תורת אליקום פד

סימן טז

יבואר בס"ד הא דמילה שלא בזמנה דוחה צרעת אם מחמת דעשה דוחה ל"ת או מחמת קרא דבשר ודוחה לצרעת. אף דהוי עשה ול"ת בצרעת

א הנה הר"מ פסק (בפ"י מהל' צרעת ה"ה) וז"ל מי שהיתה בהרת בערלתו ימול ואע"פ שהוא מילה שלא בזמנה שמ"ע דוחה את ל"ת בכל מקום כו' ע"כ. הנה מבואר מדבריו דקוצץ בהרתו הוי רק ל"ת. וכן בריש הלכות ט"צ דמנה שם מ"ע ול"ת שיש בהלכה זאת לא מנה רק לל"ת שלא יקוץ סימני טומאה. והנה הרב בעל מ"ל העיר ע"ז מהא דשבת (קל"ב) דקאמר שם דצרעת הוי עשה ול"ת. והא דקי"ל דמילה דוחה את צרעת כו' הוא מחמת קרא דבשר ותירץ ע"פ מ"ש התוס' שם ד"ה הוי עשה ודרשינן לעשות אי אתה עושה אבל אתה עושה בסיב שעל רגלו כו' יעו"ש. והנה מאד יפלא על הר"מ אף שנאמר כמו שכתב המ"ל הנ"ל. איך יפרנס כל הסוגיא דשבת שם דתרי קראי דבשר גבי מילה בזמנה ובגדול כתיב ג"כ בשר יתירא וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלתו כו' וקאמר בש"ס (ל"ג א') ואביי אליבא דר"ש האי בשר מאי עביד ליה כו'. א"כ מוכח ומבואר בהדיא דהך דרש דבשר דרשה גמורה. ולפי שיטת הר"מ דלא הוי קציצה בצרעת רק ל"ת לחוד. ולמ"ל קרא דבשר דעשה דמילה דוחה בלא"ה בכל התורה כולה עשה דוחה ל"ת. ואין לומר דסבר כרב ספרא שם וכרבי יאשי' דצרעת חמור מעבודה. ע"כ בעינן קרא שפיר דבשר דאעפ"כ מילה דוחה צרעת כמבואר בסוגיא הא אדחי הא דרב ספרא מחמת כלל שאמר רב אשי דהוא בתרא דלא אמרינן דאתי עשה דעבודה ודוחה ל"ת דצרעת. משום דלא הוי בעידנא דמיעקר לאו כו' וכרב אשי קיי"ל. ועוד דמבואר בלשונו הטהור שהבאתי לעיל דעיקר חידוש דינו דמילה דוחה צרעת שלא בזמנו. ואם נאמר דסבר כרב ספרא איצטריך קרא אף מילה בזמנה כמבואר בסוגיא. ועוד אם נאמר כרב ספרא למה לא הביא קרא ע"ז הא אין ללמוד מהא דעשה דוחה לל"ת בכל מקום דשאני ל"ת הקל. אלא ע"כ דסבר מצד הסברא דל"ת דצרעת הוי כשאר ל"ת דעלמא וכרב אשי. וא"כ קשה תרי קראי דבשר מאי עביד. וכל הסוגיא מוכח דאיצטריך הך תרי קראי לכ"ע. וע"כ משום דהוי צרעת עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה. ע"כ איצטריך קראי דבשר. א"כ מבואר בכל הסוגיא נגד דעת הר"מ וזה הפלא ופלא. ואיך לא שם הרב המובהק בעל מ"ל את עין עיונו הטוב על דברי הר"מ הנ"ל. והנ"ל לבאר דעת הר"מ על נכון בס"ד והוא דמתחילה נבאר קצת ראיות. אשר הוכרח הר"מ לזה שקציצת צרעת הוא רק ל"ת לחוד והוא א' מפשטא דמתניתין דנגעים (פ"ז מ"ד) התולש סימני טומאה כו' הרי עובר בלא תעשה ולא נקיט עשה שם. ועוד לרב אשי דאית ליה דיו"ט הוי עשה ול"ת וכן קיי"ל כמו שפסק הר"מ (בפ"א מהלכות יו"ט) א"כ לדידיה כמו. שבלא קרא אין מילה שלא בזמנה דוחה יו"ט משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה כמו כן לא היה למילה שלא בזמנה לדחות עשה ול"ת דצרעת. ולא שייך תירוץ התוס' שם דמה למילה שנכרתו עליו שלש עשרה בריתות. דזה דוקא אם אנחנו רוצים ללמוד בעלמא מהא דמילה דוחה צרעת. אבל כיון שמצינו במילה גופא דאין דוחה לעשה ול"ת דיו"ט. כמו כן לא היה לדחות עשה ול"ת דצרעת מילה שלא בזמנה. והקושיא חזקה אף שהמהרש"א ז"ל תירץ קושיא זו. עכ"ז דחוק הוא לרב אשי למעיין היטב. כי לפי פשיטו רב אשי לית ליה הך סברא דבעינן שיתבטל מצותו יעו"ש. ודוקא שארי אמוראים דאית להו דיו"ט הוי ל"ת לחוד. ואעפ"כ אין מילה דוחה יו"ט. ע"כ אית להו דבעינן הא דעשה דוחה ל"ת שיתבטל המצוה בכך ועפ"ז בעינן קרא ע"ז דבלא קרא ה"א לחלק. אבל לרב אשי בלא"ה ניחא בלא קרא. משום דאין עשה דוחה ל"ת ועשה כמו שקי"ל בכל התורה כולה ומנ"ל לחלק הסברא דבעינן שיתבטל מצותו בכך, ועוד אם אית ליה לרב אשי מצד הסברא דבעינן שיתבטל מצותו אם לא יעבור הל"ת. א"כ למה ליה לינקט עשה ול"ת דאף ל"ת לחוד לא דחי. ואין לומר דאית ליה בצירוף תרוייהו דהוי עשה ול"ת גם לא נתבטל מצותו בכך. ע"כ לא דחי מילה ליו"ט. אבל לצרעת דחי משום דנתבטלה מצותו בזה. דזה חסר מהספר. ע"כ מכח זה סובר הר"מ דרב אשי אית ליה דהוי בצרעת רק ל"ת לחוד ע"כ מילה שלא בזמנה דוחה את הצרעת. ע"כ הנ"ל לפרש הסוגיא לפי דעת הר"מ והוא דכבר מקשה התוס' שם בסוגיא בד"ה הדר אמר וז"ל והא דפשט לרבה ולרב ספרא דצרעת דוחה עבודה מצי למימר מקרא נפקא ופירושם בזה ע"פ מה שכתבו שם התוס' בד"ה מה צרעת שדוחה עבודה כו' שהקשו לימא באמת שאין צרעת דוחה עבודה. והא דאמרינן בפסחים (ס"ו) וישלחו מן המחנה כו' ואיזה זה פסח הבא בטומאה היינו כל זמן שהצרעת עליו. אבל בק"ו ניליף שיקוץ בהרתו כדי לעשות עבודה. וע"ז כתבו התוס' בד"ה הדר דאיכא שום קרא ע"ז. ובאמת לא מצינו קרא בהדיא בש"ס אך צריך לדחוק כן. דאיכא שום קרא. והתירוץ השני שכתבו התוס' בשם רשב"א דאפילו ליכא קרא דצרעת דוחה עבודה אתי אעפ"כ שפיר אף לרב ספרא דלא קאמר שיהא הטעם ודאי דצרעת דוחה עבודה משום חומרא דצרעת אלא איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי. הלכך לעיל סתר ק"ו כנ"ל. ולקמן על מילתא דרבא דחינן בע"א ממאי דשבת חמורה דילמא צרעת חמורה שכן דוחה את עבודה. הנה באמת תירוץ זה של הרשב"א קשה מאד כיון דליכא קרא דצרעת דוחה עבודה מנ"ל לבדות סברא מבחוץ דצרעת חמור מעבודה ומשבת. ולמה נבדיל בין ל"ת דצרעת לל"ת דעלמא. ואין לומר מדאיצטריך בשר דמילה דוחה צרעת. הלא בלא"ה עשה דוחה לל"ת בלא קרא אלא ע"כ משום דצרעת הוא חמור. נימא דאיצטריך קרא מחמת שצרעת הוא עשה ול"ת ואין עשה דמילה שלא בזמנה דוחה לעשה ול"ת דעלמא ע"כ איצטריך קרא דבשר. וע"כ צ"ל לפירוש הרשב"א דזה הוא ספיקו של רב ספרא. והיינו דרב ספרא ורבא סוברים דשבת הוי רק ל"ת לחוד כמו שמוכח מאביי וחזקיה ומרבא דלא דרשו דשבתון לעשה וכן יו"ט לא הוי רק ל"ת לחוד. וא"כ זה הוא ספיקו. אם נאמר דעשה ול"ת חמור מל"ת שיש בו כרת לחוד או לאו ואם נאמר דעשה ול"ת חמור ע"כ צרעת דוחה עבודה. ואף שעבודה דוחה שבת לא הוי רק ל"ת שיש בו כרת לחוד ורבא סובר דצרעת אינו חמור כי ל"ת שיש בו כרת חמור מעשה ול"ת שאין בו כרת וזה הוא ספיקו של רב ספרא. ועיין (סי' ז') כתבנו בשם הר"ש מקינון דסובר לאמת דל"ת שיש בו כרת קיל מעשה ול"ת שאין בו כרת אף שנדחה דבריו ז"ל בהא דל"ת שיש בו כרת. עכ"ז בזה הסברא אינו נדחה. עכ"פ זה הוא ספיקו של רב ספרא כי זיל הכא ומדחי וזיל הכא ומדחי. והנה לפ"ז קאמר הש"ס שפיר הא דרבא ורב ספרא תנאי היא דר' יאשי' סבר דצרעת חמור מעבודה דעשה ול"ת שאין בו כרת חמור מל"ת שיש בו כרת ור' יונתן סבר דל"ת שיש בו כרת חמור ע"כ איצטריך קרא בשר לשלא בזמנו דבזמנו ילפינן מק"ו דמילה דוחה שבת. והיינו דרבא ורב ספרא סוברים דשבת הוי רק ל"ת לחוד. וע"כ ר' יאשי' ור' יהונתן ג"כ סברי דשבת הוי ל"ת א"כ פלוגתייהו אליבייהו אם עשה ול"ת חמור מל"ת שיש בו כרת או לא. אבל לרב אשי דסובר דיו"ט ושבת הוי עשה ול"ת דדריש שבתון לעשה וכמו שפסק הר"מ בהל' שבת והל' יו"ט