תורת אליקום עא

הנ"ל דהרי זה אם עשה דק"ו דוחה לעשה דשוא"ת במחלוקת שנוי' בין הר"מ ובין התוספות והריטב"א. ואנו אין לנו להכריע. ועוד זאת יצא לנו דאף אם נאמר כדעת הר"מ דעשה דק"ו דוחה לעשה דשוא"ת. עכ"ז בעינן בעידנא דמיעקר עשה לקיים עשה אף דבעשה החמור לא בעינן וכנ"ל בשם התוספות פסחים (נ"ט) וכפי שיבואר בס"ד לקמן מזה אבל בעשה דק"ו בעינן בעידנא וכנ"ל

ב לפי האמור. דדבר זה מחלוקת שנוי' אם עשה דק"ו דוחה לעשה דשוא"ת א"כ ה"ה לאו הבא מכלל עשה לדעת הר"מ והטור עשה דק"ו דוחה ללאו הבא מכלל עשה ולדעת התוס' והריטב"א כיון דלאו הבא מכלל עשה הוא עשה א"כ אין עשה דק"ו דוחה אותה וזה פשוט

ג ולפי שיעדנו לעיל לדבר מעשה החמור שדוחה לעשה הקל. אף בעידנא דמיעקר עשה הקל לא מקיים לעשה החמור כפי שכתבו התוספות פסחים נ"ט הנ"ל (באות א') וראייתם מהא דשלהי חולין הנ"ל דקאמר הש"ס דלהכי ה"א דעשה דמצורע דחה לעשה דשילוח הקן היכא שנטלה ע"מ לשלח משום גדול השלום והוי חמור עשה דמצורע הא לא בעידנא דמיעקר הקל. מקיים החמור כי בתשמיש המטה אינו מותר רק לאחר ז' י"ס. א"כ לא הוי בעידנא וכפי שנתבאר (לעיל אות א') דזה כוונת התוספות באמת אלא ודאי דלא בעינן בעשה החמור בעידנא כו'. והנה קשה לי על דבריהם ז"ל דילמא השתא דכתיב תשלח אף לדבר מצוה דגלי לן קרא דאין עשה דמצורע אף שהוא חמור דוחה לעשה דשילוח. מהאי טעמא גופא גלי קרא מחמת דלא הוי בעידנא דמיעקר כנ"ל וניליף מהכא דאף בעשה החמור אינו דוחה לעשה הקל היכא דלא הוי בעידנא כנ"ל. וי"ל ע"ז שני תירוצים. א' כיון דאשכחן דאיצטריך קרא לזה דאין עשה דמצורע דוחה לעשה דשלוח אף דלא הוי בעידנא וע"כ שסברא חיצונה הוא דחמור דוחה לקל אף שלא בעידנא. א"כ לפ"ז הש"ס דאזלא אליבא דמ"ד י"ס אסור בת"ה. וכש"כ י"ח. ולדידיה באמת גלי לן קרא דאין עשה החמור דוחה לעשה הקל היכא שהוא לא בעידנא. א"כ מזה ניליף לכל התורה דאין עשה החמור דוחה לעשה הקל אלא בעידנא. אבל לדידן דקיי"ל כמ"ד י"ס ולא י"ח. א"כ ע"כ צריך לדחוק דל"ק הך דרשא דתשלח לדבר מצוה. א"כ הסברא החיצונה כדקאי קאי דעשה החמור דוחה לעשה הקל אף שלא בעידנא רק שהתוספות הוכיחו משם מדאיצטריך קרא למ"ד י"ס וכש"כ י"ח. ע"כ הסברא החיצונה דעשה חמור דוחה לעשה הקל אף שלא בעידנא. א"כ מזה ניליף לדידן דקיי"ל י"ס ולי"ח. ב') י"ל דבאמת התוספות לא הוכיחו אלא למ"ד י"ם וכש"כ י"ח. והיינו דבאמת הסברא החיצונה בלא קרא דלא ידחה החמור לקל שלא בעידנא א"כ הקרא מיותר אלא ע"כ לגלוי בעלמא דעשה החמור דוחה לעשה הקל אף שלא בעידנא. דאל"כ למה ליה קרא לזה הא בלא"ה אינו דוחה מצד הסברא. אלא ע"כ לגלוי בעלמא וכנ"ל. א"כ עיקר הראי' דוקא למ"ד י"ס וכש"כ י"ח. אבל למ"ד י"ס ולי"ח הסברא כדקאי קאי. דהא ע"כ לדידיה הקרא דתשלח או דלא דריש דאית ליה דברה תורה כלשון בני אדם או דיליף מזה לימוד אחר שום ילפותא. א"כ הסברא החיצונה דאין עשה החמור דוחה לעשה הקל היכא שאינו בעידנא לדידיה רק דעיקר ראיית התוספות למ"ד י"ס וכש"כ י"ח וכפי שאזיל הסוגיא שם. עוד הביאו התוספות שם מר' אליעזר ששיחרר עבדו בכדי להשלים למנין אף שבעידנא דמיעקר עשה דלעולם בהם תעבודו עדיין לא קיים עשה דדבר שבקדושה. אלא ע"כ עשה החמור דוחה לעשה הקל אף שלא בעידנא. ואני בעניי אינני מכיר ראיה זו מר"א הא ר"א אית ליה בפרק ר"א אם לא הביא דמכשירי מילה שאפשר לעשות מערב שבת. אעפ"כ דוחה שבת וכן מכשירי עבודה דוחה את השבת אף דאפשר לעשותן מערב שבת א"כ לפ"ז ע"כ הא דעבודה אינו דוחה צרעת ליכא לתרץ כתירוץ רב אשי. משום דבעידנא דמיעקר לאו דצרעת לא מקיים עשה דעבודה ולר"א מבואר בש"ס פסחים (ס"ט א') דמותר להביא ד' אמות בר"ה הזית מי חטאת בכדי שיטהר הטמא מת להביא קרבנו היינו הפסח אף שקודם שהזה עליו אין שוחטין עליו הפסח א"כ הוי בעידנא דמיעקר לאו ועשה דשבת לא מקיים עשה דפסח. הא אין שוחטין עליו הפסח כמבואר שם בסוגיא דר"א סבר אין שוחטין על טמא שרץ ואף דרבא הדר ביה וסבר דר"א סבר שוחטין וזורקין היינו להכי א"צ להזות עליו אבל מודה רבא אם היה סבר דאין שוחטין וזורקין דמותר להביא ד' אמות בר"ה בכדי לטהר לעשות הפסח אף דהוי בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים עשה וא"כ ע"כ הא דאין צרעת נדחה מפני עבודה היינו ע"כ דצרעת חמור מעבודה א"כ לפ"ז אין ראיה מר"א דילמא ר"א לשיטתי' דסובר דמכשירי עבודה שאפשר לעשותן מערב שבת דוחה את השבת. וע"כ עשה החמור דוחה לעשה הקל אף שלא בעידנא דמיעקר עשה מקיים עשה הא לדידיה דוחה אף עשה ול"ת החמור היינו מכשירי עבודה דוחה לעשה ול"ת שיש בהם כרת דשבת. ואפשר דר"א לית ליה הך כלל דבעינן בעידנא דמיעקר לאו כיון דלדידיה ע"כ צ"ל הא דצרעת אינו נדחה מעבודה מחמת דצרעת חמור מעבודה. (ועיקר הא דילפינן דבעינן בעידנא דמיעקר לאו לקיים עשה היינו ממילה בצרעת. דאינו דוחה עבודה את הצרעת) אבל לדידן דקיי"ל כרב אשי דלהכי אין עבודה דוחה צרעת משום דבעינן בעידנא דמיעקר לאו לקיים עשה. א"כ חזינן עשה החמור עבודה שדוחה שבת שהוא עשה ול"ת שיש בו כרת. ואעפ"כ אינו דוחה לעשה ול"ת הקל היכא שאינו בעידנא א"כ ה"ה עשה החמור שאינו חמור כמו עבודה אינו דוחה לעשה הקל שלא בעידנא ור"א לשיטתיה וכנ"ל. ולפ"ז תבין שדברי התוספות זבחים (ל"ג) ד"ה לענין מלקות צע"ג שכתבו שעשה שיש בו כרת כגון פסח דוחה לעשה ול"ת הקל אף שלא בעידנא דמיעקר עשה ול"ת מקיים עשה דפסח והוא נגד סוגיא ערוכה דשבת קל"ב. דמבואר דאין עבודה דוחה לעשה ול"ת דצרעת. אף שצרעת קיל לרב אשי משום דבעידנא דמיעקר לאו ועשה אינו מקיים עשה דעבודה ומכל עבודה איירי אף בפסח שיש בו כרת. וחזינן בהדיא שאין עשה דכרת דוחה לעשה ול"ת הקל היכא בעידנא דמיעקר כו' לא מקיים עשה. ועכ"פ מר"א אין ראיה דילמא לר"א דסבר דעשה החמור שיש בו כרת דוחה לעשה ול"ת הקל אף שלא בעידנא א"כ ה"ה עשה החמור סתם דוחה לעשה הקל אף שלא בעידנא. אבל לדידן דקיי"ל כרב אשי א"כ אף עשה החמור אינו דוחה לעשה הקל היכא שהוא שלא בעידנא דמיעקר כו'. ועכ"פ ראייתם ז"ל משילהי חולין מכרעת כנ"ל. והנה מה שנ"ל בדברי התוספות ז"ל הא דכתבו בזבחים ד"ה לענין הנ"ל דעשה שיש בו כרת דוחה לעשה ול"ת הקל אף שלא בעידנא דמיעקר היינו לרב ספרא שם שבת דף הנ"ל דאית ליה צרעת חמור מעבודה. וע"כ בזה קא מיפלגי עם רב אשי דרב אשי סבר דהיכא שהוא שלא בעידנא אף העשה החמור אינו דוחה לעשה ול"ת הקל ורב ספרא סבר דעשה החמור דוחה לעשה הקל ול"ת אף שלא בעידנא. והא שכתבו התוספות היינו לרב ספרא והיינו דר"ל ועולא שם דזבחים סברי כרב ספרא. א"כ לפ"ז יבא על נכון הא דפסק הר"מ (בהלכות ביאת מקדש פ"ג הל' י"ח) דביאה במקצת בעזרה אינו רק מדרבנן והיינו דע"כ קשה קושית התוספות ד"ה הנ"ל דהא בעידנא דמיעקר לאו לא מקיים לעשה. ואין לתרץ דעשה החמור דוחה אף לל"ת אף שלא בעידנא כתירוץ התוספות הא תירוץ זה הוא לרב ספרא כנ"ל ואנן קיי"ל כרב אשי דבתרא הוא. א"כ ע"כ מוכח מהך ברייתא מצורע שחל שמיני שלו בער"פ וראה קרי כו' דלא כר"ל דסבר ביאה במקצת שמה ביאה. ואף