עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryתורת אמת

תורת אמת לה

Torat Emet 35 · תורת אמת · free full Hebrew text

Open in the reader →

תואר ואז יוכל לעשות ממנה איזה תואר שירצה ד"מ כלי כסף כל זמן שהוא מתואר בצורתו ותוארו אי אפשר לו להעשות ממנה תואר אחרת עד שצריך להתיכו ולעשותו חתיכת גולם ואז יכול לעשות ממנו איזה תואר שירצה. ועד"ז יבואר ג"כ סוד הווידוי דכשאדם מעלה על זכורנו את אשר קלקל ועיוות ומתחרט באמת ומודה ועוזב אז מתכפר לו עי"ז כי מן החטא ההוא שחטא ח"ו נעשה בבחי' ציור ע"י צירופי אותיות לפי ענין החטא ההוא וכשמעלה על זכרונו למוח החכמה והזכרון ואומר אשמתי בחטא פלוני בזה העלה את החטא לבחי' גולמא ובזה נמתקין אילו אותיות של חטא כשמתחרט באמת ובשובה בתשובה שלימה וצועק במר נפש להש"י שיכפר וזהו לשון חרטה כמו וכתוב עליו בחרט אנוש והיינו שנחרט ונכפר ונקנח אילו הצירופי אותיו' של החטא ההוא והוא מחמת שהעלהו לעלמא דאיקרו גולמא וזהו בחי' נושא עוון והבן ועד"ז נבאר קצת ענין פורים מה דאמרו בגמ' חייב אינש לבסומי בפורי' עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי והנה לא מצינו בכל התורה כולה משתיית רוב יין יצא דבר טוב ואדרבה מצינו להיפך אצל יין וכן כמה דברים רק כאן הנס הי' על משת' היין והכתיב מכנה כאן עיקר הסעודה ע"ש היין ולא על הלחם אכן יסוד ותוכן הדברים כך הוא דהנה המלכה אסתר הצדיקת היתה צריכה בעת ההיא לבטל ולהשפיל גודל תקפו של המן הרשע אשר גידלו ונישאו המלך לזה החכימה הצדיקת להגביה ולרומם אותו ברום המעלות אשר אין למעלה הימנה עד שעשתה איתו שוה למלך באמרה יביא המלך והמן אל המשתה כי כל זמן שהי' מוכרע בדעתו של מלך גדלות ונשיאת המן לא היתה יכולה לעשות לו שום דבר כי הדעת מכרעת ולזה היתה צריכה להגביה אותו להשוות אותו עם המלך ועשתה להם משת' יין ומחמ' ריבוי שתיות יין יצא המלך למעלה מן הדעת ואז היתה יכולה לבטל ולשבר תקפו של המן כי עלמא דאיתקרי גולמ' היא דבר שבא מבחינת אין וכמ"ש והחכמה מאין תמצא ושם בחי' דבר והיפוכו שוין הם לכן אפשר לעשות מדבר היפוכו והכל ע"ד שנתבאר וזהו ג"כ סוד של שני שעירי' של יוה"כ שצריכים להיות שוים במראה ובקימה וליקח כאחד ועי"ז הגביהו את הידוע ברום המעלות ושם כשהיו בבחינה זו הי' הכהן מתוודה ומתחרט ואומר אנא השם חטאו עוו פשעו כנ"ל והי' יכול לבטל ולהתחרט את החטאי' ולשבר כח הרש' כאשר נתבאר לעיל והטיבו אשר דיברו חכמי דורתינו ז"ל יום כפורים שהוא יום כמו פורים וע"ד שבארנו עבודה אחת הוא להם והבן והנה תקפו של המן הרע כבר בטלה ושוברה אסתר הצדיקת. ואך בכל דור ודור החיוב חל על כ"א מישראל לבטל ולשבר כחו של המן שלו הן בכללות ישראל והן בפרט לבטל כחו אשר חבוי וטמון בקרבו וצריכין אנו ג"כ עבודה זו שעשתה אסתר המלכה לזה אמרו חכז"ל חייב אינש וכו' היינו שיבסם את עצמו בשתית היין עד דלא ידע שיצא למעלה מן הדעת ולא יהי' לו דעת מכרעת בין ארור המן וברוך מרדכי ויבא לבחינת עלמא דאיקרי גולמא ושם יכול לעשות מדבר היפוכו אז כשיהיה על בחינה זו יכול לבטל כח הרע כיון שבא למדריגה למעלה מן הדעת והבן וזהו כוונת התירוץ של המדרש על קושיתו למה אנו מגביהין עמלק הרשע לעולם הקדוש למוח החכמה והזכרון. כי כיון שאנו צריכין לבטל כחו ותקפו של הרשע לזה אנו צריכין להגביה אותו למעלה דאיתקרו גילמא ואז אני יכולים למחות את ולשבר את תוקפו הרע וזהו רומז על שולחן ריקם היינו שאנו צריכין שיתרוקן ויתקנת וימח שמו וזכרו ותקפו הרע ויתבטל והמשכיל יבין: אמרו חכז"ל משנכנס אדר מרבין בשמחה דהנה הוא פלא בעיני רבים למה כתיב בשמות שנקראו האבות והשבטים הטעם אשר קראו להו השם האב או האם ואצל יצחק אבינו כתיב ויקרא שמו יצחק משמע מאת הקב"ה וב"ש והטעם ע"י לשון צחוק ונראה דהנה דבר המהווה מעוז ושמחה בעולם אינו בא רק מדבר המתהפך כמו שאנו רואים אם לבש אדם מלבושים הראוים לו אזי אין רואה ואין מביט וכאשר שמלת אשה בפורים או בחתונה אזי נעשה צחוק והיתול בעיני כל. וכל דבר שמשנה אדם ממנהגו הראוי זה לשמח' יחשב בזה העולם והנה הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה לעילא ולעילא לפני שמו ית"ש הנכבד והכירא דהנה אצל עקדת יצחק הי' דבר המתהפך שאברהם לבש בחינ' יצחק יסוד האש וגבורה והדין בלתי רחמני' נגד רצונו ומדתו ויצחק לבש מדת אברהם יסוד המים שנשפך לארץ בחי' שפל ונבזה איש חסד לכל וזה הי' שמחה לפניו י"ח כל חידו וכל טיבו ומזה נעשה צחוק לפניו כביכול: ולזה נקרא שמו יצחק ולזה נמצא בכוונת האר"י זלה"ה ויאמר יצחק אל אברהם אביו ויאמר אבי ר"ל שאתה בחי' אבי כי מקודם אנת חסד יסוד המים ויאמר הנני בני י"ל עתה אני בבחינתך והנה ה' מלך נאות לבש וכשעלה במחשבה לפניו י"ת לברוא העולם אזי לבש א"ע ית' בת"י נינין קדישין מספר גאות והגאוה והגדולה לחי העולמים אבל חלילה וחלילה להמצא גאות בברואיו הנאצלים מתחת כסא כבודו י"ת והשמחה לפניו בדבר המתהפך שהגאות העליון בא מתתא ועילא היינו מפני ששני אלו השמות שם ע"ב ושם א"ל ב"ם הפסיקו בין לבושי דמלכותא ומתנוצצים בין לבוש של המלכות ונעשה מת"י מתפר ר"ה למעלה ור"ה למטה כידוע לי"ח. וישראל בני אל חי מגודל התדבקותם והתקשרותם מתתא לעילא בהאותיות והשמות הללו הקדושים ומכניסים החצי מלבוש עם השמות הקדושים לעילא ואז נגמר הלבוש הגיחזת ונעשה ת"י נימין קדישין ומכתירין את אלקי הצבאות והוד והדר לפניו ועוז וחדוה במקומו וזהו שמחה לפניו בלבושו שמקורו ושרשו לעילא בא התרוממותו