תורת אמת יז

רצון טוב של שמו ית' על הברואים וא"א לנברא לבא למדריג' כזו וק"ל: פסוק בירמי' כי הנה ד' ברא חדשה בארץ. נקבה תסובב גבר דהנה כל דבר בעולם קודם שבא בסוד השבירה וביטול המציאות אז עדיין לא נגמר שלימות הדבר. כי עומדת בכל יום להשבר ולבא לידי הפסד וכליון אבל כשבא לידי השבירה והביטול אזי נכנס הדבר בבחינת מה ומזה בא התחדשות והארה לכלי ההוא וזהו שמקיים אותה כמו התבואה כ"ז שהיא שלימה בארץ אז א"א שתצמיח רק כשנרקב ובא לידי אפס ואין אז מצמיח הישועה והבן והנה אף שזה השבירה הוא דין וגבורה אעפ"כ מעוטף בתוכו רחמים גדולים שע"י השבירה והביטול בא התיקון והוא בחינת דכר שהוא רחמים וזש"ה ד' ברא חדשה בארץ שנותן לכלי בחינת חדשה מבחינת מה וז"ש נקבה תסובב גבר. ר"ל שהכלי מסבב הגבורות ר"ל שאעפ"י שבא לידי ביטול אבל מ"מ הוא בחינת גבר לשון זכר ורחמים גדולים ודי למבין: פרשת ויחי בפסוק ויברך את יוסף ויאמר אלקים הרועה אותי מעודי עד היום הזה כו' המלאך הגואל כו' איתא בילקוט סמוך לגאולה פרנסה לומר לך מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום ומה גאולה היא פלא אף פרנסה היא פלא ר' שמואל בר נחמני אמר פרנסה גדולה מן הגאולה דאלו גבי גאולה כתיב המלאך וכו' ואלו גבי פרנסה כתיב פתח את ידיך הכוונה דהתחיל בברכת יוסף ולא סיים כולו רק מה שברך את בניו אך דהאמת הוא דזהו ברכת הצדיק המכונה בשם יוסף בחינת המשביר ומשפיע כי הצדיק רואה שיושפע לישראל שפע פרנסה טובה וישועה וכל הצטרכותם ומזה נהנה הצדיק וזהו ברכתו שבירך יעקב לבניו אשר הם שורש לכנ"י והתפלל עליהם שני דברים וזהו שרמז אותם במה שסמך גאולה זו לפרנסה לומר לך מה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום ר"ל שאנו רואים שכנ"י צריכים השפעות בכל יום והקב"ה זן ומפרנס כל הברואים מקרני ראמים ולולי יסתום השפעתו מאתנו אפי' רגע א' לא הי' קיום לנבראים בעולם כן צריך האדם לקרב את הגאולה בכל יום אף שהגאולה האמיתו' עדיין הוא נעלים ומכוסה מאתנו אעפ"כ צריך האדם לצאת בכל יום מגלות ומשעבוד יצר הרע ולהשליך מעליו כל חלקי הרע ולקשר את נפשו ולהשלימה בכל חלקי הטוב ולהדביק בשורש האמת כמו שאמר קרבה אל נפשי גאלה שצריך לקרב אל נפשו הגאולה ולהתקרב אליו ית' ב"ה בתורה ובתפלה ומע"ט להעלות כל ניצוצות הקדושות שנפלו להעלותם אל הקדושה מידי יום ביומו ואין עליות יום א' דומה לחבירו וזהו הגאולה בכל יום עד שכ"א יתקן חלקו ואז יתקרבו אחד אל אחד ואז ית' גאולה שלימה במהרה בימינו: עוד התפלל יעקב ובירך להם בבחי' שנית וסמך גאולה לפרנסה לומר מה גאולה הוא פלא ר"ל דתיבת גאולה מורה כשהקב"ה מעורר רחמיו עלינו וגואל אותנו אף שאין ראוין מצד נפשינו ומעשינו הטובים כמו שסדרו לנו אנשי כנה"ג בשמונה עשרה ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה ר"ל אף שאין מזכיותינו הקב"ה מעורר רחמיו אלינו מעולמות העליונים והעולמות הגנוזים והנפלאים פלא עליון אשר שם החירות מכל ואין שום רמז דין וקטרוג כלל לשקול במאזני צדק אם ראוי לרחם על יוחד זה או על כלל זה כולו רק מצד החסד ורחמים הפשוטים אשר טבעם להטיב בלי שום טעם והנאה דבוודאי כשאנו ראוים מצד מעשינו לא שייך גאולה. רק כמו שהיה בשעת יציאת מצרים דכתיב או הנסה אלקים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי ר"ל אף שהי' ישראל אז בבחינת השתוות גאל אותם וניסה אותם לשון תרומה נס והתפלל יעקב שאף הפרנסה שכנ"י צריכים יהיה ג"כ ע"ד זה להיות ע"י פלא עליון שלא להשגיח עלינו אם ראוים אנו מצד מעשינו ולהשפיע שפע פרנסה והצטרכות ב"י ע"י רחמים הפשוטים שהקב"ה יפתח לנו את אוצרו הטוב ולהריק לנו ברכה עד בלי די ע"י חסדיו הגדולים מעולמות הגבוהים והקדושים שלא יהיה שום קטרוג ושלא להשגיח על מעשינו ור' שמואל בר נחמני הוסיף והיא דהפרנסה צריכה רחמים יותר מן הגאולה כי הגאולה ע"י שליח אבל הפרנסה צריך הקב"ה בעצמו לחתור חתירה מתחת כסא כבודו ולהשפיע לנו מעולמות עליונים הגנוזים ורחמים גדולים אשר מפתח של פרנסה אינו אלא בידו של הקב"ה בעצמו כמו שנאמר פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון אמן כן יהיה רצון: פרשת שמות בפסוק וירא אליו ה' בלבת אש מתוך הסנה במדרש הה"ד אני ישנה ולבי ער אני ישינה מן המצות ולבי ער לעשותן פתחו לי כו' יונתי שנתממו עמי בסיני שאמרו כל אשר דבר ה' נעשה כו' דשורש הדבר דמי יוכל לשער גודל האהבה והתשוקה הנכבדת אשר יש להבורא ברוך הוא לכנסת ישראל זרע אברהם ידידו אשר בשבילם נבראו כל העולמות וכל הנאצלים והנבראים והיצורים והנעשים הכל פעל ה' למען ישראל ובעבורים נבראו כל השפעות טובות וכל מיני חסדים טובים כי הם עיקר ושורש כל הבריאה והם כלולים ברצונו הפשוט במחשבה הקדומה לכל הקדומים. וראשון לכל הסיבות ותחלה לכל הויות והנמצאים שבעולם שבשביל מחשבה זו שעלה ברצונו הפשוט להטיב לברואיו ברא וסידר כל מעשי בראשית ועבורם נאצלו כל העולמות להוציא זו המחשבה מכח אל הפועל. וזה שמצינו בתיקוני זוהר הקדוש על פסוק ותרב חכמת שלמה מכל חכמת בני קדם, דהנה עיקר עבודת של בני ישראל בקיום התורה והמצות צריך להיות כדי להוציא מן הנקודא טמירא ומן רצון הקודם מכח אל הפועל לבוא הדבר אל התגלות ולהתעורר