תורת אליקום סא

מקום ששנה רשב"ג במשנתנו כנ"ל. ובפשיטות יש לתרץ ע"פ המבואר בש"ס כתובות (ע"ז א') דאמוראי נינהו אליבא דר' יוחנן. ורבי אבא בר יעקב לית ליה הך כלל שאמרו בשם ר' יוחנן כ"מ ששנה רשב"ג. ואזיל סוגית הירושלמי אליבא דמ"ד החולק על רבה בר בר חנה. אך עדיין קשה לכאורה. דאם נאמר דסתמא דצנועין הוא רשב"ג. איך קאמר בירושלמי דרשב"ג ומ"ד לעתותי ערב אמרו דבר אחד. הא רשב"ג סובר יש ברירה כמבואר בגיטין (מ"ז ב') בברייתא בישראל ונכרי שלקחו שדה בשותפות. ואף לפי המסקנא דאוקמי בסוריא דהוא דרבנן. עכ"ז לר' יוחנן אין חילוק בין דרבנן לדאורייתא. כמבואר בש"ס ביצה. א"כ לרשב"ג דאית ליה ברירה למה לא אמרו כל המתלקט ויש ברירה. אך באמת להירושלמי ניחא דאי אפשר לומר בשחרית כל המתלקט. דאין פודין במחובר כמו במעשר שני דילפינן קודש קודש ממעשר. וכן מבואר בהירושלמי בהדיא ברם כמ"ד בשחרית לא אתי ויש אדם מבקר במחובר. וכן מבואר עוד בירושלמי על מתניתין דכרם רבעי ב"ש אומרים אין לו חומש ואין לו ביאור דתני רבי אומר בד"א בשביעית אבל בשאר שני שבוע יש לו חומש כו'. ומקשה ויפדה במחובר לקרקע וכן על רשב"ג דקאמר שם דאין חילוק בין שביעית בין שאר שנים. לב"ש דלא למדו לנטע רביעי ממעשר שני מקשה ויפדה במחובר לקרקע. א"כ מבואר בהדיא במקומות הנ"ל דהא דאין פודין במחובר בכרם רבעי היינו דאיתקש למעשר שני. דלא כתוס' ב"ק (ס"ט א') ד"ה אימא כל המתלקט. דכתבו דלא הוי טעמא אלא משום דבמחובר אין דמיו ידועים. ע"כ גבי צנועים הקילו שלא יכשלו. ועיין כ"מ (בפ"ט מעשר שני הלכה ב') שהביא באריכות תשובת הרמב"ן (סי' קנ"ו). ועיין ש"ע יו"ד (סי' רצ"ד) בביאור הגאון (ס"ק ח"י) שהסכים ג"כ לפסק הלכה כהרמב"ם דהא דאין פודין במחובר בכרם רבעי היינו משום דאיתקש למ"ש. והש"ס דילן ה"מ לאדחוי' באמת. דאי אפשר לומר באמת כל המתלקט דאין פודין במחובר. ולשיטת הרמב"ם יהיה ניחא הא שנדחקנו לעיל אם נאמר דר' יוחנן מחלק בין מתנה בפירוש למה לא אוקמי באמת כל המתלקט. והיינו משום קושית דאין פודין במחובר. וכסברת הירושלמי. אך התוס' בעצמם אינם סוברים כן. אך לשיטת הירושלמי עכ"פ ניחא. הא דלא אוקמי אליבא דרשב"ג. כל המתלקט ויש ברירה כנ"ל מחמת דאין פודין במחובר מדאורייתא וכנ"ל. והנה לתרץ קושית הרמב"ן שס וקושית התוס' למה לא דחי בש"ס דילן. דהא דכל המתלקט. דאין פודין במחובר. יש ליישב קצת. והוא דהסוגיא אזיל ע"פ סוגית הש"ס קדושין (נ"ד ב') על משנה דכרם רבעי ב"ש אומרים אין לו חומש כנ"ל. דב"ש לית להו היקש קודש קודש ממעשר שני וכרשב"ג דירושלמי שם ודלא כרבי. ולפי הסוגיא דב"ק דר' יהודה אית ליה גבי עניים כל שילקטו יש ברירה. ור' יהודה סובר בקדושין שם מעשר שני ממון בעלים הוא. ולא פסק כב"ה דכולו לגת דאית להו לב"ה דמעשר שני ממון גבוה הוא. א"כ יש לומר דפסק בכולה מילתא כב"ש. אף בהא דאין לו חומש ואין לו ביעור. ולא ילפינן כלל היקש דכרם רבעי למעשר שני. אף דבאמת דבש"ס קדושין שם על משנה דהפודה נטע רבעי כו' בין שניתן לו במתנה קאמר הש"ס מני אליבא דר"מ הוא מי מצי יהיב והא גמרי קודש קודש ממעשר אלא לאו רבי יהודה וקתני שם דמוסיף חומש מבואר בש"ס דאף דפסק ר' יהודה בהא כב"ש דמ"ש ממון בעלים. אבל בהא דאית ליה חומש לכרם רבעי פסק כב"ה. ובאמת לא תליא זה בזה כלל. עכ"ז אינו מוכרח כיון דבמסקנא קיימא מתניתין דהפודה נטע רבעי כר"מ וכדמתרץ הש"ס שם יש לומר דר' יהודה אית ליה בכולה מילתא כב"ש. דאין לו חומש לכרם רבעי ולא ילפינן קודש קודש ממעשר שני. ע"כ להכי לא דחי הש"ס אם נאמר דכל המתלקט. הא אין פודין במחובר כיון דלא ילפינן קודש קודש ממעשר לר' יהודה דאית ליה בכולה מילתא כב"ש. ובאמת פודין במחובר. והא דקתני בתוספתא דאף ב"ש סוברים דאין פודין במחובר היינו לרבי דאית ליה דאף ב"ש סוברים היקש דקודש קודש. לבד בשביעית אסיק בירושלמי בקושיא ויפדה במחובר. ולרשב"ג באמת לב"ש פודין במחובר כרם רבעי. ור' יהודה כב"ש. אבל לפי האמת דקיי"ל כר"מ פסקינן כב"ה וילפינן קודש קודש ואין פודין במחובר. ובהכי ניחא בש"ס ב"ק דאמר רבא אי לאו דאמר ר' יוחנן צנועין ור' דוסא אמרו ד"א. ה"א מאן תנא דצנועין ר"מ הוא. ולשיטת התוס' קשה איך אפשר לומר צנועין ר"מ היא הא ר"מ סובר יש ברירה בהלוקח יין וה"ל למימרינהו כל המתלקט ויש ברירה. אלא ע"כ לר"מ ניחא כיון דר"מ גמר קודש קודש ממעשר. א"כ אין פודין במחובר. ע"כ תני כל הנלקט. עוד נראה בס"ד לפי שיטת התוס' והרמב"ן. דש"ס דילן סברי דהא דאין פודין במחובר הוא מדרבנן. ובצנועין לית לן בה דלא כש"ס ירושלמי. דס"ל דהוא מחמת היקש למעשר שני. א"כ יש לומר דסוגיא דירושלמי דסובר דצנועין הוא רשב"ג. הוא אף לרבב"ח אמר ר' יוחנן בכ"מ ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו. אעפ"כ ניחא. והיינו דבש"ס דילן קאמר על ר' יוחנן סתמא אחרינא אשכח אין הגונב אחר הגנב כנ"ל. ומאי חזית דאזיל בתר הך סתמא ולא אזיל בתר סתמא דצנועים משום דמסייע ואיש כי יקדיש כנ"ל. א"כ לפ"ז לא קשה להירושלמי לשיטתו שסובר דאין פודין במחובר מחמת היקש. א"כ ע"כ רשב"ג דהיינו הצנועים מיירי לעתותי ערב. דאין פודין במחובר. כמבואר בירושלמי. ולא קשה הא אמר רבב"ח אמר ר"י כ"מ ששנה רשב"ג כו'. הא לא עדיף הך כלל דר' יוחנן מהך כלל דאמר ר' יוחנן הלכה כסתם מתניתין. ואעפ"כ היכא דאיכא סתמא אחרינא ומסייע קרא. אזלינן בתר הך סתמא. דמסייע קרא. כמו כן לא עדיף הך דהלכה כרשב"ג מסתם משנה ומסייע קרא לסתמא דאין הגונב כו'. אבל הש"ס דילן לשיטתם דהא דאין פודין במחובר הוא מחמת שאין השומא ידוע ובצנועים לא חששו. א"כ לפ"ז אם נאמר דהצנועים היינו רשב"ג. ע"כ כל שילקטו תנן דרשב"ג סובר יש ברירה כמבואר בגיטין וכנ"ל. א"כ קשה דר' יוחנן אדר' יוחנן. דאמר רבי יוחנן אין ברירה אחים שחלקו כנ"ל. ואף שסתם משנה כמותו מתניתין דבכורות (נ"ו) או דתמורה (ל"א). עכ"ז מאי אולמא הך כלל דהלכה כסתם משנה מהך כלל דהלכה כרשב"ג בכ"מ ששנה במשנה ומאי אולמא וליכא דמסייע להך סתם משנה דאין ברירה. ולפי שיטת הרמב"ם דפסק דאין פודין במחובר מחמת היקש וסובר דאין הש"ס דילן חולק עם הירושלמי כנ"ל. יש לומר ג"כ דאף דהירושלמי אזיל אליבא דרבב"ח אמר ר"י. אעפ"כ ניחא לומר דהך דצנועים הוא רשב"ג. והיינו ע"פ מה שכתבנו לעיל. דמאן דסובר מעשר שני ממון בעלים הוא. יכול לסבור בכולה מילתא כב"ש. דכרם רבעי אין צריך חומש ולא גמרינן ההיקש דקודש קודש. וכרשב"ג אליבא דב"ש. והנה בש"ס דילן קדושין (נ"ד ב') קאמר הש"ס על הא מתניתין משך הימנו מעשר בסלע ולא הספיק לפדותו עד שעמד בשתים נותן סלע ומשתכר בסלע ומעשר שני שלו אילימא ר"מ אמאי משתכר בסלע ונתן את הכסף וקם לו דאין הקדש נקנה במשיכה. כמבואר בפ"א דקדושין רשות הגבוה בכסף ובש"ס קדושין (כ"ט) בברייתא. והנה בעל תוי"ט במעשר שני (פ"ד מ"ו) כתב לפי פי' המפרשים הראב"ד והר"ש והרע"ב שהמעשר אינו מתחלל אלא בשעת מתן מעות מיהו המוכר והלוקח נידונין כשעת משיכה דאתי מתניתין אף כר"מ כיון דאינו מתחלל אלא בשעת מתן מעות דהוי ממון גבוה ונדחק בהא דקאמר הש"ס דמתניתין אתיא כר' יהודה