תורת אמת כה

כשבא להתגלו' המידו' אז יש דיניסתכו' וחובה ע"י שנוי המקבלי' כי מאתו לא תצא וכו' רק בבחינת הכלים נעשה שינוי וכו' והנה עיקר עבדות בני אל חי הוא להעלות הדינין למקורן ושורשם בקודש ולהמתיקן בחסדים עליונים זכים וקדושים. וכמו שהי' בימי קדם וזהו שתרגם אונקלס ואילין דינא די תסדר קדמיהון ר"ל שתסדר ותמתיק הדינין כמו שהם בימי קדם וברצון הקדום והמשכיל יבין: בפסוק ועבדתם את ה' אלקיכם ובירך את לחמך ואת מימיך והסירותי מחלה מקרבך והוא תמוה דפתח בלשון רבים וסיים בלשון יחיד ונראה לומר דהנה ידוע דהוא ית"ש אינו צריך לעבודתינו וצדקותינו כי אם צדקנו מה נפעל לו ומה יתרון לו י"ת מעבודתינו דעבודה ושירות שייך אצל אדם דכל איש צריך לעשות מלאכתו מה שמוטל עליו בביתו ובא איש אחר ושירת אותו שפיר מיקר עבודה אך אצלו ית"ש אין שייך זה אך עבודת השם הוא זה דהנה עיקר תענוגו ית"ש הוא להיטיב לברואיו להשפיע להם כל צרכם ועבור זה ברא כל העולמות וכל הברואים כדי שיעשו רצונו ויקבלו שפע וזה א"א אם לא ע"י אתערותא דלתתא מה שאדם הולך בדרכי השם ומדבק במידותיו ית' מה הוא רחום כו' ואז מעוררין המידה למעלה ומשפיע חסד לעולם כי כשאדם אינו מעורר החסדים למעלה במעשה התחתונים אף שהקב"ה לא ימנע עבור זה חסדו מאתו ונותן לו שפע מצד מידת החסד אך בזה לא נשלם התענוג כי זה קשה לפניו כביכול להשפיע לתחתונים דרך נס בלי התעוררות התחתון כמו שאמרו חז"ל קשים מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף דקריעת ים סוף הי' דרך נס בלבד כי הכנסת ישראל הי' ערום וערי' בלא תורה ומצות ולא הי' התעוררות מלמטה אך הש"י הטה עליהם ברוב חסדו רחמים גדולים והוצרך להגביר עליהם מידת החסד ולכך הי' קשה לפניו ית"ש קריעת ים סוף כמ"ש חז"ל הים ראה וינוס ארונו של יוסף דבאמת הים לא הי' רוצה לקרוע דהים עושה רצונו י"ת כפי הטבע שהטביע בו הבורא י"ת שילך מלא על כל גדותיו ומה"ת יקרע להם לצאת מגדר של הטבע אך במה שראה ארונו של יוסף צדיקו של עולם שכבש את יצרו ואת טבעו ולא רצה לשמוע אל אשת פוטיפר עבור אהבת שמו י"ת ומזה נתיירא הים וינוס שהקב"ה מנהיג את כנסת ישראל להטיב להם ולהגביהם למעלה מן הטבע אבל באמת לא הי' שום התעוררות כלל ולכך הי' קשה הדבר לפניו ית"ש כמו כן מזונותיו של אדם אם הוא אינו מעורר למעלה קשה לפניו י"ת כביכול ג"כ להשפיע לו מזון ולהשתמש במדת חסדו כמו שאמרו חכז"ל על שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי אבל כשאדם עובד באמת את השם אז מגיע לו שפעו י"ת מצד הדין ואינו צריך להשפיע לו מצד החסד וזהו תענוג הש"י וזהו עבודת השם שאינו מטריח את קונו להשתמש במידותיו ולהשפיע מידת החסד אך אוכל ונהנה מיגיע כפו וכמו כן אמרו חכז"ל במדרש דאמרה מידות החסד כ"ז שהי' אברהם קיים בעולם לא הי' צריך העולם למידת החסד ור"ל אברהם אבינו הי' במקומו אשר פתח שערי החסד בעולם במעשיו הטובים ולא היה צריך החסד לגלות פעולת מצד החסד לבד כי הי' התעוררות התחתון והנה כל צדיק וצדיק עובד את השם. לפי שכלו ולפי השגתו כל א' לפי מה שלבו נוטה יש צדיק שעובד את השם בדביקות ע"י מידת אהבה ונעשה מרכבה לחסד כמו אברהם אבינו ע"ה ויש ע"י מידה אחרת של גבורה כמו יצחק וכן יש שעובד השם י"ת ע"י מידת האמת כמו יעקב ויש בחינות שונות זו מזו וכל אלו השינויים הנ"ל אינו אלא מצד העובדים המעוררים את השפע אבל באמת שם בשורש במקור העליון אשר שם נאספו כל העובדות התחתונים הכל הולך אל מקום אחד ומכולם נעשה עטרה לראש המלך ב"ה וכל הצדיקים כוונתם לפתוח מקור השפע שממעשיהם הטובים נתרבה התענוג אצל הבורא י"ת ואז הקב"ה משפיע לכל באי עולם וכולם מקבלים שפעו וא"כ ברכת השפע הוא אחדות אבל התעוררות השפע נעשה בבחינות רבות שונות זו מזו ע"י עובדות הצדיק אשר ממשה כ"א הם שונים זו מזו וזה שאמר הכתוב ועבדתם את ה' אלקיכם נקט לשון רבים שכל אחד עובד לפי כחו ושכלו ולפי השגתו והכרת אלקות אצלו וזה ה' אלקיכם לפי השגת אלקות שלכם אבל גבי קבלת השפע הבא ממקור אחד לכלל ישראל אשר הם באחדות לכך כתיב ובירך את לחמך כו' ר"ל כשהצדיקים משפיעים מיין נוקבים למעלה אזי עושין בריכה עליונה ממקור מזל העליון להשפיע לבנ"י כל מיני חסדים טובים וכל מיני השפעות הקדושים המכונים בשם לחם ימים ועי"ז שהקב"ה ישפיע שפע ברכה לבנ"י אז והסרותי מחלה מקרבך דיש רעה חולה בבני אדם כמו שחושב שלמה המלך ע"ה בספרו חילאת בני אדם עושי שמור לבעליו כו' ולא ישליטנו לאכול כו' דזהו חולאת הנפש אשר לו יוכל האדם ליהנות מעושרו אבל כשהשפעתו יהי' מידו י"ת שפע ברכה לעולם אז יסורו כל החולאים מן העולם ולא יאכלו עוד לחם העצבים רק כל האדם יאכל בשמחה את לחמו וישתה את מימיו כפי ברכת השם אשר בירכו י"ת אמן: לשבת פרשת שקלים אמרו חז"ל באחד באדר משמיעין על השקלים כו' הא דנקט לשון משמיעין ולא מכריזין הוא משום דשמיעה הוא מורה על הבנת הדבר עפ"י השכל ור"ל דמשמיעין לעולם על השקלים ומבינים להם הטעם ושורש הדבר של השקלים דלמה צותה התורה על המספר דבאמת אסור למנות את ישראל ולמה נצטרך השקלים שלא יהי' בהם' נגף אבל שורש הדבר כך הוא דהנביא אומר המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש