תורת אמת מא

מי בא הצלה והנס לזרע ישראל וזה הי' ע"י מרדכי מה שלא השיגו ישראל בשום נס וזהו להודיע שכל קוויך לא יבושו. ר"ל שהקב"ה רצה להראות ולפרסם מעל' הצדיק הדבוק בו ית' אשר ע"י רצה הקב"ה ושלח רווח והצלה לזרע ישראל כי הפלה ד' חסיד לו ד' ישמע בקראו אליו והבן: פרשת ויקהל בפסוק ששת ימים תעשה מלאכה כו' והנה בכאן פ' ויקהל הקדימה התורה אזהרת שבת למלאכת המשכן. ובפרשת כי תשא הקדים מלאכת המשכן ואח"כ שמירת שבת. וי"ל בדרך פשוטו דבאמת אמרו חכז"ל דהמשכן הי' בא לכפר על חטא העגל כמו שנראה מכל הפסוקים הנאמרים אצל מלאכת המשכן לתקן באותו לשון שחטאו כמו דאיתא במדרש ובמפרשי התורה ע"ש אבל נראה באמת אף אם לא חטאו ישראל הי' עושין המשכן. כמו שאמר הכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם דהמקדש בנוי בבחינה ודוגמא מעין המקדש של מעלה היכל מול היכל. והקב"ה צווה לעשות משכן למטה להמשיך השראת השכינה בתוך ישראל אך אח"כ כשעשו העגל צוה השי"ת ב"ה שיתנו נדבת המשכן ושיכוונו לבם לכפר בזה על מעשה העגל ונתוסף להם עוד טעם וכוונה במלאכת המשכן והנה שמירת שבת הוא ג"כ תיקון על חטא העגל כמו שאמרו חכז"ל כל השומר שבת כהלכתו אפי' עע"ז כדור אנוש מוחלין לו ושבת הוא תיקון פרטי לכל איש ישראל אשר ישמור שבת נמחל חטאו אבל נדבת המשכן הוא תיקון כלל: לכך בפ' ויקהל דהוא למחרת יה"כ אחר חטא העגל הקדים להם שמירת שבת למעשה המשכן ונקיט תיקון הפרט. קודם תיקון הכלל דהוא מלאכת המשכן משא"כ בפ' כי תשא דעדיין הי' קודם חטא העגל הקדים מלאכת המשכן דהוא לעשות מקום להשראת השכינה קודם שמירת שבת ועי' באור החיים שמדבר קצת מזה: בפסוק ויקהל משה את כל עדת ב"י ויאמר אלהים אלה כו' ששת ימים תעשה כו' דשורש הדבר דבהר חורב כשהקדימו נעשה לנשמע נתן הש"י בראש כל אחד שני כתרים וכשחטאו בעגל נסתלק זה מהם כמ"ש ויתנצלו ב"י את עדיים מהר חורב שנאבד מהם כל האורות הקדושות מה שקבלו מהר חורב והנה כל האורות הקדושות מה שקיבלו מהר חורב. כל האורות והכתרים שהם התכשיטין של ישראל וכשנטלו מהם בחורב כולם נטלם משה לעצמו אך משה עבד נאמן ובשבת קודש שאז שורה הקדושה על כנ"י אז הוא מחזיר הכתרים לישראל וכ"א מקבל לפי קדושתו כמו שידוע מכוונת האר"י ז"ל על ישמח משה במתנת חלקו עי"ש וזה שכתוב ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר וכו' עדת ר"ל עדים הם התכשיטין כלומר שמשה הקהיל את כל העדי והקדושה והקישוט שהי' לישראל בהר חורב וע"י חטא העגל נסתלק מהם והי' מתיירא משה פן ישלטו בו זרים ח"ו הם החיצונים והקליפות לזה הקהיל משה כל הניצוצות לעצמו והוא רעיא מהימנא וז"ש אלה הדברים כו' ששת ימים כו'. ר"ל עי"ז שישמרו שבת אז כ"א מישראל יוכל לחזור וליקח האורות והכתרים שנמסרו ממנו ע"י חטא העגל ר"ל כי השבת תיקון על חטא הנ"ל דכל השומר שבת כו' אפילו עובד כו' מוחלין לו ואז משה מחזיר לכ"א ואחד מישראל חלקו מהארת קדושת כר"ל והבן: בפסוק והמלאכה היתה דים לכל המלאכה לעשות אותה והותר והנה לכאורה האי דיים והותר הוא תרתי דסתרי אהדדי דאם היתה רק די לא הותר ועי' באור החיים: ונראה לי דהנה הוא י"ח נקרא אל שדי. אל הוא מלשון תוקף כמו ואת אילי הארץ שדי מרמז על השפעתו המכונה בלשון שדיים והקב"ה הוא אל שדי שהוא י"ח כביכול מתגבל עם השפעתו ומצמצם אותו ומגבילו וזהו שדרשו רז"ל שאמר לעולמו די דהנה כל דבר הבא מכח א"ס ב"ה אזי יש יכולת בדבר ההוא להתרחב ולהתפשט בלי גבול והוצרך הקב"ה לומר די ליתן גבול כך וכך יהי' סדר העולמות וסידור השתלשלות העולמות במספר במנין לפי מה שהבין י"ת בחכמתו העליונה: איך ומה וכמה הצריך לפי סדר הבריאה ואז אמר די וזהו הגבורה וצמצום שהוצרך הוא י"ח לצמצם כחו והותר הש"י זה הכח לצדיקים שבכל דור ודור שהם יגמרו הבריאה ויוסיפו על מעשה בראשית כמו דאיתא בזוהר הקדוש דבמה דהצדיקים עוסקים בתורה ומחדשין חידושין דאורייתא הם בוראים שמים וארץ חדשים וכמו שנאמר ואשים דברי בפיך לנטוע שמים וליסוד ארץ וכמו כן בכל המדות והחסדים אשר הוא י"ח משפיע לכנ"י דאם הי' רוצה להשפיע לפי הערך שלו הי' הדבר בלי שיעור וערך ולא הי' יכולין לקבל כי ישראל אינם יכולין לקבל רוב טובה כו' רק הוא י"ח מצמצם השפעתו לפי כח המקבלים וזה הצימצום גופא הוא החסד הגדול וזהו גבורה שבחסד. והנה גבי מלאכת המשכן שהי' מעין בריאת שמים וארץ והי' בנוי ומסודר ע"פ שכל אלקות ונעשה עפ"י צירופי שמות ואותיות הקדושים אשר נבראו בהם השמים וארץ והי' כמו שאמרו חכז"ל יודע הי' בצלאל לצרף אותיות כו' וכן בחמת עיקר המלאכה של בנין ביהמ"ק והמשכן הי' מה שכיוונו בכל מעשה ובכל כלי לדבר רוחני והמשיכו מקודשת עליונה על כל דבר מעשה אשר יעשו ע"י השכל שהשפיע בהם הש"י כמו שנאמר ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת וע"י ה"ג אלו נבראו שמים וארץ כמו שנאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו: והיה אם הי' רוצים לכוון ולהמשיך ולעשות יחודים וצירופי שמות לפי שכלם ורוח קדשם הי' הדבר עד אין שיעור וערך כי רוח אלקים הופיע עליהם והותלבשו בכח אין סוף אך הוצרכו לתת גבול לדבר והותירו לצדיקים לעתיד לבוא אשר