תורת אמת כב

כל השונה הלכות ביום (בוודאי הוא קשור) ר"ל ששונה בזאת הבחינה שיודע מן התורה כל ההליכות והתנהנות של כל יום בוודאי הוא קשור ברוחניות בעולם התורה,. וא"כ הוא מובטח שהוא בן עולה הבא שנאמר הליכות עולם לו וזה בוודאי אי אפשר לידע התנהגות העולמות אם לא ע"י הלכות התורה שמקשר נפשו ברוחניות התור' ועי"ז ידע איך להתנהג וזהו שאמר הכתוב הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ר"ל אשפיע לכם מזון ושפע רוחניות שיהיה נפשיכם ניזון מחיות התורה ורוחנית היורד מן השמים כו' ואז עי"ז שאתם תהיו קשורים ודבוקים ברוחניות התורה ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו שהעם ילקטו מזה התנהגות של כל יום ביומו ר"ל שע"י התורה ידעו האיך להתנהג בכל יום כאשר הארכנו לעיל בס"ד והבן: בפסוק ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים וידי משה כבידים ויקחו אבן וישימו תחתיו כו': דהנה כתיב בספר עשרה מאמרות אלו לא אמרו ישראל אל משה קרב אתה ושמע פן נמות כו' ואם שמעו ישראל היו"ד דברות מפי השם עצמו לא הי' צריכין לשני לוחות הברית לוחות אבנים רק שהיה השם ית' משפיע להם שכל והשגה גדולה כל כך עד שהיו ידים של משה רבינו ע"ה בעצמו כשני לוחו' ועשר אצבעות שלו חמשה של צד ימין וחמשה מצד שמאל הי' מאירים לישראל ומשם היו יכולים לקבל ולהשיג כל התורה אך מחמת שדחו יד ימין ורצו לשמוע ע"י סרסור לכך נתמעט ההשגה מהם והוצרכו לשתי לוחות אבנים. והנה הש"ס יליף מכאן דכל המשתתף בצערן של ישראל זוכה ורואה בנחמתם. ומביא ראי' מכאן דכתיב וידי משה כבידים ויקחו אבן וישימו תחתיו דהשתתף בצערו של ישראל דלכאור' הוא תמוה במאי עסקינין אי באדם שיש לו שייכות בצער הצבור ואיננו מצער עמהם אטו בשופטני עסקינן מי הוא האדם אשר רואה בצערו ולא ישים אל לבו ומאי ארי' עם צבור ואי דהש"ס מיירי באדם אשר טוב לו לבו ואין לו שייכות כלל בצער הצבור ואעפי"כ צריך להשתתף עמהם בצערן א"כ קשה מאי ראי' ממשה שהשתתף בצערן של ישראל הלא כאן מלחמת עמלק עיקר הדבר הי' תלוי במשה כמ"ש צא הלחם בעמלק אך י"ל דבאמת אמרו חז"ל ויסעו מרפידים ויבוא עמלק ע"י שרפו ידיהם מן התורה עי"ז בא עמלק והנה ישראל אשר רפו ידיהם לשמוע מפי השם עצמו רק ע"י סרסור ונתמעט השגתם לכך בא עמלק עליהם אבל משה בשביל זה לא ירד כלום ממדריגתו עבור זה וא"כ עיקר המלחמה הי' עבור ישראל ואפ"ה הי' מצער בצערן ושפיר יליף הש"ס דחייב לשתף בצער הציבור ולפי"ז י"ל פירוש הכתוב וידי משה כבדים ר"ל שהכניסו ישראל משא וכבדות בידים של משה ע"י שלא רצו לשמוע מפי השי"ת דהוו הידים מאירים להם אך כיוון שמיאנו בדבר אז הכניסו כובד בידים והוצרכו לשני לוחות אבנים וזהו שאמר ויקחו אבן וישימו תחתיו במקום הידים וזהו פירש שרפו ידיהם מדברי תורה ר"ל דרפו הידים מדברי תורה הידים של משה רבינו ע"ה שהיו יכולים להשיג דברי תורה מן הידים שלו אבל אהרן וחור שהם לא אמרו זה ואהרן הי' עם משה בהר הם לא נפלו ממדריגתם והשגה שלהם והי' מאירים להם הידים של משה וז"ש תמכו בידיו מזה אחד שהם באמת הי' משיגים מן הידים של משה וכל יד הי' להם כלות אחד והיו ידיו אמונה עד בא השמש ר"ל שידיו היו מאירין להם עד פטירת משה הנמשל לשמש והבן: ויאמר כי יד על כס יה מלחמה ל"ה בעמלק מדור דור ואיתא בילקוט ר' ברכי' בשם ר' אבא בר כהנא כל זמן שזרעו של עמלק בעולם כביכול הכנף מכסה את הפנים אבד זרעו של עמלק ניטל הכנף מן הפנים שנאמר ולא יכנף עוד מוריך ור' לוי בשם ר' חמא בר חנינא כל זמן שזרעו של עמלק בעולם כביכול אין הכסא ואין השם שלם אבד זרעו של עמלק מן העולם השם שלם והכסא שלם שנאמר האויב תמו חרבות לנצח וערים נתשת אבד זכרם המה וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו עכ"ד הילקוט הנה כתיב עוטה אור כשלמה כשעלה ברצונו הקדום והפשוט להאציל ולברוא את העולמות ולהטיב טובו וחסדו לכל באי עולם ושידעו גודל חסדו ויראתו י"ת שמו ולמנדע דאיהו רב ושליט והאיך הי' באפשר להיות לנו שום השגה בו ית' אשר לית מחשבה תפיסא בו כלל והוא מושלל מהשגה לזה מגודל חסדו וטובו האציל כביכול אור מהוד מעטה לבושו. וזהו עוטה אור כשלמה אשר ע"י יכירו כל באי עולם גדולתו וגבורתיו ורוממותו ית"ש וזה האור נקרא כביכול אור פניו של הקב"ה ית' שמו וזה שאנו אומרים יאר ה' פניו אליך ויחונך כי שם הוא עוצם חסדו ודא הוא שנאמר כי ימינך וזרועך ואור פניך כי רציתם ימינך הוא מדת החסד מידתו של אברהם אבינו ע"ה וזרועך הוא מידתו של יצחק אבינו ע"ה ואור פניך הוא מידתו של יעקב אבינו ע"ה והוא הי' הבחור של האבות וזה הוא עיקר ואור פניך כי רציתם שיזונו בני ישראל עם קרובו מאור פניו של הקב"ה וב"ש כביכול בלי שום מסך ומבדיל כי שם הוא עוצם גודל הרחמים והחסד הטוב והוא נמשך ממידה של שלש עשרה תיקוני דיקנא עלאה קדישא שהוא א"ל והוא לשון תוקף החסדים וחוזק שמשם נמשכו תוקף החסדים והרחמים עליונים לכל המידות ולכל העולמות וזה אורו ית' שמו לעד וזהו השם הקדוש או"ר פניא"ל שהוא אור פני אל והוא מספר מלבוש שהוא גימטרי' שע"ח וזהו עוטה אור כשלמה והוא ג"כ סוד החשמ"ל כי מספר אחד לכולם חושבנא דדין כחושבנא דדין וזהו הברכה בברכת כהנים. יאר ה' פניו אליך ויחונך.