: ועתה אכתוב מה שאמר אדומו"ר הרב בסעודה שלישית איתא במדרש שוחר טוב שלמה המלך אמר יראת ה' ראשית דעת ולא הסכימה דעתו לדעת אביו שאמר ראשית חכמה יראת ה' והוא תמוה. וכדי לבאר לך זה אקדים לך קושית הזוהר הקדוש כתיב ובראשי חדשיכם תקריבו עולה לה' ומקשה הזוהר וכי כמה ראשים אית לה לסיהרא אמאי כתיב ובראשי לשון רבים. והנה ידוע דברי המדרש תנחומא בראשית ברא אלקים אמר ר' יצחק לא הי' צריך להתחיל התורה אלא מהחודש הזה לכם שהוא מצוה ראשונה ומ"ט פתח מבראשית אלא משום כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים וכדי להבינך קושיית ר' יצחק ותירוצו הוא כך דר' יצחק מקשה דהא עד החודש הזה לכם הוא הכל מעולם התוהו כל הדורות אשר חלפו ועברו אשר השחיתו והתעיבו כמו חטא