תורת אמת כד

והאמת וזש"ה ביום הזה באו מדבר סיני ר"ל בבהירות ואור של התחדשות השלישי הזה שהוא עצם הקדושה באו למדבר סיני ועי"ז יכולים לבוא לבחינת הדיבור של סיני הוא הכולל כל הדיבורים וכל הענינים וכמו שאדם מדבק א"ע במידה הכוללת כמו כן הדיבור שלו נעשה סיני וכולל הכל ויכול לפעול בדיבורו כל מיני השפעות טובות לבנ"י כל מיני חסדים טובים לזרע ישראל ישועות ונחמות אכי"ר ובזה תבין מה שכתב בזוה"ק על פסוק לא תעשון אתי י"ל לא תעשון אותי. אמר ר' יצחק כתיב גדול אתה היינו לי הכסף וגדול שמך היינו לי הזהב וכולי גוונין לא מתחזין אלא בישראל הה"ד ישראל אשר בך אתפאר דהנה באמת אף דמידות וספירות הקדושים הם גבוהים מאוד והם אורות רוחניות נעלמים אעפ"כ ח"ו אסור להתפלל להם לבדו ולהחזיק אותם לאלקות כי ח"ו מקצץ בנטיעות אם לא שמדבק כולו בשורשו בכח אין סוף ב"ה השופע לתוכם ומחי' אותם. וכמו דאי' בתיקונים וכד אנת תסתלק מנייהו אשתארו כולהו כגופא בלא נשמתא וחסדים וגבורות מרמזין לגוון חוור וסומק שהם בחינת זהב וכסף וז"ש אע"ג דכתיב לי הכסף ולי הזהב ר"ל שיש לו מידות הקדושים הנאצלים ממנו מ"מ אל תפרידו אותם מן השורש ולא אתכללו המדות כי אם בשורש של ישראל ששם נמזגין המידות וכלול מן כל הגוונין והמידות והתפארות כמ"ש ישראל אשר בך אתפאר והבן בפסוק וישב משה את דברי העם אל ה' עיין באור החיים שפי' דח"ו דלא בדרך תשובה החזיר משה את דברי ישראל להשם ב"ה כי הוא ית' אין צריך לתשובתו הלא לפניו גלוי כל מחשבת בני אדם רק משה סיפר דברי ישראל לפני השם כדי לחבבן לפני המקום וסיפר דבריהם מה שהשיבו כהוגן והקדימו נעשה לנשמע וי"ל עוד דמשה הסתכל בתשובות ישראל דהקדימו נעשה לנשמע וזה דבר פליאה שאין ב"א יכול להשיגו זולת כח אלהות כמו דאיתא במדרש מי גילה רז זה לבני מה שמלאכי השרת משתמשין בו דכתיב ברכו ד' מלאכיו עושי דברו לשמוע בקול דברו עושי והדר לשמוע והם כוונו למטה ג"כ דיבורים אלו והבין משה שאין זה דבר עצמם מצד בחירתם אלא רוח ד' דיבר בם והופיע עליהם רוח קדושה מלמעלה ושכינה עצמה הי' מדברת מתוך גרונם של כל איש ישראל תשובה זו של נעשה ונשמע וז"ש וישב משה את דברי העם אל ד' ר"ל שהחזיר דיבורים. כלומר שייחס הדיבור הלזה לא לישראל כ"א להשם ר"ל שזו תשובת ד' בעצמו ונתן בפיהם דיבור של נעשה ונשמע ודוק: בזוהר הקדוש דבעשרת הדברות גבי לא תגנוב וכן גבי אינך פיסקא טעמא בגווייהו להורות דמותר לגנוב דעתייהו דרבי' כדי ללמוד ממנו הכוונה דהנה באמת יש שמעשיהם שוים וכמו דאיתא בש"ס שנים שאכלו הפסח זה אכל לשם פסח וזה לשם אכילה גסה ע"ז נאמר צדיקים ילכו בם וע"ז נאמר ופושעים יכשלו בם כו' א"כ המעשה של שניהם שוה כמו האכילה זה וזה אכלו אך הנפקותא ביניהם היא הכוונה והטעם אשר מפסיק ביניהם שזה יש לו טעם וכוונה וזה יש לו כוונה אחרת זה נותן טעם לפגם וזה נותן טעם לשבח לשם שמים ולא המעשה הוא העיקר אלא הכל הולך אחר כוונת הלב וכך שמעתי מאדומ"ו הרב נ"י פירוש על הא דאמרו חז"ל שיעור אכילה בכזית דהוא ע"פ רמז דשיערו חכמים דבחינת האכילה צריך להיות ע"ד בחינת הזית דהנה באמת יש בזית ב' בחינת מהופכים זה מזה דהזית בעצמו קשה לשכחה והשמן של זית יפה לזכרון והוא דהפרי בעצמו כ"ז שהוא מחובר בקליפתה ועצמותה ואז היא עדיין במרירתה שלא נמתקה אז היא קשה לשכחה אבל מכיוון שנעשה שמן ע"י כתישה וטחינה אז השמן היוצא ממנה יפה לזכרון כיון שנמחקה כמו כן בבחינת האכילה באמת כשאדם אוכל בבחינה גשמיות אזי אין מועיל אכילה זו כיוון שלא פעל כלום כיון שהגשמיות באמת הוא דבר רע כשאדם אוכל מחמת תאוות וחמדת היצר אבל כשאדם אוכל בקדושה ומשליך תאוותו ואינו משגיח על גשמיות המאכל אלא על מוצא פי' ד' על חיות הרוחניות התחוב במאכל ומעלה ניצוצות הקדושות שבתוך המאכל ע"י יחוד (הקב"ה) הוי' אדנ"י גי"מ מאכל אז אכילה הזאת נחשבת לעבודה במקום קרבן והשולחן דומה למזבח שהוא מכפר כיון שאכילתו בקדושה והכל לפי האוכל ולפי כוונת הלב ובענין כוונת האכילה שמעתי מפה קדוש אדוני מ"ו הרב נ"י פי' על מה שאנו אומרים בזמר של צור משלו אכלנו כו' שבענו והותרנו כדבר ה' והוא דהשם הוי"ה ב"ה על שהוא היה הוה ויהי' ובאדם לא שייך עבר ולא דברה תורה כ"א בהוה וגם עתיד יכול להיות אם ירצה השם והנה באמת בענין האכילה כשאדם אוכל בקדושה אז המאכל נעדר מן העולם ולא שייך בו עתיד רק כיוון דבדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם א"כ בכל הנמצאים יש כח ובחינה של שם הוי' ב"ה כי כח הפועל בנפעל א"כ כשאדם אוכל בקדושה ובדביקות ה' אז נקשר כח הוי"ה ב"ה במאכל ההוא ונמצא אינו אוכל רק ישבע והותר כי כח ה' לא יכלה וזהו כדבר ה' והבן: פרשת משפטים בפסוק ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם ותרגומו ואלין דיניא די תסדר קדמיהון ידוע דאית תליסר מכילין דרחמי והם שלש עשרה תיקוני דיקנא עילאה והם אל רחום וחנון וכו' והם עוצם הרחמים וחסדים טובים עליונים ואל הוא מלשון תוקף וחוזק כמו את אילי הארץ להורות שהם תוקף הרחמים וחסדים נשגבים והמשכם משלש עשרה מידות היוצאים מפסוק מי אל כמוך וכו' והם נקראים בזוה"ק שבחא דעתיקא קדישא ושם הוא הכל רחמים עד מימי קדם שהוא ברצון הקדוש האחדות הפשוט וחסד עליון אכן