תורת אליקום נח

כתוס' יומא הנ"ל. והיינו דתלוי בהנ"ל. אם ר' יוחנן לית ליה חילוק בין מתנה בפירוש. וסובר אף במתנה בפירוש אין ברירה. כמו שכתבו התוס' בד' מקומות הנ"ל, א"כ הך משנה דשופרות. דלית ליה לר' יהודה ברירה היכא שאינו מתנה בפירוש. מסייע להא דהלוקח ולברייתא דאיו. דהא לדידיה אין לחלק בין מתנה בפירוש או לא התנה. א"כ הוי משנה דעירובין וברייתא דכל שילקטו תרתי וסמי מקמי תלת ואיתא לדאיו. ובהכי ניחא שיטת הירושלמי במסכת מעשר שני (פ"ה מ"א) כרם רבעי דגרס שם ר' דוסא אומר כל מה שילקטו עניים בין עומרים יהיה הפקר. ור' יהודה סובר לעתותי ערב. ומהרש"ל ביש"ש בדיני ברירה כתב שהוא ט"ס ומהפך הגירסא ע"פ ש"ס דילן (ב"ק ס"ט) ולפי הנ"ל ניחא ואמת ברור הוא גירסת הירושלמי דאמת לר"י לית ליה לר' יהודה ברירה וכתנא דאיו וסמי תרתי מקמי תלת. וכתירוץ התוס' יומא. אך בביצה ועירובין שכתבו התוס' דר' יהודה אית ליה ברירה היינו לפי סברת התוס' ב"ק הנ"ל וחגיגה דאף ר' יוחנן מחלק בין מתנה דבריו בפירוש. אית ליה ברירה. והאי דאף אחרון אינו פוסל הוא מטעם לה לשמה. א"כ אין ראיה ממשנה דשופרות. דהתם אינה מתנה בפירוש. ע"כ לית ליה ברירה. א"כ ליתא לדאיו ולהאי דהלוקח יין מקמי משנה דעירובין וברייתא דכל שילקטו. דסמי תרתי ברייתות מקמי משנה וברייתא. וע"כ סוגיא דב"ק דגריס כר' יהודה דכל שילקטו. הוא אם נחלק לר' יוחנן ג"כ בין מתנה דבריו בפירוש. וזה ברור דתליא זה בזה וכנ"ל. אלא דמטעם אחר נראה דאף אם נאמר דר' יוחנן לא מחלק בין מתנה בפירוש ללא מתנה עכ"ז ליתא לדאיו. והיינו דכבר נתבאר (לעיל סי' א' אות ד') דהך ברייתא דאגודה של ירק המובא בש"ס עירובין שם. ומהפך הש"ס דר' יוסי אית ליה דצריך לעשר דאין ברירה וחכמים דפליגי שם אר' יוסי הוא ר' יהודה כמבואר בתוספתא שם ובירושלמי. א"כ איכא ברייתא דאגודה של ירק וברייתא דכל שילקטו ומתניתין דעירובין. שני ברייתות ומשנה. דסבר ר' יהודה ברירה. וכנגד זה איכא משנה דשופרות. וברייתא דהלוקח יין. וברייתא דאיו. דלית ליה לר' יהודה ברירה. ולר' יוחנן אין חילוק בין דאורייתא לדרבנן. א"כ ליכא חילוק בין משנה דשופרות דהוא דאורייתא דלית ליה ברורה ובין משנה דעירובין שהוא לעומת זאת בדרבנן דאית ליה לר' יהודה ברירה. דלר' יוחנן מאן דאית ליה ברירה בין דאורייתא ורבנן ומאן דלית לי' אף בדרבנן לית ליה. א"כ לפ"ז דאיכא חדא משנה ושני ברייתות. דאית ליה לר' יהודה ברירה. ונגד זה חד משנה ושני ברייתות דלית ליה לר' יהודה ברירה. והיה נראה לכאורה דהדבר שקול. אך כיון דהש"ס בעירובין הכריח דר' יוסי לית ליה ברירה מכח הך דחילול דמעשר שני. והך דהלוקח יין. א"כ ע"כ ר' יהודה אית ליה ברירה. והך דהלוקח יין לר' יהודה טעמא אחרינא איכא משום בקיעת הנוד לר' יהודה. א"כ מר' יוסי מוכח דר' יהודה אית ליה ברירה והנך תרתי ברייתות ומתניתין דעירובין מכריעין דר' יהודה אית ליה ברירה. ע"כ בש"ס דילן ב"ק (ס"ט) הכריע דר' יהודה אית ליה ברירה. אבל בש"ס ירושלמי לשיטתו דסובר דהך פלוגתא דאגודה של ירק לא תליא כלל בברירה כמבואר לעיל. א"כ אין מהך דאגודה של ירק ראיה כלל. ואיתא לדאיו וברייתא דהלוקח ומשנה דשופרות. וסמי משנה דעירובין וברייתא דכל שילקטו. ע"כ גריס בירושלמי ר' יהודה אומר לעתותי ערב כנ"ל. א"כ לפ"ז לפי סוגית ש"ס עירובין. דמהפך הך דאגודה של ירק ואית ליה לר' יהודה ברירה באגודה של ירק. מוכח ע"כ דלא כסברת תוס' ב"ק וחגיגה הנ"ל דמחלק לר' יוחנן בין מתנה בפירוש ללא מתנה. דאף אם נאמר כמו שכתבנו לעיל דע"כ ליתא לדאיו ולהלוקח דסמי תרתי ברייתות מקמי משנה דעירובין וברייתא דכל שילקטו. הלא לעומת הך ברייתא דאגודה דמיירי בלא התנה. איכא משנה דשופרות. דמיירי ג"כ בלא התנה דלית ליה לר' יהודה ברירה. ומשנה עדיף מברייתא. ומכמה ברייתות דוקא לרב כתבו התוס' יומא (נ"ו ב') ד"ה מאי שנא. דתרי ברייתות עדיף ממשנה. א"כ אף תרתי ברייתות דר' יוסי אינם מכריחים להפוך הך דאגודה. דאיכא נגד זה משנה דשופרות לר' יהודה דלית ליה ברירה היכא שאינו מתנה בפירוש. אלא ע"כ מוכח כסברת התוס' בד' מקומות הנ"ל דר' יוחנן לא מחלק בין מתנה בפירוש ללא מתנה. א"כ נגד משנה דשופרות איכא משנה דעירובין. וברייתא דאגודה מכריע יותר מחמת תרתי ברייתות דר' יוסי. ע"כ ליתא לדאיו ולהלוקח ומשנה דשופרות מקמי משנה דעירובין וברייתא דכל שילקטו וברייתא דאגודה מכריע מחמת ברייתות דר' יוסי וכנ"ל. אלא אם נאמר דר' יוחנן אית ליה כרב דתרתי ברייתות עדיף ממשנה. יש לומר דר' יוחנן ג"כ מחלק בין מתנה בפירוש. והך ברייתא דאגודה מכריע נגד משנה דשופרות מחמת ברייתות דר' יוסי. ועכ"פ לפי סוגית הש"ס דילן נתברר דר' יוחנן סבר אליבא דר' יהודה דאית ליה ברירה וכסוגית דב"ק (ס"ט) וכסוגיא דעירובין מהך דאגודה וכנ"ל. ולהירושלמי לשיטתו דאין מהך דאגודה ראיה ולית ליה לר' יהודה ברירה אליבא דר' יוחנן. ולפ"ז לרבא דסבר בגיטין דאין חילוק בין תולה בדעת עצמו לאחרים. וטעמא דהחולקים על ר"מ בהלוקח יין הוה משום בקיעת הנוד. ולא משום אין ברירה. ומחלק בין מתנה דבריו בפירוש ללא מתנה כמו שהכריחו התוס' בד' מקומות הנ"ל מהך דרבא דיש בכור. דמספקא ליה לר"מ בברירה היכא שאינו מתנה בפירוש. ומחלק בין דאורייתא לדרבנן כמבואר בעירובין דקאמר ליה רבא לרב נחמן מאן האי תנא דאפילו בדרבנן לית ליה ברירה. א"כ לפ"ז לרבא ליתא לדאיו אליבא דר' יהודה. דהא ע"כ מהך דהלוקח יין אינו ראיה דהטעם הוא משום בקיעת הנוד. ונגד ברייתא דאיו איכא משנה דעירובין. ועוד ברייתא דכל שילקטו דאית לי' לר' יהודה ברירה במתנה בפירוש אף בדאורייתא. ומהמשנה דשופרות דלית ליה לר' יהודה ברירה היינו באינו מתנה בפירוש. והך דאגודה של ירק לא מהפכינן. ולית ליה לר' יהודה ברירה באינו מתנה בפירוש. ומהפכינן הך דחילל דמעשר שני. ואית ליה לר' יוסי ברירה. דלא כסוגיא דעירובין. כיון דליכא הך דהלוקח יין לסייע להך דחילול. א"כ איכא הך דאגודה נגד הך דחילול. ויותר ראוי להפך הך דאגודה מחמת ר' יהודה דמתניתין דשופרות שמבואר דלית ליה לר' יהודה ברירה באינו מתנה בפירוש. וע"כ ר' יוסי אית ליה ברירה באגודה. ואין לומר דהך דאגודה הוא מדרבנן. ובדרבנן אית ליה לר' יהודה ברירה אף באינו מתנה בפירוש והך דשופרות הוא דאורייתא ע"כ לית ליה לר' יהודה ברירה. ולעולם נהפוך הך דאגודה. וכסוגיא דעירובין. זה אינו דא"כ קשה קושית התוס' למסקנא. דלא אשכח רבא ורב נחמן תנא דלית ליה ברירה בדרבנן הלא איכא הך דאגודה או ר' יוסי או ר' יהודה. אלא ע"כ צ"ל כמש"כ התוס' כיון דעיקרו דאורייתא חשיב כדאורייתא. וכן מדמקשה הש"ס מהך דחילול אהך דאגודה ולא מחלק בין דאורייתא לדרבנן ע"כ דזה חשיב דאורייתא. אלא דמזה אין ראיה כ"כ. דילמא אזיל הסוגיא למאן דלא מחלק בין דאורייתא לדרבנן או לר' יוחנן או לר' יוסי. אבל ראית התוס' חזקה היא. מדלא משני לרבא דמחלק בין דאורייתא לדרבנן מהך דאגודה אלא ע"כ חשיב כדאורייתא. א"כ לפ"ז ע"כ לרבא מהפכינן הך דחילל. ולא הך דאגודה ואית ליה לר' יוסי ברירה לרבא אף באינו מתנה בפירוש כמו הך דאגודה. ור' יהודה מחלק בין מתנה דבריו בפירוש ללא מתנה. ובמתנה דבריו בפירוש אית ליה לר' יהודה ברירה אף