תורת אליקום נט

בדאורייתא כברייתא דכל שילקטו וליתא לדאיו. וע"כ צ"ל הא דמקשה הש"ס עירובין על רב נחמן ולימא לרבא תנא דבי איו הוא. אף דלרבא ליתא לדאיו אליבא דר' יהודה כנ"ל. עכ"ז איו גופא תנא הוא והוא סבר עכ"פ דאף בדרבנן אין ברירה. אלא דקשה לפ"ז לכאורה אם נאמר דר' יהודה לית ליה ברירה באינו מתנה בפירוש אליבא דרבא כמו שמוכח מהך דשופרות. ואיך קאמר רבא אליבא דר' יהודה בבכורות דר' יהודה אית ליה כרב אסי מחצה יורשים ומחצה לקוחות. דמספקא ליה בברירה. באינו מתנה בפירוש. וצ"ל דבאמת מספקא ליה באינו מתנה בפירוש. ע"כ אזיל הכא והכא לחומרא מחמת ספיקא. אלא דבאגודה מחמיר ר' יהודה לפי שעשו כדאורייתא וכנ"ל. אבל בדרבנן גמור אף היכא שאינו מתנה בפירוש אזלינן לקולא. א"כ לפ"ז להלכה נראה לפסוק כרבא דהוא בתרא ולדידיה אף שפסק לפי שיטת רוב הפוסקים אחים שחלקו לקוחות הם אין ברירה. היינו באינו מתנה בפירוש. וכסתמא דמתניתין דבכורות (נ"ו) וכרב נחמן ור' יוחנן שם דאין ספק ואף לקולא אין ברירה כנ"ל (אות א'). ואף דלרבא מספקא ליה לר"מ ור"י באינו מתנה בפירוש בברירה. ולר' יוסי יש ברירה אף באינו מתנה בפירוש כדמוכח מהר דאגודה אם לא מהפכינן כנ"ל לרבא. עכ"ז כיון דלר"מ ור"י מספקא ליה וסתם משנה דבכורות אית ליה בבירור אין ברירה באינו מתנה בפירוש. לית הילכתא באינו מתנה בפירוש כר' יוסי. כיון דרבים החולקים עכ"פ על ר' יוסי ועדיפא ודאי דסתם משנה דבכורות מספיקא דר"מ ור"י. אבל במתנה בפירוש. כיון דלר"מ ור' יהודה ור' יוסי סוברים דיש ברירה במתנה בפירוש. וכן ר"ש דהלוקח יין. ג"כ הטעם משום יבקע הנוד לרבא. א"כ כ"ע סוברים יש ברירה במתנה בפירוש. ואף דלא קיי"ל כר' יוסי היינו באינו מתנה בפירוש כגון בהך דאגודה. אבל בהא דמתנה בפירוש מיהו רבים נינהו דיש ברירה. ולא מצינו חולק בדבר. ע"כ הלכה במתנה בפירוש יש ברירה. והך דגיטין לאיזה שארצה אגרש. דקיי"ל דהוי ספיקא. היינו משום לה לשמה. וכנ"ל (באות א'). ולר' יוחנן לא הכריע התוס' אם סובר לחלק בין מתנה בפירוש או לא. וכבר צדדנו לעיל דמטין יותר לומר דר' יוחנן אינו מחלק בין מתנה או לא מתנה. מכח סוגיא דעירובין דמהפך הך דאגודה. וסמי מתניתין דשופרות מכח שני ברייתות דר' יוסי וזה אינו אלא לרב. וע"כ הוכחנו דאינו מחלק ואיכא משנה דעירובין לעומת משנה דשופרות וכנ"ל. ואין לומר דילמא הסוגיא אזיל באמת אליבא דרב ולמאן דמחלק בין תולה בדעת עצמו. הא בהך דאגודה הוי תולה בדעת עצמו שהחבר קנה בעצמו וגם לא התנה בפירוש ולרב איתא לדאיו. בתולה בדעת עצמו לית ליה לר' יהודה ברירה. א"כ אליבא דמאן אזיל הסוגיא לא אליבא דרבא כנ"ל בהכרח אלא ע"כ לר' יוחנן ואינו מחלק וכנ"ל. אם לא שנאמר דרבי יוחנן אית ליה בהא כרבי וסמי משנה מקמי תרי ברייתות וכנ"ל וגם כיון דר' יוחנן אית ליה בגיטין דאף אחרון אינו פוסל ולא הוי אפילו ריח הגט. אין סברא לומר דאית ליה בעלמא במתנה בפירוש יש ברירה ומשום לה לשמה לא הוי אפילו ריח הגט. ועוד הך ואזדא לטעמיה דקאמר הש"ס אינו נכון. דהא אינו מחולק כלל עם רב אסי וזעירי שם כ"א אם נאמר דמחמת לה לשמה לא הוי ריח הגט. ולדידהו הוי ספק גט. ואינו כלל דאזדא לטעמיה דברירה. אבל אם נאמר דר' יוחנן אינו מחלק בין מתנה בפירוש או לא ניחא דאזדא לטעמיה דאית ליה באחים שחלקו דאף לקולא אין ברירה ואינו מחלק. ולדידהו דאית להו דהוי ספיקא ע"כ דמחלקים בברירה בין מתנה בפירוש או לא. אלא משום לה לשמה הוי ספק א"כ תליא פלוגתייהו דברירה בסברא זו גופא אם לחלק בין מתנה בפירוש או לא. וזה הוא גופא הכרח הש"ס דע"כ אינו מחלק מדאית ליה דאף ריח הגט אינו מסתמא אינו מחמת לה לשמה. ואזדא ר' יוחנן לטעמיה כמו בכל ברירה היכא שאינו מתנה בפירוש ואינו מחלק. ואף דהש"ס קאמר לר' יוחנן בהאי משום לה לשמה היינו אי לא ידעינן אחים שחלקו. אבל לפי האמת ע"כ ר' יוחנן אינו מחלק. ולדידן דמחלקים ע"כ הוי ספיקא משום לה לשמה וכנ"ל (באות א'). עכ"פ נתברר לרבא דהילכתא כוותיה יש לחלק בין מתנה בפירוש וכנ"ל. וכן הוא להלכה. ודלא כמהרש"ל ביש"ש בדיני ברירה. ולדעת הרמב"ם דהוי ספק במתנה בפירוש. י"ל דסובר כיון דזעירי ורב אסי סוברים דהוי ספק באיזה שארצה אגרש. והיינו דספיקא שלהם הוא במתנה בפירוש ולא משום לה לשמה דלמסקנא בין ר' יוחנן ובין זעירי ורב אסי לית להו הטעם משום לה לשמה. אלא דמחולקים בסברא זו דמתנה בפירוש. ולר"י לית ליה ולדידהו הוי ספק. והיינו אף אם נאמר כרבא דטעמן של החולקים בהלוקח יין משום בקיעת הנוד. עכ"ז בברירה מספקא להו היכא דמתנה בפירוש. ע"כ אינם חולקים עליו מחמת טעם דברירה כיון דמסופקים בדבר ע"כ חולקים עליו מחמת טעמא דבקיעת הנוד ולשמא ימות חיישינן. ואינהו סוברים כסתם משנה דגיטין לאיזה שארצה אגרש ג"כ ספק. אלא דכבר ביררנו לרבא מוכרח מכח הסוגיא. דבמתנה בפירוש יש ברירה ודלא כסוגיא דעירובין וכנ"ל. אלא דיש לדחוק. דזעירי ורב אסי חולקים על רבא. בהא דמחלק בין מתנה בפירוש. ולדידהו ספיקא הוי ואף לרבא יש לומר דספק הוא. ולהש"ס ירושלמי דאין מהך דאגודה ראיה לברירה. א"כ ר' יוסי סבר אין ברירה בחילול אף במתנה בפירוש. ועכ"פ פסק כסתם מתניתין דגיטין דמספקא להו

השמטה לעיל. דאם נאמר לר' יוחנן דמחלק בין מתנה בפירוש א"כ אדרבא איכא הך דאגודה סיוע למתניתין דשופרות ובודאי לא מהפכינן. אף דאיכא תרתי ברייתות לר' יוסי דלית ליה ברירה עכ"ז איכא כנגד זה מתניתין דשופרות. וברייתא דאגודה דלית ליה לר' יהודה ברירה. אם לא נהפוך. אלא ע"כ מוכח דר' יוחנן אינו מחלק בין מתנה בפירוש או לא ואיכא נגד מתניתין דשופרות משנה דעירובין. וברייתא דכל שילקטו. וברייתא דאגודה מהפכינן מחמת תרתי ברייתות דר' יוסי. ואף דאיכא כנגד זה ברייתא דאיו. וברייתא דהלוקח יין. עכ"פ איכא שני ברייתות ומשנה נגד שני ברייתות. ומשנה עכ"פ ברייתא דהלוקח ע"כ אינו מסייע לתרוייהו לר' יהודה ור' יוסי וכיון שמסייע לר' יוסי דלית ליה ברירה. א"כ אין סיוע לר' יהודה. ואיכא למימר לר' יהודה טעמא אחרינא משום בקיעת הנוד. ואיכא משנה דעירובין. וברייתא דכל שילקטו וברייתא דאגודה. ואינו רק כנגד זה משנה דשופרות וברייתא דאיו כי הך ברייתא דלוקח יין מסייע לר' יוסי לברייתא דחילול. ואין לומר בהיפך דברייתא דאגודה לא נהפוך ויהיה מהך דאגודה ראיה דר' יהודה לית ליה ברירה. ויהיה הך דאגודה ודאיו והלוקח יין ומתניתין דשופרות מכריעין דר' יהודה לית ליה ברירה נגד משנה דעירובין וברייתא דכל שילקטו. זה אינו דעכ"פ כיון דהך דאגודה והלוקח יין. אין הכרע. דיש לומר להפך הך דאגודה מחמת הך דחילול והלוקח יין לר' יוסי וכן להיפך. א"כ נשאר לר' יהודה בספק. דאיכא משנה דעירובין וברייתא דכל שילקטו דאית ליה ברירה. ומשנה דשופרות וברייתא דאיו דלית ליה לר' יהודה ברירה. עכ"פ לר' יוסי איכא תרתי נגד חדא. א"כ יותר נכון להפוך הך דאגודה. ולומר דר' יהודה אית ליה ברירה. כיון דלר' יהודה הוא ספק. יותר ראוי להכריע דר' יוסי לית ליה ברירה. וזה ממילא מברר הספק דר' יהודה אית ליה ברירה. אבל אם נחלק לר' יוחנן בין מתנה בפירוש א"כ איכא הך מתניתין דשופרות וברייתא דאגודה דמיירי בלא