תורת אליקום פז

משמע דאינו מקדש לגמרי, והנה נפלאתי על חכמת הרב בעל ל"מ שחשב להעלות ארוכה לפסקי' דסתרי' ולא הציל כלום. הא באמת מבואר בש"ס זבחים (הנ"ל) דלהכי הוי תנור של מקדש של מתכת מחמת דהוא כלי שרת ואין עושין כ"ש דחרס. ומבואר שם דהוא מקדש ככל כ"ש וכן העתיק רבינו בעל כ"מ הש"ס הנ"ל בפירושו שם. ועוד הא פסק הרמב"ם (בפי"א מהל' אבות הטומאה הלכה י"ג) דשתי הלחם ולחם הפנים משקרמו בתנור הוי קודש גמור כסתם מתניתין דמעילה הנ"ל. א"כ מבואר נגלה דתנור מקדשן ככל כ"ש. וכן לשון הר"מ (בפ"ה ובפ"ח דתמידין ומוספין הנ"ל) דכתב ואפייתן בפנים ככל המנחות. ובאמת נתקשה הכ"מ בזה. הא בכל המנחות גם לישתן ועריכתן בפנים. כמבואר (בפי"ב מהל' מעה"ק). וע"כ הדמיון לענין אפייתן הוא ככל המנחות. כמש"כ בעל מ"ל שאמיתות כוונת הרמב"ם הוא כך. אך לאיזה צורך אמר הר"מ שפת יתר באלו הלכות הנ"ל. וע"כ כוונתו לשלול סברת בעל ל"מ. דנאמר דאין התנור מקדש כמו כל כ"ש. לזה אמר דאפייתן בפנים כשאר מנחות. היינו באפייתן נתקדשו ככל מנחות דנתקדשו משהקדשו בכלי. א"נ מבואר דתנור הוי כ"ש כמו כל כ"ש דמקדש. ודברי בעל ל"מ אין להם קיום בשום צד ואופן בדברי הר"מ ולא בסוגית הש"ס. והקושיא החזקה במקומה. עוד הקשה בעל ל"מ על הר"מ דפסק דלישתן ועריכתן בחוץ. דמוכח מהש"ס הנ"ל דמדת יבש לא נתקדשה. דאל"כ כבר נתקדש בעשרון. ומיפסל ביוצא לרש"י ולהתוס' גנאי הוא כו' כנ"ל. והרמב"ם פסק (בפ"א מהל' כלי המקדש הלכה י"ט) כל המדות האלו קודש ומכ"ש אלא שמדת הלח נמשחו מבפנים ומחוץ וכלי היבש לא נמשחו אלא בפנים. לפיכך כו'. כת"ק דמנחות (צ' א') וכמבואר בש"ס שם. והניח בצ"ע. ובאמת אני מוסיף להקשות עוד על הך פסקא גופא שפסק הר"מ דמדת יבש נתקדש. כת"ק דמנחות. הא רבי עקיבא חולק וסובר דמדת יבש לא נתקדש וגם הך סתם מתניתין דשתי הלחם ולחם הפנים לישתן ועריכתן בחוץ סובר ג"כ דמדת יבש לא נתקדש כמבואר בש"ס. וגם הך סתם מתניתין דמעילה דמחלק בין שאר מנחות ללחם הפנים ושתי הלחם. דבשאר מנחות משקדשו בכלי הוכשרו לפסול בטבול יום ובמחוסר כפורים. ודשתי הלחם ולחם הפנים דוקא משקרמו בתנור. וכן פסק הר"מ (שם בהל' אה"ט הלכה הנ"ל). וע"כ צ"ל הא דמחלקין בין מנחות לשתי הלחם היינו כמש"כ התוס' בסוגין בד"ה ומאי קושיא דלישה ועריכה דלחם הפנים ושתי הלחם מדת יבש הוא ואין בהם שמן. אבל לישה ועריכה דחביתי כה"ג ושאר מנחות דטעונים שמן הוי בכלי לח ונתקדש א"כ מבואר דהך סתם משנה דמעילה סובר ג"כ דמדת יבש לא נתקדשה רק דתנור מקדשן והר"מ דפסק כהך סתם מתניתין (באה"ט כנ"ל). ואעפ"כ פסק דמדת יבש נתקדשה והפסקים סותרים. והקושיא חזקה עד מאד. וראיתי בתוס' מנחות (נ"ז ב') בד"ה ושמעינן לרע"ק שכתבו וצ"ע דמשמע הכא אי מדת יבש נתקדשה קדשי לחם הפנים משנמדד בו סולת בעשרון ולא משתמיט בשום דוכתי' דליקדוש אלא או בתנור או על, השלחן לקמן פרק שתי הלחם (צ"ה) דקאמר ושניהם מקרא אחד דרשו והוא דרך חול כו'. ובפ"ב דמעילה תנן גבי לחם הפנים קרמו בתנור הוכשרו לפסול וגבי מנחות קתני קדשו בכלי עכ"ל. והנה דברי התוס' אינם מובנים לכאורה הא דהקשו מהא דקאמר ושניהם מקרא אחד דרשו הא הסוגיא שם אזיל למ"ד דמדת יבש לא נתקדש. ואם נאמר דכוונתם מר' יהודא דסובר דכל מעשיו בפנים. וע"כ סובר דמדת יבש נתקדשה וקאמר הש"ס דבחול אשכחינהו דאפו אמר להו דרך חול קא אפיתו אף כי היום יקדש בכלי אפסלו בלינה ופי' רש"י שם התנור ואיפסל בלינה אלמא תנור מקדש ודוחה שבת עכ"ל רש"י בד"ה אף כי היום. עכ"פ מהש"ס אין הכרע די"ל דנתקדש בכלי יבש לר' יהודא אף קודם אפיית התנור. אלא דרש"י ז"ל נקיט לכל הפחות התנור מקדש כיון דצריך פנים. וגם די"ל לר' יהודא אף דסבר דכל מעשיהם בפנים. אעפ"כ סובר דמדת יבש לא נתקדש דאף שמוכרח בש"ס דמאן דסובר דמדת יבש נתקדש סובר דכל מעשיו בפנים. אבל להיפך אין הכרח. דאף שסובר דצריכה פנים אעפ"כ אין מדת יבש מקדש רק התנור. א"כ אין הכרח כלל מסוגיא זו. למ"ד דמדת יבש נתקדש. דלא נתקדש קודם אפי' בתנור. וצ"ל דכוונת התוס' מהך סתם מתניתין דמעילה דמוכח בשתי הלחם ולחם הפנים לא נתקדשו אלא בקרמו בתנור ולא אשכחן כלל דתליא במחלוקת אם מדת יבש נתקדש או לאו. ע"ז סמכו עיקר קושייתם. אבל עכ"פ אין כדאי לדחות סוגיא מפורשת (דדף נ"ז) מכח דלא אשכחן בש"ס דמחלק בכך דתליא בפלוגתא מתניתין דמעילה. אדרבה ילמד סתום המפורש דתלי' בזה הפלוגתא אבל עכ"פ פסקי הרמב"ם סותרים זא"ז מהך דכלי יבש נתקדש להך דלישה ועריכה דשתי הלחם ולחם הפנים שהם בחוץ. כמבואר בסוגיא. וכקושית הל"מ. וגם הך פסקא. דאה"ט כסתם מתניתין דמעילה סותר הפסק זה. כמו שהניחו התוס' בצ"ע והנה עוד יש להמתיק דע"כ ר"י ור"ש דמסיק בש"ס בסוגין דבסברא דבגמ' פליגי דר' יהודא סבר תנור מקדש ור"ש סבר דאין תנור מקדש ואם נאמר דר' יהודא סבר דמדת יבש נתקדשה ע"כ בקראי פליגי כמבואר בסוגיא הנ"ל (נ"ז) דר' יאשי' ור' יהונתן פליגי בקרא דוימשחם ויקדש אותם כמבואר בש"ס ור' יונתן קאמר תדע מקרא כו'. וע"כ מדקאמר הש"ס דר' יהודא ור"ש בגמרא פליגי ע"כ שניהם סוברים דמדת יבש לא נתקדשה. רק בתנור פליגי בגמרא אם תנור מקדש או לא. א"כ אין שום הכרח לומר למ"ד דמדת יבש נתקדשה. לא נתקדשה מתחילה קודם אפיה. ודברי התוס' קשה להולמם. וע"כ צ"ל דאף דר"י סבר דכל מעשיו בפנים. אעפ"כ לא נתקדשה במדת יבש כ"א בתנור כי סובר מדת יבש לא נתקדשה. כי אין זה היקש המתהפך אף דמוכרח דמאן דסובר דמדת יבש נתקדשה צריך להיות כל מעשיו בפנים. אבל להיפך יכול להיות דאף מאן דסובר דכל מעשיו בפנים אעפ"כ מדת יבש לא נתקדשה כ"א בתנור. והטעם דצריך פנים ללישה ועריכה הוא טעם אחר לא נודע תדע דע"כ. אף לדעת התוס' דסוברים דלא נתקדש בשתי הלחם ולחם הפנים כ"א בתנור אף למ"ד דמדת יבש נתקדש. ואעפ"כ צריך פנים. וע"כ אין זה תלי' בזה. ואף אם נאמר כמו שמבואר בש"ס (נ"ז) דלהכי צריך פנים כמבואר בש"ס (שם) כיון דאמר רחמנא עביד עשרון לכייל בי' שביק עשרון דקודש וכייל בעשרון דחול. כל זה הוא דוקא אם נאמר דעשרון מקדש א"כ גנאי הוא להוציא הלישה ועריכה לחוץ דכבר נתקדש. אבל אם נאמר דלא נתקדש אף דמדד בעשרון של קודש לא נתקדש מאי גנאי הוא להוציא לחוץ. ועכ"פ מר' יהודה אין הכרע. ועוד הא הרמב"ם פסק (בפי"ב מהל' מע"ק דין י"ט) המחמץ לחם הפנים לוקה. והוא כמ"ד מדת יבש נתקדשה דלא כרע"ק כמבואר בסוגיא (נ"ז) והרב בעל כ"מ אגב שיטפי' נקיט דפסק כרע"ק וז"א כמבואר בסוגיא דר' יוחנן אפיך כו'. ועכ"פ צ"ל דנתקדשה קודם אפיה כמש"כ התוס' בד"ה ושמעינן הנ"ל. ואעפ"כ פסק (בפי"א מהל' אה"ט) דשתי הלחם ולחם הפנים משיקרמו בתנור נתקדשו. והדברים סותרים כצ"ע של התוס'. וראיתי בתוי"ט (פי"א דמנחות מ' ב') שעמד על שני קושיות הללו של הל"מ הנ"ל בדברי הר"מ. והביא לשון הרע"ב. וכן הר"מ בפי' המשנה. וז"ל הרע"ב. לא אתברר טעמא דהא מילתא בגמ' אמאי לישתן ועריכתן בחוץ ואפייתן בפנים. וכן לשון הר"מ בפי' הסיבה שמחמתה מותר ללוש אותם חוץ לעזרה ולא יהיה מותר לאפות אלא בעזרה לא נתבארה בגמ'. רק נתקשה כנ"ל