תורת אמת לד

ישראל צריך למחות חלק הרע המכונה בשם עמלק אשר טמון בקרבו של אדם שכל זמן דזרע עמלק ימ"ש בעולם אז כיוון דהאדם ג"כ הוא עולם קטן: אז נמצא בוודאי בכל אדם כח עמלק וחלק הרע אשר מתעורר בכל פעם לחטוא את האדם, וע"ז בא הזכירה בתורה. והנה כח של זרע ישראל אינו אלא בפה דהקול קול יעקב בתורה ובתפל' וכשאדם יש לו כח זה ובוער תמיד לבו להשי"ת אז אין שום רע יכול לשלוט בו אבל כשאדם מניח כח זה. ויסעו מרפידים שרפו ידיהם מן התורה מיד ויבוא עמלק ותיכף שורה הרע עמו. אך כשאדם תופס עכ"פ מידת יראה להיות ירא מלפניו ית' לעבור על מצותיו אז עכ"פ אינו בא לידי חטא וז"ש ואתה עיף ויגע שכחך נחלש שרפו ידיהם מדברי תורה ועבדות השם וגם אינך ירא וז"ש ולא ירא אלקים וע"כ תזכור תמיד מאוד שלא יכשילך כח עמלק וז"ש מחה תמחה זכר עמלק שתמחה מלבבך שורש הרע ולכפות אותו תחת הטוב וזש"ה והיה כאשר ירים משה ידו ר"ל כחו ועוצם ידו כשהצדיק מרים זה הכח וגבר ישראל אבל כשיניח זה הכח אז ח"ו וגבר כו' וע"כ צריך להחזיק בכח בתורה ובתפלה להכניע הרע תחת הטוב. במדרש זכור את אשר עשה לך עמלק. כתיב זכור את יום השבת לקדשו כו' יכול דשני הזכירות שווין הם. וע"ז אמר שהע"ה אין לחכם עם הכסיל אלא זה זכור לקדשו ולכבדו וזה זכרהו למחות ולאבדו. דשורש הדבר כך הוא דהתורה הזהיר אותנו על ד' זכירות שנזכיר תמיד ה"ד דברים שהם עיקרי ושרשי האמונה והדת אחד לזכור מעמד הר סיני שכל האיש ישראל צריך להיות דומה בעיניו כאלו הוא עומד בהר סיני לקבל את התורה דבאמ' יש עבר ועתיד אבל בהקב"ה לא שייך זה. והוא בכל יום נותן תורה לעמו ישראל וע"י כן כשאדם פותח איזה ספר ורוצה ללמוד צריך לזכור מעמד הר סיני וכאילו הוא מקבל התורה מפי הגבורה אז בא לידי אימה ויראה כמו שניתנ' התורה ברתת ובזיע כדכתיב ויחרד כל העם אשר במחנה. וצריך שיהיה לאדם חרדה בכל רמ"ח איברים שלו הנקרא מחנה שכינה כמ"ש והיה מפניך קדוש הזכירה השני' הוא זכור אשר עשה ד' אלקיך למרים ר"ל כשאדם מתבונן במעשי הצדקו' של מרים אשר בא לה עונש לה"ר שאמרה דלטורין על משה לפני שמו ית' כי הקב"ה אינו רוצה שיקטרג על שום אדם לרע לפני השם רק צריך לשמור פיו ולשונו ושלא ידבר בהם רק טוב ולמשוך חסדים לעולם ולהוציא הטוב מן הסתום אל הגלוי ולקבוע הטוב בפה ולהכריע בלשון צדיק כל חלקי הרע תחת הטוב. הזכירה הג' היא זכירת שבת שאדם צריך לקדש את יום השבת וכל ימי החול צריך אדם לזכור את יום השבת ולצפות על קדושת שבת וכמו ששנינו חייב אדם לומר היום יום א' בשבת יום שני בשבת וצריך אדם לחבר קדושת שבת בכל יום ואח"כ זכיר' עמלק ר"ל אף שאדם הוא בדביקות גדול ולבו בוער באש לעבודת השם אעפ"כ צריך מאוד ליזהר ולהשגיח על עצמו שלא יתן מקום לחלק הרע שבו. כי ניצוץ היצר טמון בקרבו ובלבו של האדם ואף שהאדם סובר שהוא בדביקות עליון פתאום יתעורר בו תאות היצה"ר וצריך להשגיח ולמחות זה היצר מלבו אף שהאדם דבוק בקדושת שבת כמו דחזינן בזרע ישראל דור המדבר שהיו דור דיעה והיו אז במדריג' גדול' וראתה שפחה על הים וקבלו התורה מפי הגבורה ונפסקה מהם זוהמת הנחש רק שניסו את שמו ית' במה שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין ולא עשו שום עבירה רק שחטאו במחשבת' על מה שרצו לדעת מאיזה מקום נמשך עליהם השפעת השם ב"ה אם ההנהגה היא עפ"י עולמות התחתונים ע"י המדו' או שהם נשפעים מעולם העליון. המכונ' בשם אין ויש בכאן שכל עמוק בביאור החטא הזה ואין כאן מקומו אך עכ"פ היוצא מזה אף שהיו אז במדריגה גדולה מיד שחטאו בהורהר המחשבה מיד ויבא עמלק ע"כ צריך האדם להשגיח על עצמו ולהכרית זכר עמלק היושב בקרבו והבן עוד דרוש לפרשת זכור איתא בפרקי דר"א ובמדרש תנחומא כתיב זכור את יום השבת לקדשו וכתיב זכור את אשר עשה לך עמלק, לזה זכור ולזה זכור אלא למה"ד למלך שעשה סעודה וזימן את האורחים נכנס התמחוי לפניו מלא כל טוב אמר פלוני אוהבי משקינח את התמחוי אמר זכור פלוני שונאי ואמרו לו אוהביו לזה זכרת ולזה זכרת, אמר להם זה זכרתי על תמחוי מלא כל טוב ולזה על תמחוי ריקם כך השבת, זכור את יום השבת לקדשו ולכבדו כו' ובעמלק על שולחן ריקם תמחה את זכר עמלק מתחת השמים והוא פלא ובהעיר לב י"ל דהנה האדם הוא קומה שלימה והוא עולם קטן וכן כל עולם הוא בחי' קומה (שלימה) וגם כוללת העולמות הם ג"כ קומה שלימה והנה מוח הזכרון והחכמה הוא עול' העליון קדוש ונורא כידוע והנה אצל שבת טוב ויפה הדבר להעלות לעולם החכמה והזכרון בכדי לקדשו, אבל אצל עמלק הרשע ח"ו להעלותו לעולם הזכרון, וזה הי' קשה להמדרש והתירוץ ע"ז יובן ע"פ מה דאיתא בשם האשל הגדול מוה' דוב בער מ"מ דק"ק מעזריטש על המשנה בפרקי אבות שבעה דברים בחכם וכו' וחילופיהן בגולם וביאר הוא ז"ל דאית עלמא דאיקרי בבחי' גולמא והוא עולם החכמה שהיא יו"ד כי יו"ד הוא רק נקודה קטנה ויוכל להצטייר כל אות שתרצה וזהו כוונת המשנה וחילופיהן היינו אם רוצים להחליף איזה דברים מהדברים בגולם היינו דצריך להעלות אותו הדבר להאי עלמא דאיקרי גולמא ומשם יוכל להחליפו עכ"ל, ונבוא לבאר ולהרחיב קצת ולהסביר הדבר דהנה כל דבר שהוא בתואר ובצורה מן הצורות אי אפשר לו לקבל צורה אחרת, לכן צריך לקלקל צורה ההיא ולעשות אותה גולם בלי שום