תורת אמת יב

החומר וחשך של גשמיות הסותם המעיין ומעכב את הנבוע בו וצריך האדם לחפור נבוע ההוא ולהסיר המסך המבדיל המעכב את הנבוע הנ"ל ויש צדיק אשר הקב"ה מתנהג עמו במידת חסדים המגולים מים החיים ומדריך עצמו להבורא ב"ה אבל יש בני אדם אשר מסכים גדולים יש להם ואדמת וארציות חומרו יסתום מאוד המעיין וצריך הקב"ה לסבב אליו ולגלגל אליו ע"י מידת הגבורה ולהסיר ממנו החשך ואז נתגלה אליו המעיין ונפתח אליו הנבוע ויצאו ממנו מים חיים ר"ל מיין נוקבין מתתא לעילא ע"י התורה והמצות וזה הבחינה נקרא עבדי יצחק הם השליחות של מידה זו אשר הקב"ה מגלגל מרדות על האדם ע"י שלוחי הדין ואחר כך כשיפתח המעיין אזי נסתלק מהאדם כל המרדות והדינין וכל הגבורות נמתקים וז"ש ויבואו עבדי יצחק שלוחי הדין שעושים פעולתם ופותחין המעיין אזי נסתלקו מהאדם הדינים ונמתקים הגבורות ומתהפכין לסניגורים ולפרקליטין וז"ש הכתוב ויגידו לו ע"ד ממגד תבואת שמש שנמתקין ע"י וז"ש על אודות הבאר אשר חפרו ר"ל שפתחו הבאר אשר היא סתימה מחשכת החומר ויאמרו לו מצאנו מים אשר יוצאים מכל האדם כשיפתח אור נשמתו ואז נמתקים הדינים ומתחיל להתנוצץ אור החכמה ואור התורה והמצות ונמשכין מיין נוקבין לכל העולמות וכל הדינים מתהפכים לרחמים וחסדים גדולים אמן כן יהי רצון. בפסוק ויזרע יצחק בארץ ההוא וימצא בשנה ההוא מאה שערים ויברכהו ה' הנה רש"י ז"ל פירש שאומד זה למעשרות הי' ונראה דרש"י בא לתרץ דהנה באמת אמרו חז"ל אין הברכה שורה בדבר הנמדד וכאן שהי' מידה וגבול והאיך נשתלחה בה הברכה ולכך פירש"י דאומד זה למעשרות דהנה טעם שאין הברכה שורה בדבר הנמדד הוא משום דכיוון דאדם מקפיד למנותו ונותן בו מידה וגבול א"א להתברך ולכך פירש"י דאומד זה למעשרות שזה המנין היה צריך לדבר שבקדושה כקדושת מעשר וכיוון שהשרה על התבואה חיות הרוחניות של הקדושה ודבר רוחני טבעה להתפשט עד אין שיעור לכך ויברכהו ה' או יש לומר דהנה בגשמיות המקום מקמץ ומגביל אל הדבר ההוא וא"א ליכנס בתוכו יותר מן החלל של הכלי או המקום המקיפו אבל הרוחניות אין מקום שיוכל להקיפו והוא מתפשט עד אין שיעור וערך והנה אמרו חז"ל חמשים שערי בינה נבראו בעולם וכולן היו ידועין למשה חוץ מאחד שלא השיג שנא' ותחסריהו מעט מאלקים ואלו הנו"ן שערי בינה הם הם בכל חלקי הבריאה אפי' בצומחים בכל אחד כנוס כח ושכל חלק רוחני מן החמישים שערים ולכך יש לומר דרך רמז דעבור זה שיעור תרומה גדולה תרי ממאה אחד מחמישים דכמו דבחמישים שערי בינה הרוחניום יש שער אחד שאינו מתגלה לבני אדם ואפילו למשה רבן של כל הנביאים כ"כ בכל הדברים אשר כמוס בהם כחות מכל החמשים שערים כמו התבואה לכך אמרה תורה להפריש חלק אחד מחמישים חלקים לו והי' קודש להשם דוגמת שער החמישים שהוא קודש קדשים וטמיר ונעלם מבני אדם וזה נקרא תרומה גדולה שהוא אחד מנו"ן שערי בינה נגד נו"ן גדולה הכתובה בתיבת נוצ"ר חסד שהוא מסטרא דבינה ושם אתוון רברבין כנודע וא"כ בכל דבר שהצדיק עושה למטה הוא דוגמת הקדושה למעלה ולכן נחשב כאילו הם כפולים ונמצא ע"י עובדות הצדיק הם מאה שערים כיון שמקשר הגשמי עם הרוחני ועושה עובדא למטה ומעורר שורשו למעלה הרומז נגד דבר זה ושור' על עשי' זו רוחניות הקדוש' ואז ממילא חל על הדבר ההוא ברכת השם וז"ש ויזרע יצחק בארץ ההוא שהיה מקום מוגבל ארץ הזו וגם שנה זו והיה מוגבל זמן ובמקום אך ע"י שהמציא מאה שערים שהתעורר במעשיו להחמשים שערי בינה העליונים וקשר אותם במעשיו למטה לכללם בקדושה הרוחניות ונעשו מאה שערים ועי"ז השרה ברכה על הזריעה זו וזה שאמר ויברכהו והבן: פרשת ויצא ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה. אמרתי לרשום בכאן מה ששמעתי מכבוד אדומ"ו הרב נ"י אעפ"י שאיני יודע לכוון על נכון והוא שייך לחניכה וכך אמר דחנוכה לשון חינוך שמחנכין הדבר ההוא כמו דמצינו גבי בגדי כהונה שנאמר למלא בם את ידם לכהן כו' דהנה כל דבר אשר נעשה ונתיחד להשראת קדושה עליונה צריכה מקודם לעשות כלי והכנה ובית קיבול שיהיה מקום לקדושה הבאה אח"כ לשרות בדבר ההוא וזה נקרא חינוך כמו שמחנכין הנער במצות שיהי' כלי מוכשר לקבל טהרה והשיאו' קדושה אח"כ בעת שיתגדל והנ' יעקב אבינו הסתכל ביחוד עליון בראשית המחשבה וראה שיסוד העולמות הם כנ"י כמו שאמרו חז"ל ישראל עלה במחשבה תחילה בראשית ברא אלקים את השמים בשביל ישראל שנקראו ראשית והם נקראו אבן הראש' שממנה הושתה העולם כי הם יסוד כל העולמות עליונים ותחתונים ובמחשב' שם נקראו אבן בלשון יחיד כי שם בראש הדבר נתאחדו כללות ישראל באחדות האמיתי במזל העליון והנה יעקב אבינו נתן שכלו ומחשבתו והניח מוחו על זה הענין מה שהשתוקק יעקב להוציא הדבר מכח אל הפועל משורש אשר שם רועה אבן ישראל אל ההתפשטות לנטוע את כנסת ישראל בנין שלם בכל ענינים בשנים עשר שבטי י"ה המכוונים נגד י"ב גבולי אלכסון ולהיות המרכבה שלימה בשישים רבוא ישראל כמו שאמרו חז"ל אין השכינה שורה על פחות מס' רבוא ולהיות קומה שלימה מכמה איברים ופרקים ולהיות הכל מכוון נגד העולמות העליונים ואורות הקדושים ולהוציא זה האבן מן הכלל אל הפרט על זה הניח יעקב ראשו ומחשבתו וזהו שהכתוב מכנה שיעקב הניח ראש על אבן זה כנוי