תורת אליקום מב

כשיהיו אי"ה כל יושביה עליה בארץ הקדושה. וכן מסתימת לשונו ולא ביאר החילוק כיון שעיקרו מן התורה חשיב אצלו כמן התורה נראה כסברת הכ"מ הנ"ל. וכן החזיק עוד הכ"מ בסברתו (בפ"ד מהל' מעשר שני הלכה ט"ו) שכתב שם על הקושיא שהקשה מוהר"י קורקס דהא פסק בדאורייתא אין ברירה סיים הכ"מ ולי נראה דרבינו לטעמו אזיל שתרומה בזמה"ז דרבנן. וכן קבע רבינו הב"י בשלחנו הטהור לפסק הלכה בסי' של"א סעיף י"א) וז"ל ונראה לי דהאידנא שאין חיוב תו"מ בא"י אלא מדבריהן גם בא"י חלקו של עכו"ם פטור מכולם עכ"ל. והיינו יש ברירה בדרבנן. א"כ לפ"ז יקשה סוגיא דעירובין הנ"ל דמוכח דהך דהלוקח יין הוא דאורייתא. ופלוגתא דר"מ ור"י ור"י ור"ש הוא בזמן שאין כל יושביה עליה והוי מדרבנן. והנה באמת הכרח התוס' שם בעירובין בד"ה מאן האי תנא שכתבו הוי מצי למימר ר' יוסי דאגודה של ירק הוא דהוי מדרבנן. ומכח זה אמרו שמא כיון שעיקרו מדאורייתא חשיב כדאורייתא. ואף לפי שיטת הכ"מ ניחא הך תירוץ והיינו דר' יוסי אית לי' ביבמות (פ"ב ב') דתרומה בזה"ז דאורייתא א"כ אף במעשר ירק כיון שעיקר תרומה דאורייתא לרבי יוסי הוי שפיר כדאורייתא אבל לשיטת הרמב"ם שפסק כרבנן א"כ אף במעשר דגן תירוש ויצהר גופא לא הוי דאורייתא. בזמן שאין כל יושביה עליה מצד הסברא נראה דהוי כדרבנן אף בתרומת דגן. ולפ"ז יש לתרץ ג"כ הא דקאמר הש"ס ס דילמא כי לית לי' לר"ש ברירה בדאורייתא. היינו דקאמר הש"ס דילמא אית לי' לר"ש כר' יוסי דתרומה בזה"ז דאורייתא. אח"ז עיינתי בש"ס נדה (מ"ו א') נראה שם מבואר מהברייתא דעיסה שנדמעת דקסבר ר"מ ור' יהודא חייבת בחלה. ור' יוסי ור"ש פוטרין ופלוגתא שלהם אם חלה בזה"ז דאורייתא ר"מ ור"י סוברים חלה דאורייתא ור' יוסי ור"ש סוברים דרבנן וקמסיק שם בש"ס אף למ"ד חלה דרבנן קסבר דתרומה דאורייתא. מהכרח ר' יוסי דסדר עולם. א"כ ה"ה נאמר לר"ש דסבר בזה כר' יוסי. ואף לשיטת הרמב"ם דמדמי חלה לתרומה קאמר הש"ס שם דרך דחיה א"כ ה"ה הך סוגיא דעירובין לפי הא קאמר דר"ש אית לי' דהוא דאורייתא. עכ"פ מבואר בש"ס דר"מ ור' יהודה סוברים דתרומה בזה"ז דאורייתא כיון שחלה דאורייתא. מכח כש"כ דאפילו מאן דסובר חלה דרבנן סובר תרומה דאורייתא וכן לפי פסק הרמב"ם דמדמי להדדי חלה ותרומה כמבואר בלשונו הטהור. א"כ לפ"ז נדחה התירוץ שכתבתי לעיל על קושית התוס' שהקשו אליבא דרבא ר"מ ור"י דהלוקח יין אהא דבכורות. דע"כ ר"מ ור"י סוברים תרומה בזה"ז דאורייתא. וכמבואר. וכן צ"ל לשיטת בה"ת הובא בביאור הגאון הנ"ל (סי' של"א סעיף ב' וסעיף י"א) דבזה"ז דתרומה דרבנן. יש קנין לנכרי בא"י ג"כ כמו בסוריא. דקשה לכאורה. אדמקשי הש"ס על רבה גיטין (מ"ז) מהברייתות. ישראל שלקח שדה מנכרי כו'. וכן מהברייתא ישראל ונכרי שלקחו בשותפות פלוגתא דרבי ורשב"ג. ולמה לא מוקי ומתרץ דתרומה בזה"ז דרבנן ובדרבנן יש קנין אף לרבה דע"כ רבה ור"א אקראי קאי כמבואר בפלוגתתם בש"ס ואיירי בזמן שהי' נוהג מדאורייתא וכן לעתיד לבא אי"ה ב"ב. אבל הנך ברייתות. למה לא מוקי הש"ס בתרומה בזה"ז כמו שמתרץ הש"ס פסחים (מ"ד א') ונזיר (ל"ז א') על ברייתא דשתי קופות הנח לתרומה בזה"ז דרבנן. וצ"ל דהש"ס משני אף אליבא דר"מ ור"י ור' דסדר עולם דסברי תרומה בזה"ז דאורייתא ע"כ מתרץ בסוריא. לכ"ע. ובאמת אם לא הי' מוצא הש"ס תירוץ אחר הי' משני האמת דתרומה בזה"ז דרבנן אלא דמתרץ אליבא דכ"ע. וצ"ל לפי זה דהתוספות שכתבו בשני מקומות הנ"ל. כיון שעיקר תרומה דאורייתא חשיב כדאורייתא לענין ברירה היינו לשיטתם שפסקו תרומה בזה"ז דאורייתא. אבל לשיטת הרמב"ם שפסק תרומה בזה"ז דרבנן. אף שבזמן שהיו כל יושביה עליה דאורייתא. לא חשיב כדאורייתא והכל הולך אחר העת והזמן. בזמן חיוב דאורייתא אף שהפירות אינו אלא מדרבנן כגון מעשר ירק. או תרומת דגן לאחר מירוח עכו"ם חשיב כדאורייתא דכל מאי דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון שנוהג בזמן דרבנן. אבל למאן דסובר תרומה בזה"ז דרבנן. הוי כל התרומות כמו כל דרבנן. ולהכי יש ברירה. כי כל דבר אין לך אלא מקומו ושעתו. וכ"כ הגאון החסיד מוהרא"ו בביאורו (לסי' של"א ס"ק כ"ז) וז"ל ונראה דה"ה לענין קנין נכרי בזה"ז דרבנן יש קנין בא"י כמו בסוריא ועיין רש"י גיטין (שם) ד"ה בסוריא כי' וז"ש (בס"ב) וי"א כו' אך לא נהגו כן. וכוונתו ראי' מרמ"א מדכתב לא נהגו ואם נאמר דאין נ"מ בין דאורייתא לדרבנן לענין מאי כתב לא נהגו דהא עכ"פ בדרבנן חייבים אלא ע"כ נ"מ לכמה דינים שיש חילוק בין סוריא לא"י. ובזמן הזה הוי א"י כמו סוריא. א"כ אם קנה ישראל קרקע מעכו"ם בזה"ז בא"י אע"פ שמירח ישראל אעפ"כ פטור מלעשר אף מדרבנן. כמבואר (בסעיף ז' ח') דיני סוריא. והסברא נותנת כן דמה לי מקומו או שעתו. כיון שבזמן שהיה בא"י תו"מ מדאורייתא עכ"ז בסוריא חלקו רבנן לכמה דינים כיון שהמקום גורם כי בא"י בזה"ז עשו רבנן העת הפטור כמו מקום הפטור וצ"ל הך שמעתא דר"ש שזורי מנחות (ל"א) דמבואר שם אף אם נאמר דיש קנין בא"י. עכ"ז היכא שקנה מעכו"ם פירות חייב מדרבנן. היינו שהש"ס אזיל אם נאמר דר"ט סבר תרומה בזה"ז דאורייתא. כר"מ ור"י ור"י. ע"כ אף שיש קנין עכ"ז מדרבנן חייב בא"י וחמיר מסוריא. וע"כ אמר שם לא"ד אין קנין כו' דהכל אזיל אם נאמר תרומה בזה"ז דאורייתא. וכן הא דרבי חנינא בכורות (י"א) דאמר הלוקח טבל מעכו"ם ומירח הישראל מעשרן והן שלו דאין קנין היינו רבי חנינא סובר תרומה בזה"ז דאורייתא. כרבי יוחנן דיבמות (פ"ב). אבל לדידן כל פירות שקונה מעכו"ם אפילו קודם מירוח פטור הישראל לעשר אפילו מדרבנן

אות ה עוד נשוב לראשונות. להביא ראי' לשיטת ר"י בעל התוס' דאף בדאורייתא קיי"ל יש ברירה מסוגיא דפרק כל הגט דמסיק רבא. טעמא דר"י ור"י ור"ש בהך מתניתא דהלוקח יין. דאוסרים משום בקיעת הנוד אבל כ"ע אית להו ברירה וכבר הוכחנו (לעיל אות ד') דלדידהו לר"י ור"י. תרומה בזה"ז דאורייתא. ולר"ש ג"כ מספקא להש"ס. א"כ אית להו ברירה אף בדאורייתא. וכן רבה אית לי' בעירובין דטעמא דר"י ור"י ור"ש משום דבעינן ראשית ששיריה ניכרים. ואית להו ברירה כל הני תנאי. ורבה ורבא בתראי אינהו נגד רב נחמן ורבי יוחנן. ומדאוקמינהו לכל הני תנאי דאית להו ברירה ע"כ הכי סבירא לאמוראי בתראי. ואין להקשות דע"כ מוכח בש"ס עירובין דרבי יוסי לית לי' ברירה והילכתא כר' יוסי נגד ר"מ ור"י ור"ש זה אינו למעיין בסוגיא (שם ל"ז ב') דמוכיח שם מהך ברייתא דאגודה של ירק. דר"י אית לי' ברירה וקאמר הש"ס איפוך. והדר קאמר הש"ס מהך ברייתא דמ"ש שר"י אית לי' מחולל. וקאמר איפוך ר"י אומר לא חילל. ומאי חזית דאפכת תרתי מקמי חדא. ופי' רש"י תרתי אגודה וחילול מקמי חדא הלוקח יין כו'. וקאמר הש"ס מדקתני סיפא ומודה ר"י שאם חילל על סלע חדשה שחחולל מכלל דרישא לא חילל קתני. מזה עיקר הוכחת הש"ס דר"י לית לי' ברירה וכ"ז הסוגית לפי האי דסבר הש"ס דטעמא דר"י בהלוקח יין משום דלית לי' ברירה. א"כ אפכת חדא מקמי תרתי והיינו הך דאגודה מקמי דהלוקח יין. וברייתא דמ"ש דלא