תורת אמת יח

הרצון של הטובה העליונה ולהמשיך משם דרך כל העולמות שפע רצון ממקור החכמה עילאי ולהשפיע אל החכמה תתאי ומשם בא לנו שפע וברכ' וכל מיני חסדים טובים וכל מיני ישועות של חיים ושלום בעולם וכל מיני גבורות קדושים להיות כח ביד כל אדם ואדם מישראל להתגבר על יצרו ולהכניע כל חלקי הרע תחת הטוב וכשישראל זוכים לזה הבחינה והשיגה ידם לפתוח זאת הנקודה ומושכין מן ראשית החכמה מן סתום אל הגלוי ואז יש תענוג גדול להבורא ב"ה שרוצה להשפיע ועי"ז נתגדל מחשבתו אשר חשב על היהודים להטיב להם דכל זמן שהוא עדיין בהעלם כמוסה במחשבה אז הוא בחינת קטנות שאין אנו יכולים להשיג הרצון עליון ולא נשלם התענוג של הבורא ב"ה שרוצה להשפיע מפני שצריך אתערות' דלתתא אבל כשישראל עושין ופותחין המקור של הנבוע העליונה ועי"ז נשלם רצון ב"ה והמחשבה ואז מכונה בשם גדלות היינו שחכמה ומחשבה סתומה נתרבה ונתגדלה וזהו ותרב חכמת שלמה מחשבה של המלך שהשלום שלו נתגדל ונתרבה מההוא שקייא וזהו מחכמת בני קדם מהמחשבה הקדומה ובזה תבין מה שמצינו במקום אחד בתיקונים על פסוק פתחי לי אחותי פתחי לי באות ב' דהנה אות ב' נקודה בהיכלא דהוא מרמז על המחשבה סתימה לומר דכל מעשי בראשית אשר נבראו הכל היא בשביל המחשבה ונקודה זו והכל הוא כלול בראשית וגנוז וטמיר בתוך הנקודה הפנימי' של הב' ור"ל את כנ"י תראה לפתוח ה"ב להוציא מן הנקודה הפנימית כל הטובות הגנוזים שמה ולהוציא אותו מן הכלל מן הנקודה טמירא מן פלא עליון אל המעשה והתגלות הדבר וזהו שנרמז בראשי תיבות של הפסוק פתחי לי אחותי שמרמז להנ"ל והבן והנה בתיבת בראשית יש בו ששה אותיות נגד ששת ימי המעשה והנקודה שבתוך ה"ב הוא מכוין נגד יום השבת שהיא הפנימיות ושורש של כל ששת ימי המעשה דמשבת בא חיות ומזון לכל ששה ימים וכל ששה ימים כלולים ביומא שביעאי וזהו שמצינו בתיקונים פעם א' פתחי לי ביומא קדמאה כו' שראשי נמלא טל זהו יומא שביעאי והכל הולך אל מקום אחד וכוונה א' כמ"ש לעיל שצריך לפתוח המחשבה קדמאה ולהמשיך משם שפע לכל השבע מדות דרך השתלשלות העולמות עד סוף המעשה כמו שכתבתי באריכות לעיל מזה וזהו שאמר המדרש וירא מלאך ה' אליו בלבת אש כי הקב"ה וסני הם בבחינת ודוגמא כביכול כאיש ואשה שבהם שני אש ושם י"ה מחבר אותם. והנה יו"ד הוא דכר והוא מחבר והוא הנקרא לב שהוא שורש כל העולמות כמו הלב שהוא שורש לכל האיברים כמו כן היוד היא נקודה ומזו הנקודה נתהוו כל האותיות. כל אות שאתה תרצה לצייר צריך לצייר בנקודת יו"ד ולמשוך מן הנקודה שהיא יו"ד כל אות שירצה וא"כ הוא שורש לכל האותיות והוא ראשית בבחינת הלב ולכך מצינו בקרא שמכונה הקב"ה בשם לב ע"ד שאמר דוד לך אמר לבי כו' וזהו שהש"י הראה א"ע אל משה מתוך לבת אש היינו מתוך לב של אש מן המחשבה ונקודא סתימא אשר משם בא הטבה לזרע ישראל וזה הי' צריך משה לפתוח זה הבחונה מרצון עליון אשר הי' בשביל ישראל להטיב להם וע"י זה גאל אתם משה ע"י שהמשיך להם שפע רחמים מנקודה ומחשבה עליונה מפלא עליון כמו שנתבאר על פסוק כי אהי' עמך וזה שאמר במדרש אני ישינה מן המצות אעפ"י שכנסת ישראל הם בבחינת שינה שאינם עושים המצות לעורר השורש העליון אבל מכל מקום ולבי ער הוא הקב"ה וב"ש שהוא חמדת לבנו ער לעשותו מעורר אותי מן השינה שאראה לעשותן שחפצו ורצונו מאוד שאני אפתח את הנקודה ולפתוח הלב ולהמשיך מן ראשית המחשבה אל המעשה וידוע דהכל נברא בדיבור כמ"ש בדבר ה' שמים נעשו ואנו צריכים לקיים דיבורו של הקב"ה שיצא מפיו כביבול להביאו אל המעשה ובפרט לקיים התורה והמצות ולעורר הרצון העליון: והנה באמת על ידי שאנו קבלנו בכללות ישראל את התורה מפי הגבורה והסכמנו יחד כל אשר דבר ה' נעשה ומה שקיבלנו עלינו שנקיים דבר השם ויבא את הדיבור אל המעשה עי"ז הי' תענוג גדול להבורא ב"ה שנשלם רצונו ומחשבתו וזה שאמר במדרש פתחי לי כו' תמתי שנתממו עמי בסיני ר"ל שנשלמו עמי בסיני כלומ' שבהר סיני נשלם ונגמר הרצון של הבורא ב"ה במה שהבטיח להביא הדיבור של השורש אל המעשה וזהו דברינו הנ"ל שלבי מעורר אותנו לעשותן והואיל שאנו קיימנו וקיבלנו עלינו בדרך כלל לעשות כל דברי ה' יש לנו לאמת דברינו ולהוציא מן הכלל אל הפרט ולקיים התורה והמצות ואז יפתחו לנו ישועות גנוזות מפלא עליון ויתמשך עלינו ממחשבה ונקודא סתימא דרך כל העולמות כל ההטבה וכל מיני החסדים ושפע וחיים וישועה וברכה ושלום על כל זרע ישראל בפרט ובכלל אכ"י ה"י: בפסוק ויאמר ה' ראה ראיתי את עני עמו אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו וארד להצילו מיד מצרים ולהעלותם מן הארץ ההוא אל ארץ זבת חלב ודבש אל מקום הכנעני וכו'. הדיקדוקים המה רבו ראה ראיתי כפול וגם את עני עמי אשר במצרים סימנא למה לי וגם את צעקתם שמעתי מפני נוגשיו אינו מובן ואין רצוני להאריך בדקדוקים כבר עמדו עליהם מפרשי התורה אבל תוכן הענין הוא דהנה באמת זרע ישראל כשהי' במצרים הי' במדריגה התחתונה מאוד כי לא הי' בני תורה ולא הי' להם במה להתקדש עצמם ואף שהי' בהם אנשים צדיקים וטובים זה הי' מצד נשמותיהם שהי' להם והיו עובדים בשכלם כמו אבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב ומי שהי' לו נשמה קדושה הלך בעקבות האבות כמו שבטי לוי שהי' טובים מצד עצם קדושתם אבל שאר המון עם לא הי' להם במה לעבוד ובאמת זה הי' פלא אף שלא הי' להם תורה ומצות מ"מ הי' בהם כמה מדות טובות שהי' פרושים וגדורים מעריות כמו שאמרו חז"ל אחת היתה