תורת אליקום נב

שחלקו לתרי מימרא. לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל. דאם לבאר דהלכה כרבנן ולא כר"מ דסובר מתנה ירושה אינה חוזר. והי' לו לומר אחים שחלקו מחזירין זה לזה ביובל. ולמה הוסיף עוד בבא לקוחות הן. ואם לבאר דאין ברירה לחומרא כבר מוכח מהא דאמר ר' יוחנן אף אחרון אינו פוסל דעכ"פ אין ברירה לחומרא אף אם נאמר הטעם דלה לשמה כנ"ל. אלא ע"כ אתי להורות לנו בהך בבא דלקוחות הן דהמה ודאי לקוחות ואין ברירה אף לקולא. א"כ לפ"ז מהך תרתי בבא דר"י ומהך דר"י דגיטין מוכח דאין ברירה אף לקולא לר' יוחנן לפי האמת. ולא משום טעמא דלה לשמה. ואין חילוק בין גט לשארי ברירה. לפי האמת. ואזדא ר' יוחנן דוקא לטעמיה. א"כ עכ"פ מוכח לזעירי ורב אסי דהילכתא כמותם. דסברי אין ברירה לחומרא דוקא ודוקא ר' יוחנן לטעמו. א"כ מוכח דהך דאין ברירה מצד ספיקא כשיטת הר"ן והרמב"ם והכ"מ. והנה הגאון בביאורו לפי שיטתו שסובר דקיי"ל אין ברירה אף לקולא מהא דר"נ ור"י דבכורות אפילו חלקו גדיים נגד גדיים ועשרה נגד עשרה. אף לקולא לפטור ממעשר. וכן מהא דקיי"ל באמת אחים שחלקו מחזירין זה לזה ביובל אף הקרקעות מחזירין זה לזה ובטל החלוקה. וכן מהא דקיי"ל אתים שחלקו אין להם דרך זע"ז דמוכר בעין יפה הוא מוכר. פי' הסוגיא דגיטין הנ"ל ואזדא ר"י לטעמו. ע"פ שיטת התוס' גיטין (כ"ה ב') ד"ה דברי. דאם מתנה בפירוש יש ברירה אף בדאורייתא. א"כ זעירי ורב אסי דסוברים דהוי ספק. היינו באמת מטעם לה לשמה חיישינן כאן בגט אף שמתנה בפירוש דאמרינן ברירה בעלמא. אבל משום לה לשמה מחמרינן להיות ספק. והא דקאמר בש"ס ואי אשמעינן שדה ה"א לחומרא. לא לענין ברירה בעלמא. הא קיי"ל אף לקולא אין ברירה. כדמוכח בבכורות לפי שיטתו. אלא היכא דמתנה בפירוש ה"א לקולא יש ברירה. כי אינו נפסל הגט רק משום לה לשמה. להכי הוצרך ר' יוחנן לומר דאף לקולא אמרינן אין ברירה גבי גט ולא ביאר כוונתו שם אם ר' יוחנן באמת לית לי' סברא דלה לשמה רק שחולק על זעירי ורב אסי בסברת התוס' אם מתנה בפירוש וסובר רי יוחנן אף במתנה בפירוש אין ברירה אף לקולא אף בעלמא ולא בגיטין דוקא. או שסובר בעלמא אם מתנה בפירוש יש ברירה. אלא דמטעם לה לשמה סובר דאף לקולא אינו גט כלל. וע"כ צ"ל כוונת הרב הוא. דבאמת לא סבירא לי' לר"י לחלק בין מתנה בפירוש כמו שהוכיח בתוס' הנ"ל ד"ה דברי מהא דכל המתלקט (ב"ק ס"ט) שמקשה הש"ס דר' יוחנן אדר' יוחנן. מהא דאחים שחלקו על הא דכל המתלקט. והוכרח הש"ס להפוך שם. ולא מחלק כיון שמתנה בפירוש. יש ברירה. וכתבו התוס' דאי הוי משני הכא הוי קשיא אהך דר"י דאמר אף אחרון אינו פוסל. ואם נאמר דמחמת סברת לה לשמה סובר ר"י אף לקולא אינו גט לא הוי קשה כלל. וע"כ דסברי התוס' דאין סברא משום לה לשמה לפסול אף לקולא. אם נאמר בעלמא יש ברירה היכא שמתנה בפירוש. ואף דהש"ס קאמר בהצריכה ראשונה דאי איתמר בהא ה"א משום לה לשמה. משמע דמשום לה לשמה אף לקולא אינו גט. היינו בה"א. אבל לפי האמת אינו כן. או דרך פירוש בש"ס. ה"א משום לה לשמה. והיינו דבעלמא אין ברירה לחומרא. ואין חילוק בין מתנה בפירוש או לא מתנה. ומשום לה לשמה אף לקולא אין ברירה. אבל אם נאמר דר' יוחנן אית לי' סברא דמתנה בפירוש יש ברירה. לא הי' אומר בגט אף משום לה לשמה לקולא אינו גט. וכיון דמוכח מר' יוחנן דסבר באחים שחלקו אין ברירה ואף לקולא אין ברירה כדמוכח מהך דר"י דבכורות. ע"כ ר"י לית לי' סברת לה לשמה. והיינו דאם מחלק בין מתנה בפירוש אמרינן ברירה לא הי' להיות בגט. אף דבעינן לשמה להקל ולומר דאף ריח הגט אינו. וע"כ ר"י אינו מחלק. ולדידן דקיי"ל כזעירי ורב אסי דהוי ספק אנו מחלקים בין מתנה בפירוש אמרינן ברירה רק בגט משום דבעינן לשמה מחמרינן מספק. כן הוא בלי ספק ביאור כוונת הגאון. ועדיין אינו מיושב מאי ואזדא לטעמי' ר"י. הא עיקר מחלוקתן בסברא זו אם מחלקים בין מתנה בפירוש או לא. וזה אינו תלוי כלל באידך דר"י דסובר אף לקולא אין ברירה כמו באחים שחלקו ובמעשר בבכורות. והראיה לדידן דקיי"ל התם כר"י ואעפ"כ קיי"ל כאן כזעירי ורב אסי. ועוד עדיין קשה לפסק הרמב"ם דפסק (בפ"ז מהל' מעשר) גבי שני לוגין שאני עתיד להפריש דאף במתנה בפירוש אין ברירה בדאורייתא. ואעפ"כ בגט פסק דהוי ספק גט. אך לפי שכתבנו ופירשנו הסוגיא ניחא. ומתורץ הכל לכל השיטות. והנה באמת צריך להבין הך דבכורות (נ"ז א') דקאמר גבי חלקו עשרה נגד עשרה דקאמר ר' יוחנן אין אומר זה חלקו המגיע משעה ראשונה ואין ברירה. ואזדא ר"י לטעמיה דאמר ר"א אמר ר"י אחים שחלקו לקוחות הן ומחזירין כו' וצריכה דאי אשמעינן הכא ה"א בהא קאמר ר"י דומיא דבנך מה בנך ברור לך אף שורך וצאנך בברור לך אבל שדה כו' ואי איתמר בשדה ה"א לחומרא א"נ כתחילה. ורש"ל ביש"ש פי' לפי שיטתו. אף צאנך ברור לך והיינו אין ברירה. דאי אמרת יש ברירה בעלמא. הרי ברור לך. אבל דעיקר הצריכה הוא דה"א דאף דאין ברירה מכ"מ הלכה כר"מ. גם על זה קשה כנ"ל דאין לשון סובל כלל דמקיש לבנך ברור לך. והכוונה אין ברירה. הי' להש"ס לומר בקוצר אין ברירה. והוי לקוח. ואם דבאמת ילפינן בש"ס (נ"ו א') מה בנך אינו בלוקח אף צאנך כו'. הלא כבר מבואר פלוגתא דרב ענן ורב נחמן ור"א ור"י אם יש ברירה או אין ברירה והכל תלוי על סוד לקוח שפטור. ולא קאמר הש"ס כלל שום לימוד. והיינו דכבר נודע: ומה יוסיף ליתן אומר בהיקש. מה בנך ברור לך. ואסמיך ברירה אקרא. וגם פשט דברי התוס' גיטין (כ"ה א') ד"ה ואי אשמעינן. מבואר דלא כפירושו יעו"ש. וגם אי אפשר לפרש כמו שפירשנו מה בנך ברור לך. והיינו כיון שאינו ברור לך. ואין ברירה בעלמא לחומרא. אבל לענין מעשר כיון דבעינן ברור אף לקולא אין ברירה. וכמו שפירשנו בסוגיא דגיטין לענין לה לשמה. הא גבי מעשר כבר נתבאר בשם בעל ב"ש והפ"י דספק מעשר פטור. וכמבואר בש"ס וברמב"ם וכנ"ל. א"כ לא צריך כלל להך היקש מה בנך ברור לך. דאף מספק מחמת ברירה. אף לקולא אינו מחויב לעשר. דעשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק. וכבר מבואר בתוס' חולין (כ"ב ב') בד"ה איצטריך דפטורים מודאי ולא מספק. א"כ עדיין אי אפשר להלום הסוגיא דאיצטרך להיקש מה בנך ברור כו'. ואף אם נפרש דההיקש הוא. אף אם נאמר דיש ברירה. עכ"ז כאן מחמת היקש פטור. ואף שכבר פירשם סוגיא דגיטין דלא שייך לומר מחמת לה לשמה לומר אף לקולא אינו גט אם נאמר דיש ברירה בעלמא היינו דוקא בגט. כיון דספיקא לחומרא כמו כל ספק דאורייתא. אבל במעשר כיון שהתורה פטרה את הספק מלעשר בודאי פטור. א"כ לא מעלה סברת היקש רק חד דרגא להיות ספק. וכעין שפירש הגאון לזעירי ורב אסי דהוי ספק מחמת לה לשמה כיון דבעלמא יש ברירה היכא שמברר דבריו. א"כ עדיין קשה קושית מהרש"ל. למה קאמר הש"ס בבכורות אבל שדה ה"א מכר הוא דליהדר אבל ירושה ומתנה לא. למה לא קאמר משום דיש ברירה. אך זה אינו קושיא. דאגב דקאמר הש"ס בגיטין בצריכותא קמייתא כן. ושם מוכרח. דע"כ אין ברירה בעלמא וכנ"ל. קאמר הש"ס בבכורות ג"כ בצריכותא כן. וגם כיון דלפי האמת אית לי' לר"י בהא דאף אחרון אינו פוסל דאין ברירה נקיט הש"ס כן כסוגיא